הסקירה הזאת לא תהיה שלמה, כמובן, בלי לקחת בחשבון את הטפטוף הגובר של אירועים בגבולה הצפוני של ישראל. החל מנפילות פצמ"רים ביישובי רמת הגולן וכלה בהתרבות העימותים בין המשטר הסורי לכוחות המורדים היושבים כעת כמעט לכל אורך קו הגבול הצפון-מזרחי של ישראל.
האירועים האחרונים, החל מאשפוזם של מורדים סורים בבית החולים 'זיו' בצפת וכלה באירוע החטיפה של פקחי האו"ם בג'מלא, מייצרים רצף של הסלמה. ברצף הזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בחודשים הקרובים עירומה מנוכחות כוח או"ם באזור החיץ שבינה לבין סוריה.
ישראל עלולה להיגרר, בניגוד לרצונה, לעימות האזורי ההולך ומתפתח. מה גם שבעימות הזה יש לאירן אינטרס מובנה לשמר את המשטר בדמשק, לייצר אירועים בגולן שעלולים להסיח את הדעת ממנה, וכך לחבל ביכולת להתרכז בתוכנית הגרעין האירנית.
דברים שאמר באחרונה ראש מטה CENTCOM (הפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב) היוצא, הגנרל ג'יימס מאטיס, במהלך עדותו לפני ועדת הכוחות המזוינים בסנאט, ממקמים את תרומתה הצפויה של אירן לתמונת הסכסוך חוצה הגבולות שבפתח. "לכתו של אסד לא תסיים את הסיפור, אלא תיצור תנאים להמשך העימות העדתי בסוריה, ואולי באזור כולו", אמר. "אירן תפעל אז בתוך סוריה להקמת מיליציות וחימושן, ותנסה ליצור אפקט דמוי חיזבאללה בלבנון שילך ויגבר, ילך ויכפיל את פעילותו נגד עירק, בחריין, תימן ומקומות נוספים באזור. זו כנראה התוכנית האסטרטגית האירנית, וזה מה שאנו צפויים לראות כחלק מן השינוי המתרחש".
את התחושה שמה שמתרחש כעת לנגד עינינו הוא בעצם גדול הרבה יותר מן המלחמה בסוריה ביטא מנכ"ל 'אל-ג'זירה' לשעבר, ודאח חנפר. חנפר הפלשתיני הוא דמות מוכרת היטב. בראשית המלחמה בסוריה דווח בטור זה על התככים בחצר אמיר קטאר שהביאו להדחתו מתפקידו, בעקבות סכסוך אישי עם חבר הכנסת לשעבר
עזמי בשארה, שמאז בריחתו מישראל חוסה בצל האמיר.
חנפר, שבשנה שעברה הוגדר על-ידי המגזין 'Foreign Policy' כאחד ממאה ההוגים הבינלאומיים המשפיעים ביותר, פרסם מאמר שבו הוא מזהה "מערבולת אזורית" מתקרבת. לא רק שהמשבר בסוריה הולך ומעמיק, מעריך חנפר, אלא שהוא צועד לקראת Regional Amplification כלשונו, או במילים פשוטות סכסוך אזורי חוצה גבולות, שעתיד לטשטש את הגבולות שצוירו לפני מאה שנה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ואף למחוק אותם.
האם סוריה היא אכן מנוע של אנטרופיה, שבו המלחמה, כמו חולות המדבר, מוחקת את קווי הגבול שנמתחו בידי המעצמות הקולוניאליות ומשיבה את האזור למה שהיה - מרחב שִבטי אינסופי בלי מדינות לאום ובלי מעברי גבול? בעולם הערבי יש אתוס כזה, רומנטי וממאיר גם יחד, שעדיין אינו חלק מן השיח הסורי אך מחלחל עמוק מתחת לפני השטח, ומתכתב עם תהליכים כמו הגלובליזציה ועלייתה המטאורית של תנועת 'האחים המוסלמים'.