וכבר אינני יודעת אם הפרדוקסים רודפים אותי או שמא אני אותם (כפי שקרני השמש בוזזות את העור, והעור בוזז אותן). גם בסרט התעודה על נעמי שמר מצאתי פרדוקס עתיק: שירים אופטימיים אינם נוטים לסמר את עורו של הלב ולהסב לו עונג (מזוכיסטי), אלא רק להקציף איזו אדוות שמחה - בעוד דווקא שירי תוגה (ואף גוּתָה, מלשון 'גת', שהיא חצר של קברים) נוסכים בנו מכאוב-אושר. ההסבר לכך ניוטוני: התרוממות רוח ניתן להפיק רק מתוך נמיכותה.
הסבר נוסף לזיכוך שמחוללים השירים העצובים: העצב חובט בנפש, והיא, כמו בטן שחטפה מהלומה, מתקערת. ורק עכשיו, כאשר הנפש קעורה, היא מסוגלת לקבל לתוכה אורות של יופי ונחמה. גם נעמי שמר, "אמנית דגולה" כקביעת אחד המרואיינים בסרט עליה, לא נמלטת מהפרדוקס הזה של שירי רֶקֶד-קֶדֶר. שמר חתומה על שירי השתובבות רבים, נוטפי טללים של עליצות - אך מי שלוחץ על הדוושות בעוגב הלב (שלי לפחות) הם שירי הערגה של אותה יוצרת ובראשם 'ירושלים של זהב', 'פגישה לאין קץ' ו'אנחנו שנינו מאותו הכפר' ("שיר בעל איכויות בטהובניות", התמוגג פרופ' אריאל הירשפלד). וכמובן, 'הרוח והחושך והמים'. שירים שחשים בהם את המעוף שמעבר לחלוף.
ניכר כי יוצרי הסרט באו מאהבה אל נעמי שמר, משום שהם כמו ניסו לשחזר את חייה עקב בצד אגודל, לפעמים פשוטו כמשמעו: מתואר כיצד נהגה לצבוט את לחי אחותה בעזרת כף רגלה היחפה. היחפנות לא עזבה את היוצרת גם שנים לאחר שעזבה את קיבוץ כנרת ועברה כבר לתל אביב (שתרמה לקורפוס השֶמֶרִי את 'מקצף גל ועננה'). ואולי היחפנות משקפת איזו כפילות באישיותה של המלחינה - מגע בריא וחושני עם המולדת, אך גם שוטטות חסרת מנוח במרחב בניסיון להפיק ממנו חום, יופי ומשמעות.
חרף הרזולוציה הגבוהה של הסרט, המתעכב על כל חוט שערה במַחְלְפוֹת חייה של שמר, ואולי דווקא בעטייה, זהו מסמך מרתק בזכות הגיבורה שלו, הגדולה מסכום חלקיה. ואולי זוהי ההגדרה לאמן מרתק: אפשר להפוך כל אבן בביוגרפיה שלו - להצביע על האֵם שדחפה אותו בחמש וחצי בבוקר לאימוני פסנתר, ועל הקונפליקט בין הכלל והפרט שבעטיו כביכול פיתח הילד עולם פנימי עשיר וביקורתי - ועדיין לא למצוא את 'פקטור איקס' הנעלם שגרם לאמן להתהוות ככזה (ואגב 'נעלם', בין המרואיינים הרבים לא מצאתי את דודו אלהרר, מהקרובים לשמר).
כי רק אדם הגדול מסכום חלקיו, כזה החורג מדל"ת אמות ילדותו וחינוכו, יש בנפשו מן העילוי וההמראה. אדם כזה, החורג בצורה מעניינת מתבנית נוף יציקתו, ביצע 'המראה' על כל הגלום במילה זו - גם 'המרה' (טרנספורמציה), גם הימור, וגם 'להמרות' - את פיו של הגורל אשר יועד לו.
