סרטו החדש של קוונטין טרנטינו, "ג'אנגו ללא מעצורים", הוא סרט נפלא למרות היותו שנוי במחלוקת, בשל שפע הדם היזע והדמעות שבו. בראיון אחד שאלו את הבמאי מדוע הוא משתמש באכזריות ובאלימות כזאת בסרטיו, כתשובה טרנטינו כמעט שהיכה את המראיין על שאלתו ה"טיפשית" ואז קם ועזב את האולפן באופן הפגנתי למדי.
מעבר לאכזריות בסרט, מצליח הבמאי המוכשר להעביר אותנו לראשית המאה ה-19 אל הדרום הפנאטי אכול השנאה לשחורים, ולמעמדם הקוטבי של לבנים, אדוני האחוזות הגדולות מול עבדיהם. עבדים שאינם נחשבים בני אדם בעלי רגשות או צרכים אנושיים כלשהם, כי אם רכוש שניתן לעשות בו כרצון האדון. התקופה היא ערב מלחמת האזרחים בארצות הברית. חירות וחופש מהדהדים באוויר, ובהתאם לכך מותאם גם פס הקול הנפלא, בו נשמעים שירי חופש וחירות. שירים משנות ה-70, וודסטוק ועד לראפ המקפיץ של ימינו.
טרנטינו עושה בסרטו החדש מעשה של מחווה לבמאי סרג'ו לאונה, אותו הוא מעריץ ואף למד ממנו דבר או שניים, בסרטי ז'אנר המערב הפרוע, כמו למשל "הטוב הרע והמכוער" ובסרט "היו זמנים במערב". בסרטים הללו צולמו גברים מזוקנים, גברתניים, ג'נטלמנים מול עלמות חן, אך אכזריים ונוקמים מול נבלים חסרי מצפון. גם צילומי נופי המדבר האינסופיים על צמחייתם המיוחדת, מהממים ביופיים בסרט זה ובסרטים אחרים.
בסרט מדובר על צייד ראשים ממוצא גרמני (כריסטופר וולף), אשר בדרכו נתקל בקבוצת עבדים מובלת בשלשלאות ברזל בידי אדוניהם הלבנים האכזריים. צייד הראשים משחרר עבד אחד מהחבורה (ג'יימי פוקס), אכזרי וגאה לו הוא מציע, שיעזור לו לתפוס קבוצת לבנים, פושעים, אחים, אכזרית ביותר. הוא מנסח זאת במשפט טעון מאוד המשקף את הבעייתיות החמורה בין שחורים ללבנים: "גופות לבנים תמורת כסף". הצייד הלבן חובר אל העבד השחור, מלביש אותו בבגדים מהודרים ואף מעלה אותו על סוס, דבר שהיה אסור באותם ימים. עבד שחור לא הורשה לרכוב על סוס.
בתמורה לעזרתו של העבד המשוחרר מבטיח לו הצייד הלבן לעזור לו במציאת אשתו. וכך רוכבים השניים עד להגעתם לאחוזת מטעים ענקית והמאוכלסת בעשרות עבדים העושים במלאכת הבית והחוץ. בעל האחוזה הוא לאונרדו דיקפריו, נבל, שליט סדיסט הנהנה מקרבות בין כושים, המביאים עד לרצח המפסיד. הוא שולט בכושים בזכות אחוזת המטעים הענקית שלו - "קאנדילנד", אותה ירש מאביו. שם עובדים המסכנים השחורים, הזקוקים לאוכל ולמחסה. מסתבר ששם גם נמצאת אשתו של העבד המשוחרר, המחפש אותה ימים רבים. ייחודה הוא ביופייה הרב ובשפה השגורה בפיה - הגרמנית.
סוף הסיפור יוצא לטובת האנדרדוג המושפל והנרדף, חסר הזכויות המעז להרים ראש כנגד כל הסיכויים, הוא מצליח לשחרר את אשתו ברומהילדה ובסופו של דבר אף לשרוף את האחוזה על כל נבליה.
