השופטת: מעיין בן-ארי, בית משפט השלום בתל אביב
המועד: יום ראשון, 27.1.13, שעה 15:00
הנושא: מעצרים עד תום ההליכים
זהו סופו של יום ארוך באולמה של השופטת מעיין בן-ארי, אך היא ערנית וסובלנית כאילו רק החלה אותו. הדיון לאמצעו נכנסתי עסק בנאשם בעבירות מין כלפי מי שהעניקו לו טיפול קוסמטי. הסניגורית טוענת בלהט רב, בן-ארי מדי פעם מעירה משהו אך קולה השקט נבלע בזה של הסניגורית - שאפילו היא אינה שומעת את השופטת.
בן-ארי מעיינת ממושכות בתיק, דבר שאינו פוגם בריכוז שלה. כך למשל היא מוצאת שיש פער בין אחד האישומים לבין התלונה הרלוונטית, וקולטת מיד שספק האם המאסרים על תנאי שלחובתו של הנאשם הם בני הפעלה. לאחר מספר דקות מנסה בן-ארי להתכנס לסיכום: "אז מה הבקשה?", היא שואלת את הסניגורית, וזו משיבה שרצונה הוא לאפשר ללקוח שלה לחזור לעבודה. התובעת, תודה, עברנו את השבע דקות", אומרת בן-ארי - אך מאפשרת לסניגורית להוסיף עוד הצעה לגבי הפיקוח על הנאשם.
כאשר קמה התובעת לענות, אומרת לה בן-ארי שהאישום השלישי אכן חלש יותר מהאחרים. קליטתה המהירה באה לידי ביטוי כאשר היא מבינה מדוע המדינה טוענת גם לאישום במירמה, עוד לפני שהתובעת משלימה את המשפט. כאשר הסניגורית מנסה להתערב, בן-ארי מפסיקה אותה: "אני הבנתי". הסניגורית: "זכות המילה האחרונה היא לנאשם". בן-ארי משיבה בחיוך: "זכות המילה האחרונה היא לשופטת".
"אני חושבת שזה מאזן"
בן-ארי ממשיכה להשלים למעשה את דבריה של התובעת, שוב משום שהיא מבינה במהירות רבה את טענותיה. היא גם מתמקדת מיד בשאלה המרכזית: "מה המניעה שהוא ייצא לעבוד בפיקוח? נראה לי שעד התסקיר [של שירות המבחן] אפשר לחיות עם זה". התובעת, בחוכמה, מסכימה בו במקום. בן-ארי מסכמת: "אני חושבת שזה מאזן".
כעת מכתיבה בן-ארי החלטה, במהירות וברהיטות, תוך שהיא מקפידה על דיוק ההקלדה. היא מתמצתת היטב את הטענות, מציינת שקיימות ראיות לכאורה מספיקות בשלב זה לאישומים 1, 2 ו-4 - לעומת כרסום בחומר החקירה לגבי אישום 3. תוך כדי הכתבה, מבררת בן-ארי עם הנאשם מהם מקום עבודתו ושעותיה. ברוגע רב, היא גם מבקשת מהסניגורית להבהיר ללקוח, כי מדובר בהחלטה שתעמוד בתוקף עד לקבל התסקיר וייתכן "שבתסקיר לא יגידו דבר כל כך טוב".
בן-ארי קובעת את הדיון הבא ל-27.2.13, אך שמה לב שזה עלול להיות בעייתי ואומרת זאת לסניגורית. מהבעת פניה של בן-ארי ומתנועת ידה ניתן להבין, שהיא חוששת ששירות המבחן לא יספיק להכין את התסקיר. "אם לא יהיה, תגישי בקשה [לדחיית הדיון]", מציעה בן-ארי.
מתעלמת מהקללה
התיק הבא, האחרון ליום, הוא של נאשם בפריצה לרכב. הסניגור מבקש לקבוע את תנאי השחרור בערבות, ובן-ארי ניגשת מיד לעניין: "יש לו עבר?". הסניגור: "עבר צבאי ישן". התובע מגיש את רשימת ההרשעות, ובן-ארי מכתיבה מיד: "עילת המעצר העיקרית היא החשש להימלטותו מאימת הדין", ומציינת שיש לו עבר פלילי שאינו כולל עבירות רכוש. היא קובעת ערבויות של 20,000 שקל והפקדה של 6,000 שקל.
למרות שפורמלית הדיון הסתיים, בן-ארי מאפשרת לנאשם דובר הערבית להגיב דרך המתורגמנית. הלה טוען שאין לו ערבים ואין לו כסף. בן-ארי מסבירה: "אי-אפשר ללכת ככה, אתן לך [לעשות] טלפונים שתוכל לנסות [למצוא ערבים]. מה לעשות, יש כתב אישום". כל דוברי הערבית מדברים כעת ביחד - הנאשם, הסניגור, המתורגמנית - אך בן-ארי אינה מתערבת. היא רק אומרת שהוא "קיבל טלפונים" - מה שמוכיח שבתוך כל המהומה היא הכניסה במהירות הבזק נקודה זו להחלטתה. בדרכו לתא המעצר הנאשם מתרגז על משהו ומקלל בערבית, אך בן-ארי בתבונה רבה מתעלמת ממנו וממשיכה בשיחה שלווה עם איש יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר.
השורה התחתונה: שופטת נעימת-הליכות המשרה אווירה עניינית בדיונים טעונים המתנהלים בסרט נע. תפישתה מהירה מאוד וראויה לציון, וכך גם הריכוז הרב ותשומת הלב שהיא מקדישה לפרטים. יודעת מתי להתערב בדיון ולנווט אותו ומתי להתעלם מתקריות קטנות וחסרות חשיבות.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 9.