פסק ביניים שניתן לפני מספר ימים על-ידי הבורר, השופט (בדימ.) פרופ' דן ביין, בתביעת חברת מילומור בע"מ (בשליטת פרדי רובינסון, נמצאת בהסדר נושים) קובע כי חברת (י.ז.) קווינקו בע"מ (בשליטת יגאל זילכה) אינה חייבת בתשלום מיידי של הסכום שנתבע ממנה - כ-60 מיליון ש"ח בערכים של היום - או חלק ממנו. הסכום נתבע כתשלום למילומור ו/או לרשויות המס.
עם זאת קובע הבורר, כי שאלת גובה המס בגין עסקה שביצעו הצדדים ("עסקת רסידו", כיום QLI) נותרה פתוחה, והוא, כבורר, יוכל להכריע בה לבקשת אחד הצדדים, וכי שומת המס הסופית, כמו גם היתרה שתידרש קווינקו לשלם למילומור, תיקבע לאחר שינהל הוא עצמו מו"מ מול רשויות המס ובכפוף לדרישת רשויות המס.
הבוררות בין הצדדים התקיימה לאחר סחבת ממושכת מצד קווינקו, שבעטיה שוחרר רו"ח-עו"ד אודי ברזילי מתפקידו כבורר ומונה כאמור הבורר דן ביין. את מילומור ייצגו בבוררות זו משרד עוה"ד חן זפט-פייגלין ואח'; את קווינקו ייצג משרד עוה"ד
גיל ברנדס ואח'. בפסק הביניים חוייבה מילומור לשלם לקווינקו 80 אלף ש"ח בתוספת מע"מ.
בין זילכה לרובינסון מתקיימת בוררות נוספת בפני השופט (בדימ.)
אורי גורן. במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי רובינסון מואשם זילכה בגניבת 60 מיליון דולר מעסקי הקבוצה בחו"ל.
מכירה עתידית/רעיונית? המחלוקת בין הצדדים - שהובאה להכרעת הבורר, היא: מהי משמעות הפיסקה: "מכירה עתידית/רעיונית של מניות רסידו" על-ידי החברה [היא שחר המילניום]; והאם מועד מכירה רעיונית הוא מועד הנפקת מניו רסידו, כטענת קווינקו, או שמא מועד עתידי מאוחר יותר, כטענת מילומור, ואם כן - מהו מועד זה?
הבורר התבקש להכריע בין החלופות השונות:
- האם כשמדובר על "הפחתת שיעור המס" - האם הכוונה היא לאחוז המס המשולם, או שמא מדובר בהפחתת סכום המס הסופי האמור להשתלם בדרך כל-שהיא?
- האם אותה הפחתה של המס צריכה להיעשות רק בדרך של פנייה לרשויות המס או האם קיימת גם אפשרות לחישוב מס רעיוני (ללא מכירה בפועל) או גם בדרכים אחרות של תכנון עסקת המכירה כגון מכירה "פנימית" בפועל של מניות רסידו שהוחזקו בידי שחר המילניום לידי קווינקו?
- האם יש היתכנות למהלך של סגירת הסכם עם רשות המיסים המתייחס למכירה רעייונית של מניות בלי שמתבצעת מכירה בפועל?
שאלת חבות ועיתוי קביעת גובה המס נובעת מעסקה שבוצעה מחוץ לבורסה, במסגרתה מכרה מילומור את אחזקותיה (46% ממניות ההון ו-36% מזכויות ההצבעה) בחברת שחר המילניום בע"מ. במסגרת העסקה נכרת הסכם המחאה בין מילומור לקווינקו שבו המחתה מילומור כממחה, לקווינקו כנמחה, את כל הזכויות והחובות מכל מן וסוג הנובעים מהחזקה בנכסים. במקביל, קיזזה קווינקו בהסכמת מילומור סכום של 46 מיליון ש"ח (במחירם אז) כתשלום עתידי לרשויות המס בגין רווחי הון בהנפקת רסידו-QLI. סכום זה נקבע כשיעור של 25% מרווחי ההון שנוצרו לחברה המוכרת - שחר המילניום. מילומור טענה בבוררות, כי היא זכאית לקבל את ההפרש שיווצר, ככל שיושג חיסכון בתשלום המס; וכי היא תהא זכאית לקבל תוספת תמורה אם וכאשר תונפק QLI במחיר גבוה יותר מזה שנקבע לה במסגרת העסקה.
פצצת זמן נוטרלה לזמן קצר פסק הבורר מחזיק 43 עמודים. בשלב זה ניתן
פסק ביניים, שסילק - נכון לעכשיו, את הסכנה מחיובה המיידי של קווינקו בתשלום כספים שהיו עלולים למוטטה. המדובר בניצחון חלקי לטובת הקו של יגאל זילכה מול פרדי רובינסון. ואולם, פצצת הזמן נוטרלה למועד מוגבל יחסית - עד שיכריע הבורר בדבר גובה המס והכספים שתידרש קווינקו לשלם לרשויות המס ו/או למילומור.
"במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלת עיתוי המכירה שלפיה ייערך חישוב המס", קובע הבורר, "הגעתי לאחר התלבטויות לא מעטות למסקנה כי הדין עם קווינקו וכי הצדדים התכוונו לקבע את מועד ההנפקה כמועד המכירה, וחישוב המס ייערך על-פי ההפרש שבין עלות ההשקעה של שחר המילניום במניות רסידו לבין מחיר מניות אלה במועד ההנפקה". הבורר מציג שמונה נימוקים עיקריים להחלטתו, ובסיכומו של דבר קובע כי חישוב המס התיאורטי חייב להיעשות בהנחה שחברת שחר מילניום מוכרת את מניות רסידו שברשותה ביום ההנפקה.
השאלה המהותית הנוספת התלויה ועומדת בפני הבורר היא: האם מכוח אותו הסכם, שבו ניתנו לבורר-מוסכם סמכויות כמומחה מס לקבוע מהו "שיעור המס" - האם אותה סמכות התיחסה רק "לאחוז המס או שמא מדובר על כל צעד שבכוחו להפחית את הסכום הסופי של המס לתשלום". הבורר ביין קובע, כי הצדדים התכוונו לפירוש השני, המרחיב, של סמכות הבורר. "הכוונה הייתה להפחתת סכום המס בכל דרך בין על-ידי הקטנת הרווח על-ידי קיזוז הוצאות והפסדין בין על-ידי פשרה או הסדר כלשהו עם רשויות המס או בכל דרך אחרת ולאו-דווקא רק על-ידי הקטנת המס החל הכל כמובן בכפיפות לאמור לעיל לגבי מועד המכירת התיאורטית". הבורר ביין קובע עוד בהמשך, כי הוא אינו מוסמך, כבורר, להורות לקווינקו למכור מניות של שחר המילניום שבשליטתה כדי לשלם מיסים. כמו-כן קבע, כי כוונת הצדדים בהסכם שכרתו הייתה ליתן לבורר (שהוא מומחה במיסים) סמכות לבצע חישוב תיאורטי על-סמך נתונים שיומצאו לו לפי דרישתו כגון: נתונים על הוצאות והפסדים שבגינם הוא יוכל לערוך קיזוז רעיוני.
זילכה קיבל פסק זמן הבורר הכריע בשורה של שאלות סבוכות הנוגעות לעסקה, וזאת לאחר ששמע את עמדות הצדדים, ובראשם את רובינסון מזה וזילכה מזה, ועדים נוספים שהביאו. בסופו של דבר שיחרר "חבל הצלה" לזילכה-קווינקו, אך זאת בערבון מוגבל, כאמור:
- ראשית - הבורר שלל את דרישת מילומור לקבל סכומי כסף גדולים עכשיו, כתמורה נוספת. בכך שיחרר את קווינקו מהוצאה משמעותית נוספת בשלב זה, שאינה יכולה לעמוד בה;
- שנית - הבורר קובע כי הוא מוסמך להמשיך ולנהל בוררות בשאלת היקף המס שתשלם קווינקו. במסגרת זו, הוא קובע, רשאי הבורר "לפעול להפחתת סכום המס אם במישור של חישוב תיאורטי ואם במישור של הגעה להסדר עם רשות המיסים ככלש הדבר מתאפשר בנסיבות העניין". אלה חדשות רעות לקווינקו-זילכה, שעשו ככל יכולתם למסמס את תהליך הבוררות, לדחות את הקץ וכך גם את התשלומים.
בשורה התחתונה: הבורר דן ביין קיבל מנדט לנהל מו"מ מול רשויות המס בדבר סכומי המס בהם תחוייב שחר מילניום (חברה-בת של קווינקו) לשלם לרשויות המס. ומכיוון שמדובר בצפי לחבות מס בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח, עולה השאלה: מנין תשלם זאת קווינקו, אם בכלל, כשקופתה ריקה וכבר היום, וגם על-פי דיווחיה, היא אינה עומדת בהתחייבויותיה. ושאלה נוספת, שכבר התרגלנו להציג: מדוע נמנעו קווינקו-זילכה ממתן דיווח מיידי על פסק הבורר, שהינו, כפי שאנו רואים, מהותי ביותר לעסקי החברה. 