אחרי שרפי ניב חלם לביים את ספריו של אריך קסטנר, והגשים זאת בבימוי "אמיל והבלשים" ו"אורה הכפולה" בתיאטרון המדיטק, הוא מעמיד כעת בעזרת שחקני הסטודיו של יורם לוינשטיין ועוד כמה כוכבים-מקצוענים את החלק השלישי בטרילוגיה - את "הכתה המעופפת". הצגה לנוער אוהב הרפתקאות, מלאת דמיון, ושיגועים כמו שכולנו היינו מכורים להם בנעורינו.
כתה של ילדי בית ספר בפנימיה, מעלים הצגה במוסד, על הרפתקאות כתת ילדים בטיסה
סביב העולם. ההצגה נפתחת בתוך אוירון מקרטון, כשהילדים לבושים בהתאם - ואחד כטייס. לתוך ההצגה-בתוך הצגה נכנסת המציאות. הכתה השובבה מתעמתת עם כתה מקבילה בבית הספר העירוני. הם קרעו במקרה את הדגל של בית הספר השני כשגנבו אותו, ומתכננים כיצד להמשיך את העימות. לצידם נחלץ בעת צרה איש מוזר שהם קוראים לו "אסור לעשן", דני גבע המקסים ברמות, שמשחקו ודאי תורם למיצוק משחקם של הצעירים יותר.
לתמונה מגיח המורה שלהם, אדם הומני, שמבין את נפש תלמידיו השובבים, ומשמש דוגמה כיצד על מורה להתייחס לילדים - כאל אנשים צעירים ולא כאל ילדים בלבד. האמפטיה שאודי בן דוד גורם לקהל הצופים הצעירים לחוש כלפיו, יכולה להיות גם מנת חלקם של כלל המורים - שלצערנו לא תמיד גמישים דיים כלפי גחמות הילדים. שרון וחן אהבו זאת מאד.
רגש ורגישות מלבד דני גבע המיומן ובעל הרקורד המרשים ואודי בן דוד המנוסה אף הוא, ממלאים את תפקידיהם השחקנים הצעירים שעומדים לסיים את הסטודיו בקיץ, בצורה המושלמת. הם מלאי חיים, תוססים, חמודים ומקסימים, ויש ביניהם רגישים. אחד מהם, בתפקיד אולי הקטן, חש שהוא "לא נחשב". אבל הצפיה בהצגה ובתוצאות לאחר כל ההרפתקאות תעודד את הצופים הצעירים, ותיטע בהם את האמונה ביכולתם לגדול ולהיות אנשים מצליחים ומקובלים - כדברי רפי ניב. את תפקיד המורה, חולק עם אודי בן דוד רודיה קוזלובסקי - שחקן נפלא גם הוא, שאשמח לראות גם אותו בהצגה.
לקראת סוף ההרפתקאה, מתגלה סודו של "אסור לעשן", שמסתבר שהיה חבר הילדות החביב ביותר של המורה, שבהמשך היה לרופא מהולל (מפה אנו מבינים כיצד היה יכול לחבוש את הילדים כשנפצעו ב"פעולה"). אלא שגורל אכזר גרם לו לנטוש הכל ולהיעלם. כאן, מתגלה סודו, והאיחוד בין שני החברים המבוגרים מרגש אף הוא.
את המחזה כתב (על-פי הספר של קסטנר) עידו ריקלין, בעל הרקורד של בימוי הצגות שיש בהן רגש ורגישות, מה שמעניק לו יתרון על פני רבים אחרים. בתוך התפאורה היפהפיה של סבטלנה ברגר, והתלבושות של יהודית אהרון, עם המוזיקה של נדב רובינשטיין, עיצוב התנועה המוצלח של איריס לנה, ועיצוב התאורה של רב-האמן זיו וולושין - מעוררים את תשומת לבנו השחקנים הצעירים והמקסימים: גל אמיתי, נדב לאור, אדי אלתרמן בעל האופי המלכותי משהו, עידו לוסקי, איתמר שקד, שפי מרציאנו ואימרי ביטון. סיכוי גדול שעוד תתקלו בשמות אלה בעתיד, בין אם בתיאטרון או בקולנוע.
לתיאטרון המדיטק ולמנהלו רוני פינקוביץ' מגיע שאפו על בחירת המחזה והבימאי, ולבימאי רפי ניב - על בחירת השחקנים שבבימויו כולם - אחד-אחד.
הצגה מגניבה, שטומנת בחובה המון לקח וחכמה עבור הצופים הצעירים. כדאי לגדול היום עם הצגות כאלו.
