כשם שהברכה והקללה במקורות כרוכות ביחד, כך גם הצפון והדרום. אמרת צפון, אמרת צפון אמריקה, כמו צפון תל אביב. אמרת דרום, אמרת דרום אמריקה כמו דרום תל אביב. במילים אחרות הצפון והדרום מרוחקים לא רק פיסית אלא הם קוטביים גם באיכות החיים. אם זה בשיקגו, לוס אנג'לס או יוהנסבורג או במקרה שלנו - תל אביב. זו עובדה, כאילו הדבר נקבע בששת ימי הבריאה.
אני משער שישנה לכך סיבה היסטורית וותיקה כמו תולדות איכלוס בני אדם ליד הים, ליד נהרות ונתיבים עתיקים בהעדר נתיבים יבשתיים אז. כשהצפון או הצפון מערב היה מיושב וקשה היה להשיג קרקעות במחיר סביר, אלה שלא שפר חלקם או שבאו מן הכפר אל העיר, נאלצו לקבוע את בתיהם בדרום או במזרח. דרום ארה"ב היה אומנם משופע בחוות חקלאיות, אבל גם בעבדים שחורים. מן הדרום החל מצעד השחרור.אני בטוח שסוציולוגים ואנתרופולוגים ומתככני סביבה בקיאים יותר ממני בנוגע לפנומן האתנוגראפי הזה.
ישנם חריגים, ואפשר שמקורם במיקום הטופוגרפי. במקום הגבוה יותר יושבים בעלי הוילות. "בברלי הילס" הם כשמם , אלה גבעות בלוס אנג'לס, שמזוהות עם החוות והארמונות של ענקי הוליווד. למטה ליד הים נמצאות הווילות, ואם לווילות אין מוצא לים יש להם מוצא לתעלות מעשה ידי אדם (כמו long beach), שמוליכות לים. וכך מימין בולטות מכוניות הפאר והספורט ומשמאל היאכטות. הדרום נמצא למטה בכל המובנים לדוגמה, בערים הדרומיות בדרום אמריקה נמצאות הפואבלות, שהן שכונות העוני.
בירושלים שנמצאת על ההר, ואין לה נהרות, ים ואגמים, הדרום מיוחס לא פחות מאשר הצפון ואולי אף יותר. השכונות הדרומיות כמו המושבה הגרמנית, היוונית, האיטלקית, קטמון הישנה ובקעה הן שכונות יוקרה. גם המכלול הגדול של שכונת גילה בקצה הדרומי של ירושלים אינה שכונת עוני. השכונות המקופחות נמצאות דווקא במזרח. בוודאי במזרח ירושלים אבל גם בחלק היהודי.
דרום דפוק אנו מדברים על עיר ליד חוף הים, העיר העברית הראשונה שמלאו לה 100 שנה. מזדמן לי ללכת לתרגילים פיזיותרפיים פעם בשבוע . אני לוקח אוטובוס ליד כיכר הבימה לרחוב השפלה, עשר דקות נסיעה.. רחוב השפלה מצוי בפאתי נווה שאנן, שכונה שיש לה היסטוריה עשירה בתולדות תל אביב. תושביה הראשונים היו פליטים יהודים שנמלטו מיפו במאורעות 1921 . בשל מצבם החומרי והקושי למצוא מגורים בתל אביב הם החליטו לבנות את בתיהם בפאתי דרום העיר. הם הקימו אגודה בשם "נווה שאנן" (מזכירה איכשהו את שכונת משכנות שאננים בירושלים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומה) מרביתם היו פועלים ובעלי מלאכה, ואכן הרובע הזה היה מיושב בבתי מגורים ובתי מלאכה ובשנת 1924 "נווה שאנן" צורפה רשמית לתל אביב.
לימים הוקמה בה התחנה המרכזית הישנה הזכורה לטובה, בוודאי בהשוואה לתחנה המרכזית "החדשה" שתיארתי אותה בעבר כבזאר. ברובע הזה שמות הרחובות משום מה הם שמות של אזורי הארץ השונים כמו השומרון, השרון, השפלה, הגליל, הנגב, שביל עכו ועוד. ישנן שלוש דרכים להתבונן בסביבה. דרך אחת למעלה, ואז אתה רואה ברקע את הבניין הנישא של
בנק הפועלים, מזדקר לו כמו נטע זר, כנראה אות וסימן לצמרת הנדל"ן למעלה הלוטשת עין לאזור התחתון, בתקווה שיגווע וניתן יהיה להקים תחתיו מגדלים נוספים. ייתכן ןזאת גם הגישה שאימצו פרנסי העיר. תנו לשכונה למות ונקים תחתיה "אלט נוילאנד"- תל אביב החדשה. דרך שנייה היא להסתכל סביבך ומולך. התמונה היא מעין צרוף של ג'בליה, חאן יוניס ואיזו עיירה באוקראינה במאה ה- 20 .
אם אני לא רוצה להסתכל על העזובה שמלווה אותי בין תחנת האוטובוס לבין רח' השפלה אני מסתכל למטה. אבל שם אני רואה את הדרום הדרוס בעָקֵבות הזנחה גסה .אין קטע כביש שאינו מרוסק ומבוקע, אין מדרכה שאינה מתפוררת, אין מעבר חצייה שצבעו לא דהה ואין עצים. הקרן הקיימת לא מגיעה לכאן וגם לא מחלקת הנטיעות של העירייה ולא המחלקה לשיפור פני העיר.. ישנו איזה עץ בודד שמן הסתם הרוח העיפה כמה זרעים מן הצפון ואלה נחתו ועלה מהם דבר ירוק זר לסביבה האפורה הזאת, כאילו מדובר בעיר אחרת. משך היום, הולכי הרגל מועטים אך בלילה אזור זה קם לתחייה ויש סיכוי סביר שגם נראה מכונית סיור של המשטרה שאורותיה מהבהבים. זהו אזור שבו אותו סוחר נשים גדול שזהותו נחשפה השבוע, הדיר רגליו ממנו. ולא רק.
גם מפגינים חברתיים אינם כאן אני שואל את עצמי בין היתר: בסדר. העירייה לא באה לכאן. אבל איפה כל אותם הצעירים הנלהבים שהקימו אוהלים בשדרות רוטשילד ולא מקימים אוהלים ברחוב השרון ובנווה שאנן. אולי, אם יעשו רעש גם העירייה תישמע או שמא הדרום הפך לאיזה איקון שמקדש את תורתם של שוחרי הסביבה, הנותנים לטבע לעשות את שלו, ואכן כאן הוא בהחלט עושה את שלו שכן ישנם שוחרי סביבה שלדידם כבישים מיותרים. אני זוכר את הצעקה שקמה בירושלים בקרב שוחרי הסביבה ( בראש הצועקים היה העיתונאי הידוע עמוס איילון) כאשר סללו את כביש רופין שהוא כביש ראשי לקריית הממשלה. גם לנתיבי איילון היו מתנגדים. באותה מידה יש שוחרים, סוציולוגים ואף מומחים אורבאניים כמו בוני ערים ואדריכלים החושבים שכדאי להשאיר את הדברים כמות שהם, ולא להעיר אותם מרבצם. זה חלק מן הדמות. יש לצפון פנים מאופרים ומטופחים , ואילו לדרום יש ישבן על כל המשתמע ממנו. כמו שאמרתי, הטבע עושה את שלו.
אני מודע לכך שלעתים מה שאנו רואים כפגם אסתטי, כמו תליית כבסים בחוצות, סוציולוגים רואים בכך סימן לחיים. יש בזה משהו אם מדובר בכפר. זה חלק מן הנוף האנושי. ואכן יש אנשים שאוהבים את האווירה הכפרית החמה הזאת. אבל בכרך זה הסיפור הוא אחר. בעצם אילו כבסים היו תלויים ברחובות השומרון והשפלה הם היו מוסיפים קצת צבע.
מאידך המגדל שמכונה "הכי נחשק בעיר" והוא מגדל גינדי בפינת שדרות שאול המלך ואבן גבירול ( שם המחיר מתחיל בסביבות ה- 35 מיליון שקלים ) נראה לי בלילה כאנדרטה חדישה או מוזווליאום, והאור הכחול סגול בקומת הקרקע דומה לאיזה אקוואריום טרופי שחסרות בו שוניות, וגם דגים אין בו. כשסיפרתי לידיד אדריכל על הדימוי הזה, הוא העיר:. אם ככה אז אלה ברקודות או פירהנות. ניתן להבחין מרחוק בדמות איש רכון ליד קונסולה ממוחשבת שתפקידו הוא להתבונן בצגים של המצלמות בחוץ, ולבדוק אם איזו דמות חשודה נמצאת בסביבה ואם האדם הרוצה להיכנס למגדל ולוחץ על הקוד של האינטרקום, מוכר לו. אני עצמי מעולם לא ראיתי איש נכנס או יוצא למבנה המנוכר והקר הזה בלב העיר הזאת.
מאידך אין מנחת מסוקים על הגג, דבר שמתבקש. אך זה סיפור שונה, והוא ראוי לטיפול של אסתר זנדברג או מומחים אורבאניים ובוניי ערים באותה עיר- תל אביב.
ביקרתי בערים ובעיירות שונות בדרום אירופה, כמו איטליה, ספרד,פורטוגל, יוון. כמה מהן עיירות עניות מאוד, אך גם בסביבה ענייה ניתן איכשהו לתת צבע וחן לסביבת המגורים או העבודה. בארץ , אף שהיא ים תיכונית מובהקת, לא יודעים צבע מהו .לא יודעים לטפח את הישן. עדיף דרכי כורכר מאשר כביש מתפורר או מדרכה המהווה סכנה להולכים בה. זה ועוד. האוכלוסיה בשכונה, בין אם מדובר בבעלי חנויות או בעלי מלאכה ואומנות, משלמת ארנונה לא מבוטלת. אומנם מדובר בעסקים, אבל ישנן תקופות שעסקים ובתי מלאכה אלה מפסידים ולא מרוויחים ובכל זאת משלמים.
הפעם אתן למצלמה לדבר בתמונות דוממות, ששואלות. מדוע במרכז ובצפון יש עצים ובדרום לא. אין כאן עיזים שכרסמו את הירק. אין כאן חוטבי עצים שכרתו אותם להסקת בתיהם. מדוע הכבישים מתפוררים, המדרכות מבוקעות, או לא קיימות. הצבע של מעבריי החצייה דהה מזמן. מדוע לא רואים כאן שוטרי מקוף. אין פשיעה כאן? או אולי החליטו שמוטב לא לרדוף אחרי מפיריי החוק, שמא חלילה יעתיקו את מקומם למרכז ולצפון. אז נשמע צעקות, והרשויות לא אוהבות שצועקים. יהודה הלוי שר את שירו המפורסם "לבי במזרח ואני בסוף מערב". מדוע לא כתבו איזה שיר: אני בצפון ולבי בדרום.
ובינתיים במרכז בקיץ שעבר הביאה משאית של העירייה ערמת חול למתחם משחקי ילדים מול הבית. העודף פונה לנגרר שהוצב ליד הכניסה של החנייה של הבית. לאחר שכף הדחפור מלאה את הגרר, חלק גדול מן החול נשפך החוצה ויצר גבעת חול נאה בכניסה לחנייה. חמישה חדשים לאחר שהתלוננתי שהחול מפריע, והוא אף מסוכן,מכיוון שהוא ממלא את חריצי הצמיגים, קבלתי טלפון ממישהו בעירייה, שערמת החול פונתה. ביקשתי מן המטלפן לחכות רגע, הסתכלתי למטה והערמה הייתה במקומה. כשהודעתי לאיש מעבר לקו. כי החול סרב כנראה להתפנות( איזה מין מאחז בלב תל אביב) הוא אמר: "אני אתן לו על הראש". לא ידעתי מי יהיה הקורבן, אבל קרה אחת מן השתיים. או שהאיש קבל מכה כזאת שממנה לא התאושש, ואפשר שהוא עדיין מאושפז. אפשרות שנייה ,סבירה יותר, שהאיש לא קבל כלום, לא על הראש ולא על היד. עם בוא הגשמים העזים גבעת החול הלכה וקטנה. וכאן חיכתה לי הפתעה נעימה. הודעה בדואר שהפנייה שלי( מלפני ששה חדשים) הועברה לשלוחה המתאימה לטיפול.
ביום ג' השבוע כנראה היה יום מחלקת הצבע של חטיבת החנייה. במקום אחד, כפי שדווח, צבעו מסביב למכונית חונה של אזרחית, מסגרת לחניית נכה. לאחר מכן נגררה המכונית למתחם החנייה של העירייה והאזרחית בעלת הרכב נדרשה לשלם גם קנס על חנייה במקום שמסומן לנכה, וגם דמי גרירה וחניה במתחם העירייה. גם אליי הגיעו הצבעים. הם צבעו את הקטע בכניסה לחנייה בכול הצבעים כמקובל, אבל החול , משום מה, נראה להם כמתאים לקומפוזיציה והוא הושאר. או אפשרות שנייה,סבירה יותר, כנראה שזה שייך למחלקת החול בעירייה. ואני בטוח שיום אחד אקבל הודעה שהנושא הופנה לאותה מחלקה לטיפול. אני מקווה שעד אז הגשם יפנה את שארית הגבעה.חול זה משהו שתל אביב נבנתה עליו. נוסטלגיה. כמו הדרום.
