מי הדליף הפאשלה של היועמ"ש

פרקליטיו של השופט החשוד בהכאת ילדיו, עורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר, עושים, בימים אלה, מאמץ גדול להביא לחקירה בשאלה מי הדליף לעיתונאית עדי מאירי (קול ישראל) את הידיעה על החקירה המעוכבת נגד השופט. במכתב ששיגרו ביום 03.03.13 אל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ונשטיין, הם מצביעים האיש החשוד - לדידם, בהדלפה לעיתונאית. זהר ובלכר טוענים במכתב, כי הפרסומים פגעו בילדיו של השופט ובשופט עצמו. במכתב שהופץ לגורמי תקשורת רבים ולאחרים, במטרה ברורה להפעיל לחץ על היועמ"ש להורות על חקירה, מציינים עורכי הדין את שמותיהם של הילדים שנפגעו, לכאורה, ואגב כך חושפים את הילדים לפגיעה נוספת. בתלונתם מצביעים זהר ובלכר על מה שנראה להם כ"נתיב ההדלפה" (לא ניכנס כאן לפרטי התלונה, שכן אין בידנו מידע האם פרטים אלה נכונים). בנוסף, מעבר לחקירה בשאלה מי הדליף, הציגו זהר ובלכר דרישה נוספת: להעביר את החקירה ממחוז תל אביב במשטרת ישראל, לגורם חקירתי אחר. מבוקשם לא ניתן להם, החקירה נמשכה, השופט נחקר, החקירה הסתיימה. ממצאיה הועברו בימים אלה לידי היועמ"ש - כן-כן, אותו יועמ"ש שטייח ומרח ושיבש מהלכי חקירה - להכרעתו בשאלה: האם יש מקום להגשת כתב אישום נגד השופט. הדרישה לחקירת זהות מדליף/מוסר מידע לעיתונאי יכולה הייתה להתקבל בהבנה, בימים כתיקונם. כאשר הכל נעשה כשורה. זכותו של עיתונאי לקבל מידע ממקורות שונים הרי אינה שנויה במחלוקת. אלא שמאידך, בנסיבות שכבר התבררו, דרישת זהר-בלכר בשמו של השופט חותרת תחת החובה של כל הגורמים המעורבים להביא לחשיפת האמת ולמיצוי הדין בהקדם האפשרי. ומטרה זו, תכלית הפרסום, אכן הושגה: בחלוף כחודש מאז החשיפה שבוצעה על-ידי העיתונאית עדי מאירי, ניתן לקבוע כי הפרסום הביא לתוצאות הנדרשות:

• השופט החשוד בהכאת ילדיו נאלץ להפסיק באופן מידי את מלאכת השיפוט ולהשעות עצמו עד שיוכרע האם להגיש נגדו כתב אישום;

• היועמ"ש, שהתרשל באופן חמור ועיכב באופן מכוון את החקירה במשך כשנתיים לפחות וגרם בפועל לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט, נאלץ תוך פחות משתי יממות להורות על חקירתו של השופט;

• ילדיו של השופט, שלהגנתם הוגשה התלונה למשטרה, זוכים עתה יותר מתמיד להגנת החוק ולבירור מעמיק בשאלה החשובה: האם השופט-האב אכן ביצע בהם עבירה פלילית;

• עיתונאי אינו זכאי להגנה מחשיפת מקורותיו על-ידי גורמי תקשורת אחרים. עם זאת, עיתונאי שעשה מלאכתו נאמנה זכאי בהחלט לכך שהיועמ"ש ו/או מי מאנשיו ואלה הסרים למרותו, יימנעו מכל צעד שיש בו כדי להלך אימים ו/או לפגוע במקורותיו.

הנה-כי-כן: יש בהחלט מקום לפתיחת חקירה. אך לא בשאלה מי הדליף, אלא בשאלה החשובה יותר: כיצד אירע שהיועמ"ש יהודה וינשטיין, שהוא הגורם היחיד המוסמך להורות על חקירת השופט, טייח ומרח ונמנע מלבצע את חובתו על-פי דין; וחמור מכך: כיצד אירע ששופט החשוד בהכאת ילדיו המשיך לשפוט אחרים במשך שלוש שנים נוספות מאז שהתגלו החשדות נגדו.

בנושאים אלה בדיוק הגיש הח"מ תלונה לשר המשפטים ד"ר יעקב נאמן ולנציב שירות המדינה. נאמן (המסובך בעצמו בחשד לעבירות מס הנבדקות ברשות המיסים ובפרקליטות), כבר שיגר מכתב תשובה שמשמעותה: חיפוי אוטומטי על וינשטיין. ואילו נציב שירות המדינה, עו"ד משה דיין, בחר עד כה להימנע מפעולה ולשמור על שתיקה.

• המשך יבוא