תסמונת האוטיזם והיפראקטיביות מאופיינות בתופעות דומות ברמת עוצמה שונה: רדידות רגשית, קשיי תקשורת, קושי לשלוט בדחפים, אימפולסיביות, קושי להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים, קשיי ארגון, מוסכות - קושי להתמודד עם רעשי רקע, קשיי קשב וריכוז, סירבול מוטורי ועוד.
לכאורה, לא מצאו עד היום קשר בין התופעות השונות. מה כבר יכול להיות הקשר בין קשיי קשב וריכוז וסרבול מוטורי?
יש קשר. אפיון המערכת הלא מודעת שלנו ותפקודיה הנפשיים והגופניים הנרחבים והמהותיים מראה, שכל התפקודים נפגעים אצל בעלי תסמונות אלו הם תפקודים של מערכת רבת עוצמה זו.
הבנת הדרך שבה עובדת המערכת הלא מודעת העוצמתית ורבת החשיבות שלנו, מובילה להבנה של הסיבות לכך שנגרמו ליקויים נרחבים ורב תחומיים אצל בעלי תסמונות אלו ואת הדרך לרפא או לפחות להפחית את הליקויים האלו.
לפני שנסביר את הקשר שציינתי, נציין עוד עובדה רבת חשיבות שמחזקת ומבססת אותו (לצד עובדות נוספות שאותן לא אפרט במאמר זה): ישנם סמים מדכאים כדוגמת הרואין ואלכוהול. סמים אלו לא גורמים לדיכאון. הם נקראים סמים מדכאים מכיוון שהם מפחיתים (או מדכאים) את פעילות המערכת הרגשית (או המערכת הלא מודעת). הם לא מורידים את רמת הפעילות של האדם, אלא מפחיתים את עוצמת פעילותה של המערכת הלא מודעת רבת העוצמה ולכן יוצרים ליקויים תפקודיים בכל תחומי פעילותה. סמים אלו גורמים להיווצרות תופעות זהות לאלו שמאפיינות הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ואוטיזם. הם גורמים לרדידות רגשית, אימפולסיביות, קושי לשלוט בדחפים, קושי להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים, קשיי קשב וריכוז, קשיי ארגון ותפקוד, סירבול מוטורי ועוד.
מה קורה כשנותנים לאנשים בעלי תסמונת של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות סמים מעוררים (או תרופות מעוררות)? סמים מעוררים מגבירים (או מעוררים) את פעילות המערכת הלא מודעת. הם גורמים להגברת פעילותה ולשיפור בכל תחומי תפקודיה. תרופות מעוררות כמו ריטלין, משפרים את תפקודם של בעלי תסמונות של הפרעת קשב וריכוז ואוטיזם. במקרים רבים, ריטלין מתקן את כל הליקויים התפקודיים שמאפיינים את תסמונת ההיפראקטיביות. כלומר, ניקח אדם בעל התנהגות תקינה ונפחית את פעילות המערכת הלא מודעת (או המערכת הרגשית) ונקבל תופעות זהות לאלו של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ואוטיזם. אם ניתן לאנשים בעלי תסמונות אלו תרופות מעוררות שמגבירות את פעילותה של המערכת הלא מודעת, נרפא או נפחית את הליקויים התפקודיים שמאפיינים תסמונות אלו. המערכת הלא מודעת רבת העוצמה אחראית על תפקודים נרחבים ומהותיים שלנו.
מוטמע בנו זיכרון לא מודע שהשפעתו עלינו ועל ניתוב חיינו מכרעת. פעילות המערכת הלא מודעת שכל-כך הכרחית לתפקוד שלנו בתחומים רבים, מתבסס על הזיכרון הלא מודע שמוטמע בנו. כאשר אנשים לא הטמיעו זיכרון רגשי מספק בתחומים מסוימים, תפקודם בתחומים אלו יהיה לקוי. זה קורה לכולנו. אדם אחד יכול להיות בעל קסם חברתי. אחר יגלה יכולת חברתית מגושמת גם אם יתאמץ. לאחד יכולת ארגון, אחר מתקשה בכך. אישה אחת יכולה להיות בעלת יוזמה, אחרת תהיה חסרת יכולת כזאת. לכולנו תחומים בהם אנחנו מתפקדים היטב ותחומים בהם אנחנו מתקשים.
בתקופת הינקות ישנה הטמעה רגשית נרחבת ועמוקה שמשפיעה על כל חיינו. ישנם מצבים בהם התינוק לא מטמיע זיכרון רגשי מספק. זה יכול לקרות עקב התקשרות לקויה עם הוריו ובמיוחד עם אמו. הקשר בין ההורים לילדם הוא רגשי מאוד. אם ההורים מנותבים על-ידי זיכרון רגשי בעייתי שלא ליצור קשר רגשי מספק עם התינוק, הרי שאין זו אשמתם והם אינם יכולים לנהוג בניגוד לרגשותיהם ולכן אין כאן עניין של אשמה, אך יש לטפל במצב שכן תקופה זו קריטית לתפקודו של התינוק במשך כל חייו. תינוק יכול שלא להטמיע זיכרון רגשי מספק עקב סיבות נוספות וביניהן - חוסר בשלות של מערכות שונות (מצב שקורה אצל פגים).
במצב כזה האדם יהיה בעל זיכרון רגשי חלקי מאוד והוא יתקשה לתפקד בתחומים נרחבים מאוד. כאשר מתעוררת תגובה רגשית, מופרש אדרנלין. אדם בעל זיכרון רגשי מצומצם, יפתח פחות תגובות רגשיות ולכן רמת האדרנלין שלו תהיה נמוכה. לכך השלכות נפשיות, התנהגותיות וגופניות נרחבות.
המערכת הלא מודעת מנתבת אותנו באמצעות רגשותינו, בהתאם לזיכרון הרגשי שמוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעת. הרגשות שלנו אינם אקראיים. בתחומים בהם מוטמע זיכרון רגשי חיובי, היא תנתב אותנו בצורה טובה בתחומים בהם מוטמע בנו זיכרון רגשי כאוב ובעייתי היא תכשיל אותנו שוב ושוב.
דוגמא: אדם בעל זיכרון רגשי זוגי חיובי שמתאהב (התאהבות היא רגש לא מקרי) בבת-זוג טובה ותומכת. רגשותיו מנתבים אותו למסד את הקשר, ולהמשיך להיות בן-זוג טוב, תומך ונאמן גם לאחר החתונה.
אדם אחר בעל זיכרון רגשי בעייתי בתחום הזוגי, ינותב על-ידי רגשותיו להתאהב בבנות זוג חסרות יכולת זוגית רגשית. כשינסה ליצור מערכות יחסים יציבות, הוא יחוש קושי ולחץ או צורך לצאת עם אחרות. רגשותיו אלו יכשילו אותו פעם אחר פעם.
המערכת הרגשית עומדת מאחורי תפקודים נרחבים ומהותיים שלנו. כל הפעולות היומיומיות שלנו נעשות על-ידי מערכת זאת. אפילו ניהול שיחה - אנו מודעים לשיחה, אך לא נוכל לקיים אותה אם נחשוב על כל מילה בצורה מודעת.
היכולת שלנו ללכת, לשוחח, להתאים את עצמנו לסביבה, להתנהל נכון בסביבה, נעשים כולם על-ידי המערכת הרגשית. האם אנו יכולים לחשוב על כל מילה שאנו אומרים, לחשוב על כל מילה שנאמרת לנו בשיחה? יקח לנו זמן ממושך לומר ולא משפט אחד. האם נוכל לחשוב על כל צעד שאנו עושים? לתכנן את הקורדניציה שלנו בצורה מודעת? התשובה היא כמובן לא.
לכן, אנשים שיש להם ליקוי במערכת הרגשית, כלומר שהטמיעו זיכרון רגשי חלקי ולא מספק, יתקשו בטווח נרחב מאוד של תפקודים, יתקשו מאוד בתקשורת חברתית, בארגון והתמודדות עם משימות, יתאפיינו בסרבול מוטורי ועוד.
היכולת של המערכת המודעת ליישם מידע היא חלקית ומאוד לא יעילה. חשבו על סיטואציה חדשה על כמה שיקולים מודעים (כולל שיקולים יישומיים, ערכיים, חברתיים ועוד) אנו יכולים לחשוב בטווח שמאפשר תגובה? על מעט מאוד.
המנגנון של המערכת הרגשית יעיל מאוד. הזיכרון הרגשי מוטמע באבי טיפוס רגשיים רבים. במסגרתו אנחנו מפעילים במצב חדש את התגובה הרגשית המעודכנת שהטמענו במצבים דומים בעבר. במקביל, אנחנו מעדכנים ומטמיעים זיכרון רגשי חדש וכל הזמן משכללים ומשפרים את תגובתנו. המנגנון הזה יעיל מאוד, כי במצב חדש אנחנו מיישמים מיידית את כל הזיכרון הרגשי הרלוונטי שהטמענו.
יש לשים לב, שהטמעת זיכרון רגשי באב הטיפוס הרגשי ועידכון התגובה הרגשית, נעשה רק בעת התעוררותה. לכן קל יותר לשפר כישרון מילדות, שגורם לנו לפתח את היכולת הרגשית שהטמענו בעבר מלפתח כישרון חדש בגיל מבוגר.
כדי ליישם מידע שאנו תופסים, אנו חייבים להטמיע אותו במערכת הרגשית. אם נדע את המידע החדש, אך לא נפנים אותו, לא נוכל לפעול על-פיו או ליישמו. מה קורה לאנשים שזיכרון הרגשי שלהם חלקי ולא מספק? בתחומים ומצבים רבים לא מתעוררות תגובות רגשיות מספקות וכך גם תפקודם לא יעיל בתחומים אלו וגם הם מתקשים להפנים יכולות רגשיות בתחומים אלו.
לא נוכל ליישם כללים וחוקים חברתיים אם לא נפנים אותם. כלומר, אם לא נטמיע אותם כזיכרון רגשי בלתי מודע. חשבו על סיטואציה חברתית - האם תוכלו לחשוב על טון הדיבור, צורת הישיבה, על כל מילה, על כל החוקים והנורמות החברתיות ולעצב תגובה תוך זמן קצר מאוד? התשובה היא כמובן לא. אנשים בעלי זיכרון רגשי מצומצם מאוד יתקשו בכך. לכן, גם אם נסביר להם חוקים וכללים חברתיים, הם ידעו ויכירו אותם בצורה מודעת, אך לא יפנימו אותם - כלומר לא יטמיעו אותם כזיכרון רגשי, הם לא יישמו אותם ביעילות.
התפיסה המודעת שלנו אינה יעילה והתפיסה הרגשית היא התפיסה היעילה ורבת העוצמה שלנו. התפיסה המודעת היא "התפיסה מלמטה למעלה" והיא נעשית על-ידי צירוף פרטים לכדי מושג. היא מאוד לא יעילה. האם נוכל לתפוס כל אות מהמילים שנאמרות לנו, ולחשוב בצורה מודעת כיצד לחברן למילה? האם נוכל לעשות זאת כאשר אנו שמים לב לכל פרט בחדר, לכל רעשי רקע וכדומה?
התפיסה הרגשית שלנו היא התפיסה היעילה והעיקרית שלנו. היא נעשית באמצעות השלכה זיכרון רגשי לא מודע מאירועים שנתפסו כדומים בעבר על המצב העכשווי והפעלת התגובה הרגשית המוטמעת באבי הטיפוס הרגשיים הרלוונטיים. בצורה הזאת יש לנו באופן מיידי תמונת מצב כוללת על המצב הנוכחי ותגובה מיידית.
לאופן התפיסה הזאת שני חסרונות: - סובייקטביות: אנחנו תופסים את המציאות בהתבסס על ניסיון חיינו. מי שניסיון חייו מאושר יתפוס כך את המציאות העכשווית. מי שניסיונו כאוב יתפוס בצורה הזאת את חייו;
- חלקיות: נתפוס רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלוונטי מספק לגביו ביעילות. למשל: אדם בעל זיכרון רגשי חברתי שיקלוט ויבין סיטואציות חברתיות. אדם אחר יהיה "עיוור" אליהן לחלוטין.
אנשים בעלי זיכרון רגשי מועט ומצוצמם, לא יוכלו לקלוט מידע ביעילות בתחומים רבים. במקרים קיצוניים של זיכרון רגשי מצוצמם מאוד, תפיסת המידע תהיה נמוכה ומוגבלת מאוד. לכן קיים קשר בין תופעת האוטיזם והפיגור.