השופט: יגאל פליטמן, סגן נשיאת בית הדין הארצי לעבודה המועד: יום שלישי, 1.1.13, שעה 10:00 הנושא: קדם-ערעור בשעה היעודה לפתיחת הדיון, כולם נמצאים באולם - חוץ מהשופט יגאל פליטמן. המשיב, בא-כוחו ובני משפחתו איחרו בשתיים-שלוש דקות, אבל אז היה צריך לחכות למחשב: מערכת נט המשפט, כדרכה, עלתה באיטיות. "הוא נתקע בפקקים. יגמור את הקפה ויבוא. מי ישלם לי על יום עבודה?" - אלו התגובות על העיכוב הנשמעות בספסלי הקהל, והמלמדות שכאשר שופט מאחר, התוצאה היא פגיעה בכבודו ובכבוד המערכת. בשעה 10:15 מודיעה הקלדנית לעוזרת המשפטית של פליטמן שהכל מוכן, וכעבור עשר דקות הוא סוף-סוף נכנס לאולם.
הסכסוך נסוב סביב מסעדה אוזבקית כושלת, כאשר המערער טען ליחסי עובד-מעביד ולפיכך תבע הפרשי שכר, שעות נוספות, פיצויי פיטורים ועוד, ואילו המשיבים טענו שהוא היה שותף במסעדה. פליטמן מסביר, שהוא זימן את הצדדים לקדם-הערעור כדי לראות האם ניתן להגיע לפשרה - דיונית או אפילו מהותית - או שמא יש צורך לקבוע מועד להגשת סיכומים בכתב כדי שההרכב בראשותו יתן פסק דין.
פליטמן התכונן היטב לדיון: "בית הדין [האיזורי] בחן את היחסים בפועל והרושם של בית הדין קמא שמדובר היה בשותפות למעשה, כשכל פעם היו יושבים ומחלקים, ואז הריב בין הנשים [של השניים] גרם לכל הפיצוץ. המראית החיצונית כלפי הרשויות הייתה כאילו שמדובר ביחסי עובד-מעביד, אבל בפועל זו הייתה שותפות. זו הבעייתיות הגדולה בתיק".
בא-כוחו של המערער מבקש להדגיש כמה נקודות, פליטמן קורא משהו במחשב אבל שומע היטב וקוטע אותו: "עברנו על התיק וראינו. האם בסופו של דבר מה שיקבע איננו אופן חלוקת ההכנסות? אם בסוף היום יושבים שניים ומחלקים חצי-חצי, זה לא מעיד על שותפות?". בא-כוחו של המערער משיב שלא תמיד, ממשיך לטעון, פליטמן מנסה לקטוע אותו אבל מאפשר לו להמשיך ולפתע שואל "על כמה תבעתם אותו" - נקודה מרכזית שהיה צריך לבדוק לפני הדיון.
דואג שהדיון יישאר רגוע כעת מגיע תורו של בא-כוח המשיב. פליטמן מתעיין בכמה נמכרה המסעדה וכמה קיבל המערער, ואז טוען בא-כוחו של המשיב שלמסעדה היו חובות בהם לא השתתף המערער. פליטמן: "איך אני יודע שלעסק היו חובות?". עורך הדין אומר שיוכל להמציא אישורי בנק, ופליטמן מאפשר לו להמשיך לטעון תוך שבמקביל הוא מקפיד על ההקלדה. אלא שכעת פליטמן מתחיל להיראות עייף, ומדי פעם הוא משפשף את עיניו ואת ראשו.
הדיון רגוע מאוד, ופליטמן מקפיד שהוא יישאר כזה. כאשר בא-כוחו של המשיב טוען שחברו "מצניע פרטים בלשון המעטה", פליטמן מתערב מיד: "בלי 'בלשון המעטה'". לבסוף פליטמן קוטע את בא-כוח המשיב: "תשב בבקשה" - אבל מאפשר למרשו להוסיף פרטים בעצמו. הדיון נמשך כפינג-פונג בין הצדדים, עד שלבסוף פליטמן מגיע לתכל'ס:
"תשמעו. הרושם הוא שהתיק לא 100% חד-משמעי לכיוון זה או אחר. אנחנו לא מתערבים בממצאים העובדתיים של בית הדין האיזורי. הייתה מראית [של יחסי עובד-מעביד] כלפי חוץ, הייתה חלוקה בהכנסות. במקום לקחת סיכון של הכל או לא כלום, אני מציע לכם לשקול אפשרות של פשרה - סכום מסוים, לא גבוה, שאתם [המשיב] תשלמו לו לסילוק מלא וסופי של התביעות.
"השאלה היא אם זה נראה לכם. האם מבחינת קניית סיכון, תמורת סכום נמוך לקנות [פטור מ]סיכון גבוה. אני מציע לכם להתייעץ. אפשר לסדר את זה גם בתשלומים. אם אתם לא רוצים - אז לא. אם ייקבע שיש יחסי עובד-מעביד - אז מגיע דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשה לקופת גמל, נסיעות. צריך לשקול את כל התמונה. אם הייתה לי תשובה חד-משמעית - זה היה אחרת".
"אדוני רוצה - אני אקרא לביטחון" בא כוח המערער מסתייג: "נראה לי שכבודו טעה בהבנה. לא הייתה חלוקת כספים, זה היה [רק] מדי פעם". כאשר אשתו של המשיב מנסה להתערב, פליטמן משתיק אותה מיד, ואז הוא קוטע את כוחו של המערער: "אני רוצה כרגע לקדם את התיק על-ידי זה שתקבלו סכום מסוים, לא גבוה. אני רוצה כרגע לקבל הסכמה עקרונית, כל צד יתייעץ ויאמר לי מה דעתו, ואז אני אראה איך להתקדם".
בא כוח המשיב מבקש, בצורה הגיונית, לדעת באלו סכומים מדובר. פליטמן לא שש לנקוב בהם, אבל מבין שאין לו ברירה: "אמרתי שזה סכום לא גבוה. או שאני אנקוב תקרה ורצפה, או שננסה להגיע לסכום מסוים. אבל אני קודם רוצה לקבל את ההסכמה העקרונית שלכם. נראה לי שאפשר לגמור את זה בין 10 ל-30".
פליטמן שולח אותם להתייעץ בחוץ, ועד מהרה נשמעת הרמת הקולות גם בתוך האולם. הם חוזרים תוך כמה דקות, ובא כוח המשיב אומר: "האמוציות כאן עולות על גדותיהן". בא-כוח המערער: "הם התנפלו עלי ובא-כוחו של המשיב עומד בצד, אולי אפשר להעלות לפה משמר". פליטמן: "אדוני רוצה - אני אקרא לביטחון". אבל עד מהרה כולם נרגעים ומתברר שהמשיב עומד על כך שיש לקבוע שהיו יחסי שותפות ולדחות את הערעור.
פליטמן לא מבזבז עוד זמן על ניסיונות סרק ומכתיב החלטה: "במהלך הדיון בקדם-הערעור נעשה ניסיון לסיום התיק בפשרה לפי [סעיף] 79א בסכום לא גדול, אלא שהניסיון לא צלח. בנסיבות אלה אין מנוס בלתי אם לקבוע את התיק לדיון בפני מותב למועד שתודיע המזכירות". והוא מעיר לצדדים: "חבל לפתוח את השנה ככה".
השורה התחתונה: שופט המאזן בצורה נכונה בין אפשרות לכל צד לקבל את יומו בבית המשפט לבין הרצון להגיע לפשרה בתיק שאינו גדול ומורכב במיוחד, גם אם לא תמיד הוא עושה זאת בנחמדות רבה. לחובתו עומד האיחור הניכר, שכפי שראינו - גורם לזילות ואולי בעקיפין גם משפיע על נכונותם של הצדדים לקבל את הצעת הפשרה שהעלה. יעילות: 7. מזג שיפוטי: 8. 