רשלנות רפואית בניתוח אף

במקרים שבהם נגרם נזק כתוצאה מניתוח אף כושל, ייתכן שקיימת עילת תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית בניתוח. נזקים אלה יכולים להיות פיזיים, אסתטיים אך גם נפשיים, ובמידה ובאם ארעו עקב רשלנות רפואית קיימת זכאות לפיצויים. ניתוח אף הוא אחד מסוגי הניתוחים הנפוצים ביותר. ניתוח אף יכול להיות על-רקע אסתטי (רצון לשפר את מראה האף) אך גם על-רקע רפואי, ולעיתים, מבצעים את הניתוח בשני האספקטים הללו: כלומר ניתוח אף אסתטי ורפואי. לעיתים, לאחר ניתוח אף יש צורך בניתוחים חוזרים מתקנים. היות שלרוב, ניתוח אף הינו ניתוח אלקטיבי (כלומר ניתוח בחירה, להבדיל מניתוח דחוף), קיימת חשיבות רבה למסירת כל הפרטים וכל המידע הרלוונטי למטופל, לרבות סיכויי הצלחת הניתוח והסיכונים תוך כדי הניתוח. יש הכרח כי פרטים אלה יימסרו למטופל באופן שיובן על ידו, זמן סביר לפני הניתוח, באופן שניתן יהיה לקבל את הסכמתו מדעת לניתוח. באותם מצבים שבהם לא נמסר כל המידע למטופל או שבפועל בוצע ניתוח מסוג שונה או רחב מההיקף שנמסר למטופל עם סיכונים שונים, ייתכן שקיימת עילת תביעה בגין רשלנות רפואית. דוגמאות מהפסיקה לרשלנות רפואית במקרים של ניתוחי אף: 1. בת"א 298/94 מ.ג נ' הסתדרות מדיצינית הדסה נדון ניתוח אף שבוצע בבית חולים הדסה. בעברה בוצעו לתובעת מספר תיקוני אף, ובמקרה הנדון היא הגיעה לתיקון הפרעות בנשימתה כתוצאה מחסימתו של חלל האף השמאלי, במהלכו הוצאו סחוסים עליונים ותחתונים, וכתוצאה עוותה צורתו של האף בצורות שונות, והורע מצב נשימתה של התובעת. לטענת התובעת הנזקים לאפה נגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית. לדבריה, בגלל העיוות בחזותה נמנעת התובעת מעבודה במקצועה - מניקוריסטית - מחוץ לבית ומפסידה סכומי כסף ניכרים, וכן נגרמות לה הוצאות שונות לתמרוקים. התובעת העידה כי במהלך הביקורות לפני הניתוח ובמהלך הניתוח לא הוסבר לה שישנם סיכונים בניתוח, וכן שקיימת אפשרות לאי-הצלחת הניתוח. פנייתה לבית החולים הייתה אך בשל קשיי נשימה בגלל חוסר מעבר אוויר בצד שמאל ולא בגלל בעיה אסתטית, וכי מראה אפה לפני הניתוח היה סביר ולא היו לה בעיות. גם לא הוסבר לה כי ניתן לעשות את הניתוח בשני שלבים, וכי ניתוח משולב - אסתטי ונשימתי - מסוכן משני ניתוחים נפרדים. לדבריה, לא קיבלה הסבר באשר לסיכונים. התובעת הוחתמה על טופס לניתוח crp קוסמטי בעוד שהניתוח היה srp משולב. לא היו רישומים באשר למה שהוסבר לה. הניתוח נעשה על-ידי רופא מתמחה, וללא סיוע רופא מומחה. ועוד, היה מקום לבצע את הניתוח בשני שלבים ולא בשלב אחד. התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת של מומחה פלסטיקאי אשר מצא בבדיקתו "צלקת ארכית בין הגבה הימנית לגב האף, וצלקת כהה במרכז שורש האף. קצה האף בולט למאד לעומת שאר האף... שאריות הסחוס בקצה האף אינן סימטריות בגדלן, ועל כן הקצה מעוות. כנפי הנחיריים שקועים, בשל הרחקת הזנבות הצדדיים. בעת שאיפת אויר הם שוקעים לחלוטין, וסוגרים מעבר האויר. גודל פתח הנחיריים אינו שוה, והפתחים אינם סימטריים בצורתם. האזור שמעל כנפי הנחיריים שקוע... בגב האף שקע... פיסטולה בין מחיצת האף הסחוסית והקולומלה... האף כולו מעוות במראהו". המומחה קבע לתובעת נכות רפואית של 20% בגין העיוות האסתטי לפי תקנה 75(2) ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) בתוספת 10% (תקנה 15 לתקנות הללו) בשל היותה של התובעת אישה, וכן הפרעה תפקודית במעבר האוויר הגורמת 10% נכות לפי תקנה 69(1) ב'. העיוות בפניה של התובעת הוא לדעתו תוצאת כשל בניתוח והרחקת יתר של הסחוסים. בנוסף טען המומחה הפלסטיקאי, כי ההבדל בין crp ל-srp לדעתו הוא מהותי, כיוון שיש ב-srp אפשרות סיבוכים. לעתים מפצלים בין יישור המחיצה לניתוח אסתטי; ובמקרה דנן היה מקום לפיצול כזה. התביעה ביקשה לקבוע כי לתובעת אף מעוות בצורתו, וכי אפה לפני הניתוח היה סביר וכי אכן הניתוח שינה את המצב לרעה על-ידי צניחת כנפי האף בשל הוצאת הסחוסים. הייתה רשלנות בטיפולו של הרופא שהייתה לו חובת זהירות כלפי התובעת, ומשנה זהירות בשל רקעה הרפואי הקודם. הרופא המנתח ערך כריתת יתר של הסחוסים, ובכך הייתה התרשלות וחריגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר, וכן גם באי-גילוי ומסירת מידע על תוצאות אפשריות של הניתוח, לרבות סיבוכים. בית המשפט קבע כי לא כל מקרה של אי-הצלחה בניתוח הוא רשלנות; המבחן - מבחן הרופא הממוצע בשעת מעשה. בית המשפט קבע כי אכן אפה של התובעת במצבו כיום פחות נאה במידה הנראית לעין מאפה לפני הניתוח על-פי התמונה שהוצגה. בית המשפט העביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת וציין כי אין ראיה כי הוסברו לה הסיכונים שבניתוח, וממילא כי הסכמתה, ככל שניתנה, הייתה מודעת. הסברים, ככל שניתנו לא נרשמו, ויש נטייה להאמין כי לא הוסברו לה הסיכונים. וכידוע, אף אם ניתנה הסכמת התובעת, להסכמה זו אין נפקות אם לא קדמו לה הסברים מתאימים. לדברי בית המשפט, התובעת הוכיחה שתוצאת הניתוח הייתה שינוי לרעה באפה. דווקא בהיות הדבר סיבוך מוכר, היה מקום לזהירות מצדו של המנתח, ואין מנוס מלראות בתוצאה התרשלות מצדו. התובעת העידה כי מראה אפה כתוצאה מהניתוח גורם לה לבושה, לעוגמת נפש ולרגשי נחיתות. היא נבוכה לצאת למקומות חדשים ולהכיר אנשים חדשים. היא נמנעת בשל כך מעבודה הכרוכה במגע עם קהל. בנוסף, סובלת היא מהפרעה בנשימה ונשימותיה קצרות ומאומצות, ופיה מתייבש בלילה. בעוד שלפני הניתוח היה רק נחירה השמאלי סתום, כיום סתומים שני הנחיריים. מטעם התובעת העידו בעניין שכרה שלושה עדים שלדבריהם, לו עבדה בחוץ יכולה הייתה להרוויח כמעט כפול מעבודתה בבית, וכן כי לתובעת נתונים טבעיים לדוגמנות מלבד הפגיעה באף שהוא מעוות. בית המשפט החליט להעמיד את נכותה של התובעת בעניין האף על 15%, אך כיוון שהייתה לה גם פגימה לפני הניתוח - נקבע כי נתח הניתוח 10% בתוספת מחצית בגלל היותה אישה (תקנה 15). באשר לנכות הנשימתית, כזכור הייתה לתובעת בעיה קשה לפני הניתוח. הניתוח שיפר את מצבה באשר לאותה בעיה, אך הוסיף ככל הנראה בעיה אחרת, פחותה מן הקודמת. ולכן בנסיבות אלו הועמדה על מחצית הנכות שנתן מומחה התובעת. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 60,000 שקל בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, וכן סך של 100,000 שקל בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, ובסך-הכל: 160,000 שקל. עוד נקבע כי הנתבעת תשא בהוצאת התובעת ואף תשלם שכר טירחת עורך דין. 2. פסק דין נוסף העוסק ברשלנות רפואית בניתוח אף נדון בת"א 23605/88 ט.א נ' ד"ר עמי גלעדי. באותו מקרה התובעת הגישה תביעה בגין נזקי גוף ונזקים ממוניים שנגרמו לה כתוצאה מניתוח פלסטי אסתטי לשיפור צורת אפה, שבוצע בה על-ידי הנתבע, לטענתה, ברשלנות. לאחר הניתוח התלוננה התובעת על נזלת ובעיות נשימה, ופנתה אל הנתבע בעניין זה כמה פעמים. בשלב מסוים, התייעצה התובעת עם רופאים אחרים, ונותחה באפה בשנית, בניתוח משולב. ניתוח זה כלל פתיחת סתימה בנחיר הימני של אפה ותיקון עקמומיות עצם האף. אף הניתוח השני מומן על-ידי התובעת באופן פרטי. בית המשפט קבע כי חובתו של רופא ליתן לחולה הסבר בדבר הטיפול המוצע על ידיו, הסיכונים המהותיים והסיכויים הכרוכים בו, היא בגדר הלכה פסוקה. לפי עדות התובעת, עובר לניתוח לא הסביר לה הנתבע דבר לגבי אופן ביצוע הניתוח, לא שוחח עימה על תקלות אפשריות בניתוח, והיא אף לא שאלה דבר בקשר לכך. עולה כי הנתבע לא הסביר לתובעת כלל את הסיכונים הכרוכים בניתוח שעמד לבצע באפה, אשר לגבי חלקם, מודה הוא, כי היה מודע, ולפיכך, יש לקבוע כי הנתבע הפר את חובת הגילוי. לטענת התובעת, כתוצאה ממחדלי הנתבע, היא הפכה מאישה בריאה ועליזה "לאשה מכונסת וקודרת אשר אפה נוזל ומטפטף, דיבורה מאנפף...". בית המשפט קבע כי גודש באף, קשיי נשימה, קול מאנפף והיזקקות תכופה לרופאים ולתרופות, גורמים לתובעת סבל רב, וכי הפיצוי הנאות המגיע לתובעת בגין נזקיה אלה, הוא 75,000 שקל. בנוסף קבע בית המשפט כי על הנתבע להחזיר לתובעת את הוצאות הניתוח שביצע, הוצאות הניתוח השני, פיצוי בגין הפסדי שכר בתקופת אי-הכושר לאחר כל אחד מהניתוחים וכן 15,000 שקל בצירוף מע"מ כשכר טירחת עורך דין. 3. פסק דין נוסף העוסק ברשלנות רפואית בניתוח אף הינו ת"א 3986/02 ו.פ נ' מרכז ארצי לניתוחים פלסטיים בע"מ, שם נדונה תביעה לפיצוי נזק גוף בגין רשלנות רפואית נגד הרופא המומחה המנתח וכנגד המרכז הרפואי בו בוצע ההליך. התובעת עברה ניתוח פלסטי לשם יישור מחיצת האף, וכן ביצוע אסתטי של מבנה האף. לאחר הניתוח חשה התובעת חסימה של מעבר אוויר דרך הנחיר הימיני, וכן נראתה בליטה מתחת לגשר האף, מצד ימין. לאחר מכן בוצע ניתוח נוסף במרפאה הפרטית של הרופא לתיקון תוצאות הניתוח הראשון. התובעת טענה כי הרופא ביקש ממנה לא לספר על הניתוח וכן לא ציין אותו ברישומיו הרפואיים. התובעת טוענת, כי מאז עברה את שני הניתוחים היא סובלת מסטייה ימינה של האף, נזלת בנחיר הימני, קשיי נשימה דרך האף, אלרגיה ברירית האף, ומראה אף לא אסתטי. התובעת טוענת כי עומדת לה הטענה כי הדבר מעיד על עצמו, ולחלופין כי ניתן לה טיפול רפואי רשלני שהוביל לסבלה ונכותה. המומחה מטעם התובעת קבע בחוות-דעתו, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19%, וכי הטיפול הרפואי שניתן היה רשלני, ואילו המומחה מטעם הנתבעים קבע, כי לא נותרה אצל התובעת נכות צמיתה כלשהי, וכי הטיפול הרפואי שניתן לה לא היה רשלני. בשל הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע בחוות-דעתו, כי לא הייתה כל רשלנות רפואית בכל הקשור לניתוח ולטיפול הרפואי שנעשו לתובעת. יחד עם זאת, קבע כי מצבה הרפואי של התובעת מזכה בנכות בשיעור של 10% בגין שינויים בצורת האף, עם הפרעות בנשימה. בית המשפט פסק כי הניתוח לא הביא לתוצאות משביעות רצון, ולא רק בעיניה של התובעת, אלא אף בעיניו של המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט התקשה לראות שחל שיפור קוסמטי כלשהו וחוסר היכולת של המומחה לדעת אם ההיצרות בנחיר הימני הייתה קיימת טרם הניתוח או האם הנחיריים היו סימטריים לפני הניתוח, נזקפה לחובת הנתבעים. בית המשפט פסק כי יש ליישם במקרה זה את הלכת מלול (אשר בינתיים כבר שונתה) וכי יש להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי בין ההתרשלות לנזק, ובכך למעשה לזכות את התובע בפיצוי חלקי על נזקיו המוכחים. היעדר רישום על אודות מצב האף עובר לניתוח, והיעדר כל רישום לביצוע "הניתוח המתקן" - הניתוח השני, וכל זאת נוכח הנזקים שנגרמו לאפה של התובעת הן במישור האסתטי והן במישור האורגני-תפקודי גרמו לעמימות הסיבתית, אשר בהצטרפה לתוצאות הניתוח הבלתי רצויות, הביאו את בית המשפט להסתפק בנסיבות המקרה בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי בין ההתרשלות לנזק. הוחלט לזכות את התובעת ב-40% מהפיצויים, בגין נכות בשיעור של 10%, כדלקמן: הפיצוי הכללי הועמד על סך של 85,000 שקל, מתוכו ישלמו הנתבעים 40% כאמור, בצירוף הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין. אם נגרם לכם נזק משמעותי כתוצאה מניתוח אף, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין רשלנות רפואית לבדיקת אפשרות לתביעה נזיקית.