מחלת הרפלוקס קיבה-וושט, באנגלית (Gastroesophageal Reflux Disease GERD), מאופיינת בנזק לרירית הושט או בתסמינים הנובעים מחזרה של תוכן הקיבה אל תוך חלל הושט.
התסמינים הוושטיים העיקריים של רפלוקס הם צרבת או עלייה של מזון שאינו מעוכל אל תוך הושט (רגורגיטציה). בנוסף, מתוארים תסמינים חוץ-ושטיים הנובעים מגירוי הלוע והגרון כגון: כאב גרון, צרידות, תחושת גוף זר, תסמינים ריאתיים כגון: שיעול טורדני ממושך, כאב חזה המיוחס בטעות לכאב ממקור לבבי ופגיעה בשיניים.
המחלה שכיחה מאוד בקרב האוכלוסיה בעולם המערבי. מחקרים מראים, כי כ-40% מכלל האוכלוסיה סובלים מצרבת מפעם לפעם וכ-13% מכלל האוכלוסיה סובל מצרבת לפחות אחת לשבוע.
שני מחקרים ישראלים אחרונים בנושא מצביעים, כי שכיחותה של הצרבת בישראל דומה. פרט לאי הנוחות הכרוכה בצרבת ולפגיעה משמעותית באיכות החיים, קיים סיכון של ממש שצרבת שאינה מטופלת כראוי, עלולה לגרום לסיבוכים חמורים כגון דלקת של הוושט, היצרות הוושט והתפתחות סרטן הוושט.
מחקר מסקנדינביה שפורסם ב-1999 הראה סיכון מוגבר עד פי 16 להתפתחות סרטן הוושט בקרב אנשים הסובלים מצרבת בתדירות של למעלה משלוש פעמים בשבוע במשך 20 שנה ומעלה.
הגורם העיקרי להתפתחות רפלוקס הוא תפקוד לקוי של הסוגר הוושטי התחתון, שהסיבה לכך אינה ברורה לגמרי. קיימים גורמים שונים המשפיעים על הלחץ בסוגר הוושט התחתון, אשר עלולים להחמיר צרבת בחולים הסובלים מרפלוקס ובכללם: השמנת יתר, צריכת מזון שומני או מתובל, שתיית אלכוהול, עישון ושתיית קפה.
אבחון רפלוקס מבוסס ברוב המקרים על תלונות המטופל. במידה שהתלונה היחידה או העיקרית, היא צרבת המתוארת כתחושת צריבה או בעירה מאחורי עצם החזה הניתנת להקלה על-ידי נטילת סותרי חומצה, ניתן לקבוע בוודאות גבוהה אבחנה של רפלוקס. בהיעדר תסמיני אזהרה המחשידים לסיבוך כגון: קושי או כאב בבליעה, ירידה במשקל, הקאות ממושכות, דימום או אנמיה, ובמידה שמשך התסמינים נמוך מחמש שנים, אין צורך בביצוע אנדוסקופיה וניתן להתחיל מייד בטיפול תרופתי.
הצעד הראשוני בטיפול בתסמיני רפלוקס הוא אימוץ הרגלי חיים ותזונה בריאים. במקרים של צרבת קלה שתדירותה נמוכה ביותר, ניתן להסתפק בטיפול באמצעות סותרי חומצה לפי הצורך, אולם כאשר הצרבת מופיעה בתדירות של פעמיים בשבוע ויותר, לא ניתן להסתפק בסותרי חומצה, שכן על-פי המחקרים עולה, כי הם אינם מונעים התפתחות חלק מן הסיבוכים החמורים שתוארו לעיל.
הטיפול המומלץ במקרים של צרבת בתדירות של פעמיים בשבוע ויותר, הוא נטילת תרופות המדכאות את הפרשת החומצה בקיבה ובכך מונעות נזק לרירית הושט. תרופות הבחירה כיום הן תרופות ממשפחת ה-proton pump inhibitors - PPI, אליהן משתייכת אומפרדקס Z. תרופות אלו מעכבות באופן יעיל את הפרשת החומצה בקיבה ומביאות להעלמות מהירה של הצרבת ולריפוי מלא של דלקת הושט. המינון המומלץ הוא זה שמביא להעלמות מוחלטת של התסמינים, ובדרך-כלל די במינון של כדור אחד ליום או אף פחות מכך על-פי צרכי המטופל (On demand therapy).
מאז הוכנסו תרופות ממשפחת ה-PPI לשימוש בסוף שנות ה-80, הן נמצאו יעילות מאוד במחלות פפטיות הקשורות בחומצה ובעיקר ברפלוקס. תרופות אלו נפוצות ביותר בעולם ונמכרות מזה שנים במדינות רבות, וישראל בתוכן, ללא מרשם רופא. השימוש לטווח ארוך בתרופות אלו מאושר על-ידי רשויות הבריאות ונחשב לבטוח.
