מותו של ערפאת גרדאת בכלא הישראלי עורר את החשש מפני "אינתיפדה שלישית". אלא שאם אכן תפרוץ אינתיפדה חדשה, זו לא תהיה השלישית, אלא השישית במספר.
היסטורית, לאינתיפדות היו תמיד אותו דפוס פעולה. המנהיגות הפלשתינית ממציאה ומפרסמת שקר, שבאמצעותו היא מסיתה ומשלהבת את האוכלוסיה; ב. כשהאלימות הופכת קטלנית, המנהיגות הפלשתינית טוענת כי אין לה יד ורגל במתרחש; ג. הקהילה הבינלאומית מתערבת, בהסבירה כי על-מנת להפסיק את האלימות, על היהודים להפיס את כעסם המוצדק של הפלשתינים ולמלא את דרישותיהם המוצדקות; ד. ההנהגה הפלשתינית מקבלת מהיהודים מה שלא הצליחה להשיג במו"מ. זה תמיד עובד, אז למה לא להמשיך?
האינתיפדה הראשונה פרצה ב-1929, כשחאג' אמין אלחוסייני הפיץ את השקר (בעזרת תמונות מזוייפות) שהיהודים מתכננים להשתלט על מסגד אל-אקצה על-מנת לבנות מחדש את בית מקדשם. אלחוסייני השתמש באלימות, היות שלא הצליח לשכנע את הבריטים להפסיק את העלייה היהודית ואת רכישת הקרקעות. האלימות שהצית הייתה קטלנית: 133 יהודים נרצחו ברחבי הארץ, ובא קץ ליישוב היהודי בחברון. האסטרטגיה פעלה: באוקטובר 1930 ניקה הדוח של סיר ג'ון הופ סימפסון את המופתי מכל אחריות לאלימות והמליץ להגביל את העלייה היהודית. אלחוסייני הבין כי זו הדרך לפעול והוא אומנם המשיך בה.
אלחוסייני פתח באינתיפדה שנייה ב-1936. הוא רצה שהבריטים יבטלו את המנדט שקיבלו מחבר הלאומים, ויקימו מדינה ערבית במקום "בית לאומי יהודי". בפעם הזאת נרצחו 400 יהודים. שוב, זה עבד: ועדת פיל (1937) המליצה למעשה על ביטול המנדט ועל הקמתה של מדינה יהודית זעירה בגליל וברצועה צרה בין תל אביב לחיפה. אך אלחוסייני דחה את ההצעה והחריף את האלימות. הבריטים הציעו לו הצעה משופרת בדמות הספר הלבן של 1939, שהגביל עוד יותר את העלייה היהודית ואת זכויות היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל.
שקרים שימושיים יאסר ערפאת, שלא פעם הגדיר את אלחוסייני כגיבורו וכמודל שלו לחיקוי, השתמש באותה טקטיקה ממש. ב-8.12.1987 דרס נהג משאית ישראלי בשוגג ארבעה הולכי רגל בעזה. למרות שהייתה זו תאונת דרכים, החליט אש"ף להפיץ את השקר שכאילו היה זה רצח מכוון. כך החלה האינתיפדה השלישית , המכונה בטעות ראשונה. כ-200 ישראלים נרצחו. כתוצאה מכך, הסכימה ישראל (בהסכמי אוסלו) לתת לאש"ף דריסת רגל ברצועת עזה וביריחו. תוך 20 שנה, הצליח ערפאת ליישם את תחילת "תוכנית השלבים" שהוחלט עליה ב-1974 בקהיר.
אחרי הבחירות של 1996 החליט ערפאת לפתוח באינתיפדה רביעית, במטרה להביא את הקהילה הבינלאומית לכופף את זרועה של הממשלה החדשה בישראל. הפעם, השקר שהפיץ היה שישראל עומדת למוטט את מסגד אל-אקצה. בספטמבר 1996 פתחה ממשלת ישראל את היציאה הצפונית של מנהרת החשמונאים, כדי להקל על המבקרים שלא ייאלצו לשוב על עקבותיהם ולחזור לנקודת הכניסה בתום סיורם. פתיחת הפתח תואמה עם הווקף, שקיבל תמורת הסכמתו היתר לבנות מסגד ענקי באורוות שלמה. למרות ההסכם, החליט ערפאת להשיק סיבוב אלימות נוסף, על-ידי קריאה לפלשתינים "להגן על מסגד אל-אקצה". זאת, באמצעות הפצת הטענה השקרית כי ישראל כביכול חפרה מנהרה מתחת למסגד אל-אקצה. אך שישראל למעשה רק פתחה פתח יציאה למנהרה שהייתה במקום אלפיים שנה ושמסלולה כלל אינו עובר מתחת למסגד אל-אקצה. שוב, זה פעל: נשיא ארה"ב
ביל קלינטון התערב והחליט להיענות לדרישותיו הפוליטיות של ערפאת. והתוצאה - הסכם חברון של 1997 שבמסגרתו הסכימה ישראל לסגת מעיר האבות.
בספטמבר 2000 פרצה האינתיפדה החמישית שגרמה למותם של למעלה מאלף ישראלים. את האינתיפדה הזו הצית לא שקר אחד, אלא שניים. האחד הוא ביקורו של
אריאל שרון בהר הבית שלגביו נטען כי היה מעשה התגרות. זאת, כשלמעשה ראש הממשלה
אהוד ברק הודיע לערפאת על הביקור ותיאם עמו את מועד עריכתו. השקר השני הוא שישראל רצחה ילד בשם מוחמד אלדורה בצומת נצרים שברצועת עזה, כשבמציאות, את "הריגתו" של מוחמד אלדורה ביים וצילם צלם פלשתיני בשם טלאל אבו רחמה.
ערפאת וברגותי תכננו את האינתיפדה החמישית זמן רב לפניה, וכשהוברר בקמפ דיוויד ביולי 2000 כי ישראל אינה עומדת לוותר בעניין "זכות השיבה", נקט ערפאת את "תכסיס אלחוסייני". זה פעל, כמו תמיד. אש"ף השיג עוד ויתורים ישראלים בשיחות טאבה על-פי מתווה קלינטון. יתר על כן, האינתיפדה החמישית השיגה שתי מטרות משמעותיות: בפעם הראשונה, נשיא אמריקני (ג'ורג' וו. בוש) וראש ממשלת ישראל (אריאל שרון) הכריזו קבל עם ועדה כי הגיעו להסכמות בדבר הקמתה של מדינה פלשתינית (מפת הדרכים, 2003), ובפעם הראשונה ישראל פירקה יישובים ללא הסכם שלום (תוכנית ההינתקות, 2005).
אם זה עובד, למה להפסיק? זוהי הסיבה לכך שהאינתיפדה השישית קרוב לוודאי תפרוץ לקראת ביקורו של נשיא ארה"ב
ברק אובמה בישראל. מטרתו העיקרית של
מחמוד עבאס היא לשחרר את הטרוריסטים שלו מבתי הכלא בישראל, והמתכון להגשמתה הוא אותו מתכון: הַמצֵא שקר; כְּעס על השקר שהמצאת ורְתח ממש אם אינך מקבל את מבוקשך וגרום לעולם להאמין כי כל המהומה תשכך ברגע שישראל תיכנע לדרישותיך.
הוראה אחרונה למתכון: חזור על התהליך כל עשר עד עשרים שנה.
