אוסף פרטי מיצירות כריסטובל בלנסיאגה (ובגדים מספרד שהיו ברשותו מן המאות ה-17 וה-19) היא אחת מן התערוכות המוצגות בימים אלה במוזיאון תל אביב. האגף החדש שנפתח לפני שנה עבור המבקרים הקבועים והחדשים, ובו מוצגת באחד האולמות תערוכה זו, מפתיע כל פעם מחדש: מבוך יפהפה, רחב-ידיים, מסקרן ומושך, יצירה מרתקת בפני עצמה. בלנסיאגה, אופנאי ספרדי (1972-1895) שחי ועבד בפריס, מוצג למבקרי המוזיאון כמסמך מעניין של אופנאי מפורסם שמעולם כמעט לא התראיין ולעתים רחוקות הצטלם בעצמו. המגזינים החשובים של המאה ה-20 (עד סוף שנות ה-60) אהבו את עבודותיו וצילמו את היצירות בעונות הרלוונטיות. בלנסיאגה היה אגדה פריסאית ונחשב על-ידי מעצבי האופנה והלקוחות בעלי הממון, לאחד הגדולים מבין האופנאים שפעלו בין שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-60 בספרד ובצרפת. בלנסיאגה נולד בחבל הבאסקים בסוף המאה ה-19 לאם תופרת של החברה הגבוהה. הצעיר פתח את בית האופנה הראשון שלו בסן סבסטיאן, עיר תרבות והיסטוריה, רוחשת יופי וארכיטקטורה מדהימה - בצפון ספרד, ובהמשך פתח חנויות בברצלונה ובמדריד. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד (1937) עבר לחיות ולעבוד בפריס ככוכב אופנה עילית. קוקו שאנל וכריסטיאן דיור, כל אחד בעשור אחר של המאה הקודמת, ראו בבלנסיאגה מורה רוחני ומוביל הטעם הטוב, ההשראה ההיסטורית והטכניקות העיליות של יצירת תחרה, עיבוד משי, רקמות וגזרות מקצועית לעילא. שמו התחרז עם אלגנטיות ללא נוקשות, עם נשיות מודרנית לתקופה, קפדנות ללא גבולות בעבודות היד המושלמות של תפירה ורקמה. על-אף ההשראה ששאב היוצר מאופנת ספרד במאה ה-17 וה-19, היה בלנסיאגה מהחדשנים מבין יוצרי החלק הראשון של המאה ה-20. מאז מותו בשנת 1972 נערכו במוזיאונים הגדולים בעולם תערוכות של אופנת בלנסיאגה עם דגש על "רב-אמן ספרדי". התערוכה בתל אביב כוללת מעילים ושמלות, שמלות ערב וצעיפים בהשראה ספרדית מתקופות שונות, בדי משי ותחרה, רקמות עשירות, מעילים רבי-הוד, שמלות פיסוליות ושמלות קלאסיות מרשימות עם שלל קפלים, שובלים ו-וולנים בנוסח חצאיות פלמנקו, במראה מאופק המגדיר את המושג אלגנטיות. השראה של בגדי לוחמי השוורים הספרדים בולטת בדגמי המותניות הגזורות ותפורות היטב, בצעיפים, צווארוני תחרה ופרטי קישוט עם קישוטים שונים של סרטים, פאייטים ועוד. על צורת הצגת התערוכה התערוכה מוצגת בחלונות ראווה קטנים וסגורים, ופרטי אוסף מקופלים יחד עם רישומים מקוריים של היוצר, בתוך מגירות, באווירה של דוקומנטציה. אין בתערוכה אווירה של הידור (מלבד כל פריט לחוד אם מתבוננים בו לפרטי הפרטים). האור העמום שמאיר את הפריטים (רוב הבגדים הם בצבע שחור) לא מאפשר את ההתעלות שיכולים לחוש בתערוכה גדולה ומוארת. האור החלוש נקבע ככזה כדי לא לפגוע במקוריותו של הצבע השחור, לא לגרום לו לדהות ולשמר אותו לשנים הבאות. בתערוכות גדולות של אופנה בחו"ל, מוצגים הבגדים בצורה מרשימה יותר. אבל עדיין כדאי לא להחמיץ תערוכה זו. לא כל יום מביאים לתל אביב את בלנסיאגה או דומיו.