ארכיון המדינה שיחרר לאחרונה לפרסום את תעודות סברה ושתילה, ומן הראוי אפוא לחזור ולהתייחס כאן לאחריותו הכוללת והמוגברת של מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, פרופ'
יצחק זמיר - אחריות שוועדת כאהן בחרה להתעלם ממנה, ולא במקרה.
העובדות מגלות, שיצחק זמיר כשל בתפקידו באופן מחפיר והכשיל קשות את הממשלה בימים קריטיים שבהם התבקשה עצתו המשפטית.
טבח סברה ושתילה - רקע: בחודש ספטמבר 1982 התרחשה במחנות הפליטים הפלשתינים סברה ושתילה זוועה נוראה. כשמונה מאות בני אדם, גברים, נשים וילדים, נטבחו שם בידי לבנונים נוצרים, אנשי פלנגות, כנקמה על רצח מנהיגם.
הטבח חולל בישראל, וכן בעולם הגדול, סערת רוחות עזה ומחאות קשות. אצבע מאשימה הופנתה כלפי צה"ל, שישב אותה עת בביירות ושלט באזור. בעקבות לחץ ציבורי כבד הקימה ממשלת ישראל ועדת חקירה ממלכתית (היא "ועדת כאהן"), שתחקור האירועים ותברר אם לצה"ל חלק בפרשה.
ועדת כאהן, שמנתה שלושה חברים, קבעה שמעשי הזוועה בוצעו בידי אנשי הפלנגות הנוצריות. הוועדה שללה אפשרות שמדינת ישראל או אלה שפעלו מטעמה - חיילים או אזרחים - נושאים באחריות ישירה לטבח. אבל הוועדה הטילה אחריות אישית עקיפה (אחריות שבמחדל) על כמה מפקדים בכירים בצה"ל, וכן על מספר שרים בממשלת ישראל, והביאה להדחת כמה מהם מתפקידיהם.
הזמיר לא צייץ אלא שמתברר - באופן מתמטי ממש - כי מי שנושא, מן הצד הישראלי, באחריות מוגברת וגורפת למחדל הנורא, הוא היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים - פרופ' יצחק זמיר (לימים שופט בית המשפט העליון). היה זה לא אחר מאשר פרופ' יצחק זמיר שהגדיר את תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה כבלם פנימי של הממשלה, וכן ככלב שמירה שתפקידו לא רק לנבוח אלא גם, במקרה הצורך, לנשוך. אבל ברגע המכריע והגורלי - בישיבת הממשלה, שבה התבקשה חוות דעתו המקצועית של אותו יצחק זמיר עצמו - הוא לא נבח ולא נשך. הוא נח על מרבצו ושתק כדג.
אילו עשה פרופ' זמיר, באותה ישיבה גורלית, את המעט הנדרש והמצופה ממנו כיועץ משפטי לממשלה - לא היו העניינים מגיעים להיכן שהגיעו. ויצחק זמיר - זאת לדעת - הוא פרופסור למשפטים שמומחיותו בדיני המשפט המנהלי. אילו אך היה יצחק זמיר מעמיד את הקברניטים על המשמעויות המשפטיות של ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות הפליטים - אילו את המעט הזה עשה - לא היה קורה מה שקרה.
אבל הממשלה לא זכתה לשמוע מפיו של הזמיר - אפילו לא ציוץ. בשעת מבחן גורלית - התכופף יצחק זמיר לקשור את שרוכי נעליו. היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' יצחק זמיר, נכשל בתפקידו באופן מחפיר - על-פי מבחני האחריות שהוא עצמו קבע.
הנורות האדומות שלא נדלקו ואכן, אפילו בעצם הימים שבהם ישבה ועדת כאהן על המדוכה וחקרה את האירועים, הופנו אצבעות מאשימות כלפי פרופ' יצחק זמיר ואחריותו הכוללת מתוקף מעמדו כיועץ המשפטי לממשלה. אומר באותם ימים השופט משה בן זאב, מי שהיה בעצמו היועץ המשפטי לממשלה:
- "על הנורות האדומות שלא נדלקו באותה ישיבת ממשלה בעניין הגורלי של כניסת הפלנגות למחנות הפליטים, כבר דובר ועוד ידובר הרבה. כעת, בלי לחרוג ממגבלות ה'סוב יודיצה' החלות עדיין על נושא זה, מותר לשאול מדוע בעצם מחפש השר ציפורי חיפוי מאחורי כתפיו של היועץ המשפטי לממשלה. האם אין בכוונתו לומר: הנה ישב אתנו איש המשפט והמוסר הציבורי, ואפילו אצלו לא נדלקו אותן נורות אדומות, ומה לכם כי תלינו על שרים סתם, שכל מעייניהם היו במשמעויות המדיניות והצבאיות של ההחלטות שנתקבלו?... כך הגענו למצב שהיועץ המשפטי לממשלה יושב בישיבת הממשלה, שומע אזהרות מפי הרמטכ"ל על פלנגות שמעיניהם ניבטת תאוות הנקם והרצח, מאזין להבעת חששות מפיו של השר דוד לוי, ואינו מעמיד את השרים על-כך שהתעלמות מכל הדברים האלה, אולי יש בה שמץ מאותה רשלנות או אי-איכפתיות, מאותם מחדלים שהמשפט הישראלי אינו רואה כל-כך בעין יפה. אם בזמן כלשהו בעתיד יהיה עליו להחליט החלטות או להמליץ המלצות בתחום סמכויותיו, האם לא יפריע לו שהוא עצמו היה נוכח במעמד כזה ובדומה לאחרים היה אדיש במקום שנתבקשה תגובה פעילה?...".
ובכן, הנחוצה האשמה ברורה ומפורשת מזו?
ויוזכר שוב: ההאשמה הנוקבת הזו באה לא מצד איזה הדיוט משפטי, אלא מצד מי שהיה בעצמו היועץ המשפטי לממשלה.
"בשביל זה משלמים לו" כאשר היועץ המשפטי לממשלה שומע בישיבת הממשלה מפי הרמטכ"ל את עצם העובדה שצה"ל יכול לתת פקודות לפלנגות - הרי ש"אוזנו המשפטית" אמורה להיות הראשונה לקלוט את משמעות הדברים. וכמו שאומרים במקומותינו: "בשביל זה משלמים לו". שהרי, כאשר היועץ המשפטי לממשלה שמע שלפלנגות צה"ל יכול לתת פקודות, היה עליו - משום עובדה זו בלבד - להעמיד את מפקדי צה"ל והשרים על-כך שהאחריות למעשי הפלנגות, לטוב ולרע, "חוזרת" אליהם - אל השרים והמפקדים.
אילו אך הזהיר היועץ המשפטי לממשלה את את השרים והמפקדים בנקודה עקרונית זו, כי אז סביר שהם, השרים והמפקדים, היו נבהלים מההחלטה של עצמם - ממש כך - ומקפידים לקיים פיקוד ושליטה יעילים יותר על הפלנגות, או מבטלים מיד את ההחלטה להכניסן למחנות. אבל היועץ המשפטי - ברגע כה קריטי - שתק.
והיועץ המשפטי ששתק ולא העמיד איש על האחריות המשפטית הנובעת מיחסי המרות והכפיפות הללו שבין צה"ל לפלנגות - המשיך לשתוק ולא נזעק גם כששמע על השחזת סכינים ונקמה ואזהרה מפני סכנת טבח.
ההתעלמות משאלת האחריות אלא שוועדת כאהן - ועדה שהחבר הדומיננטי בה היה השופט
אהרן ברק, חבר וידיד-נפש של יצחק זמיר - בחרה להתעלם כליל משאלת אחריותו של פרופ' יצחק זמיר למחדל הנורא. וכל זאת למרות שהיה ברור כשמש, שמתוקף מעמדו ותפקידו מוטלת על היועץ המשפטי לממשלה אחריות מוגברת - ואולי אף בלעדית - לכשרות המשפטית של החלטות הממשלה שבישיבותיה הוא נוטל חלק.
שתיקתו של פרופ' זמיר נוכח ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות הפליטים - שתיקתו ברגע הקריטי הזה - הכשילה את הממשלה, וכך גם נבצר ממנה לתת הוראות מתאימות ומיידיות לצבא.
הימנעות הוועדה מלגעת בצורה כלשהי ביועץ המשפטי, זועקת לשמיים ומעידה - היא עצמה - שהוועדה ידעה היטב, שנגיעה כלשהי ביועץ המשפטי תחייב אותה להטיל עליו אחריות חמורה.
סליחה, איפה היועץ המשפטי לממשלה? אבל חלקו העגום של פרופ' זמיר בפרשה טרם הסתיים: בעקבות הטבח התחוללה, כאמור, סערת רוחות בישראל ובעולם, ונערכו הפגנות בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית. ממשלת ישראל התכנסה לישיבה מיוחדת כדי להחליט כיצד לטפל בפרשה, וזאת - כשברקע נשמעים הדיה של הפגנה סוערת שהתנהלה בקרבת מקום. הממשלה הנבוכה התקשתה להחליט כיצד לנהוג באשר להקמת ועדת חקירה. ההפגנה הסוערת שהתנהלה בסמוך אך הגבירה את אובדן העצות.
עד כמה גדולה הייתה המבוכה תעיד העובדה שפניית הממשלה אל נשיא בית המשפט העליון בעניין הקמת ועדת בדיקה - שאיננה ועדת חקירה - נדחתה על-ידי הנשיא בנימוק שעל שולחנו מונחות עתירות לבג"צ שיורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
נעלה אפוא מכל ספק, שדיון בממשלה בשאלת הקמתה של ועדת חקירה טובל כל כולו בשאלות משפטיות שונות הכרוכות בעניין. במצב עניינים זה - היש בכלל ספק שהממשלה אובדת העצות ממש שיוועה ליד מכוונת ומדריכה שתנחה אותה ותאיר את עיניה באשר להיבטים המשפטיים של הסוגיה?!
ובכן, מדוע זה לא נשמע קולו של יצחק זמיר? היכן הוא? שוב נרדם? לא, יצחק זמיר לא נרדם. הפעם - הוא פשוט לא הגיע לישיבה. ומדוע הוא לא הגיע לישיבה? כוח עליון? נפל חלילה למשכב? מה פתאום?! הסיבה פשוטה עד כאב: יצחק זמיר, כך פורסם, לא הגיע לישיבת הממשלה כיוון שבאותו זמן ממש - נא להחזיק חזק - הוא היה בשיעור באולפן לערבית!
אלוהים אדירים! יושבת לה ממשלה נבוכה ואובדת עצות, ומתקשה להחליט בעניין משפטי גורלי, והאיש האמור לייעץ לה ולהדריך אותה - משתעשע לו באותה עת ממש ב"שו הדא ומין הדא". כך נוהג יועץ משפטי סביר והגון?! יועץ משפטי סביר והגון לא היה מפקיר את הממשלה לנפשה - בשום אופן ומשום סיבה - ברגע משבר שכזה. וכשאלה הם פני הדברים, כי אז היועץ המשפטי יצחק זמיר לא כשל בתפקידו. הוא מעל בו!
