ההגדות של פסח שימשו מקור להשראה לאמני הציור עוד לפני מאות בשנים. מבין ההגדות הקדומות שעטורות בשלל ציורים עבריים קנתה את עולמה במיוחד ההגדה הסארייבית, שהתגלתה בכתב-יד בגנזי הקדמוניות של בוסניה-הרצוגווינה. מוצאה, לפי ההשערה, מספרד הצפונית והיא נכתבה, ככל הידוע, לפני יותר מ-700 שנים. כתב היד כולל קובץ של עשרות תמונות, החל בימי הבריאה ועד לקורות ישראל לדורותיהם. בין היתר מתואר בה שולחן ליל הסדר, או תמונה המתארת את רבן גמליאל כשהוא מלמד תינוקות ונושא בידו שוט, שבו הוא מלקה את תלמידיו. ציור אחר מתאר את הבימה בבית הכנסת, את ספר התורה ואת ארון הקודש.
על כל תמונה וציור מובלטת כתובת בדמות כיתוב הלקוח מן התנ"ך. כך, למשל, בציור "מעמד הר סיני", נראה משה במעלה ההר, כשהוא ניצב מעל לראשי העם, מסביבו לשונות-אש המבליטות את קומתו התמירה, עיניו נוצצות ומאירות כשתי אספקלריות ומבטן אינו מכוון כלפי העם שבתחתית ההר, אלא כלפי מעלה, בעוד שתי ידיו אוחזות את שני לוחות הברית.
נוסחאות שונות במוזיאון הבריטי מצויות הגדות הכתובות בציורים שהם מלאכת-מחשבת ומוצאן מספרד. החשובה שבהן היא ההגדה הדרמשטטית, שנכתבה לפני 700 שנה בהיידלברג. היא עולה על ההגדה הסארייבית, אם לא בציוריה המופלאים, כי אז בפירושיה המיוחדים. ייחודה של הגדה זו שיש לה נוסחאות שונות. בתוך כך בולטת גם הפקסימיליה של הגדת פראג, משנת 1526, שמצטיינת ביפי אותיותיה ובציוריה מפיתוחי-עץ.
כאן גם המקום להזכיר לטובה את שתי ההגדות בכתב-יד המצויות במוזיאון הלאומי בנירנברג שבגרמניה, המעוטרות בשלל ציורים ותמונות מחיי היומיום, כשעל כל אחת מהן מצויה כתובת עברית, לרוב בחרוזים הגדושים תמימות וילדות. מערכת שלמה של ציורים בה מתארת את חיי היהודים בימים שלפני הפסח. בולטת במיוחד תמונת איש יהודי הרוכב על חמור עמוס בשקי-חיטים. תמונה אחרת מתארת אופה-מצות, ואילו תמונה שלישית מתארת בעלת-בית המערה קמח מן השק לתוך קערה.
אמנות התקופה בסך-הכל מצויות כמאה הגדות מצוירות, הממחישות את סיפור האמנות של תקופתן בדרכן שלהן. בעוד ההגדה הגרמנית, למשל, היא אילוסטרטיבית ושבולט בה במיוחד תיאור העניינים הנוגעים להגדה עצמה, הרי שההגדה הספרדית היא אילומינטיבית על-פי מגמתה.
מההגדות המצוירות הראשונות שבדפוס בולטת הגדת שונצין שיש לה וינייטות, כשאחת מהן היא המצה המצוירת. לעומתה מצויה ההגדה של קושטא, שבה מצויים חיתוכי-עץ. הגדת מנטובה האיטלקית מצטיינת בקישוטים ובעיטורים בשולי דפיה ובתמונת "הסעודה הקדושה" שלה, הלא היא סעודת הסדר. ההגדה הוורשאית מתארת את ארבעת הבנים (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול) בקריקטורות של אף יהודי מעוגל וארוך, ויש גם ציור של פיתום ורעמסס בדמות בית-חרושת לבירה על חביותיו.