השופט: משה אלטר, סגן נשיא בית משפט השלום בעכו המועד: יום שלישי, 12.2.2013, שעה 10:00 הנושא: תיקים פליליים אולמו של השופט משה אלטר גדוש עוד לפני השעה 10:00 ולכן הוא מתחיל את יום הדיונים כמה דקות קודם. התיק הראשון הוא הסדר טיעון, ודומה שאלטר עוד לא לגמרי התעורר. "אני מרשיע את הנאשם", הוא מתחיל, פונה לתובע: "מהי העבירה?" ומוצא פתרון קל: "בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום", בלא לפרט אותן. מדובר בהפרעה לשוטר ובהחזקת סם לשימוש עצמי, העסק נגמר בענישה על תנאי ואלטר מזכיר לסניגור שמרשו "יירד למטה לחתום על ההתחייבות".
בתיק הבא מבקש התובע: "אני יכול עותק מהממונה?". אלטר מחליט לתת לו שיעור קטן בעברית ועונה ברצינות מעושה: "איך אני יכול לתת לך העתק מהממונה? לא שכפלנו אותו". התובע תופס אחרי רגע וצוחק: "מחוות דעת הממונה" [על עבודות שירות]. אלטר מכתיב בו במקום גזר דין, מטיל עבודות שירות ומוסיף לנאשם אזהרה ראויה שלא כל עמיתיו מקפידים עליה: "מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מהם עלולה להביא לריצוי העונש במאסר בפועל".
"אתה צריך לטעון לעונש" כעת אלטר מחכה לתובע, שעדיין מתארגן לקראת טיעונים לעונש בעניינו של מי שהעליב שוטרים ומבקש להימנע מהרשעתו. כאשר הלה מתחיל לטעון, אלטר ממשיך לסדר את הניירות שלפניו. תחילה נדמה שלמרות זאת הוא שומע כל פרט, אך עד מהרה מתברר שהוא פספס את הנקודה החשובה ביותר, שכן הוא שואל את התובע מהו העונש המבוקש - לאחר שהלה כבר ביקש מאסר על תנאי וקנס.
הסניגור פותח בהצהרה דרמטית: "אני בהלם מדברי חברי", וטוען שהתובע אמר שלא ניתן להימנע מהרשעתו של מרשו מאחר שאין לו השכלה גבוהה. אלטר: "הוא לא אמר מילה בנושא". הסניגור: "מאחר שהוא עובד בבניין, אומר חברי שלא מגיע לו אי-הרשעה". אלטר: "נכון. הפסיקה היא שאין הרשעה אם ייגרם לו נזק כבד; עם הרשעה הוא לא יכול לעבוד בבניין?". הסניגור: "אם בעתיד הוא ירצה להיות שרת במוסד ציבורי, הוא יצטרך עבר נקי".
אלטר אינו מגיב על טיעון מגוחך זה, ורוצה לדעת מהו העונש אותו מבקש הסניגור אם תידחה בקשתו להימנע מהרשעה, אבל מתקשה לקבל תשובה. הסניגור עונה: "אני מכבד כל החלטה של אדוני". אלטר: "אתה צריך לטעון לעונש. אני כבר אומר לך שהוא יורשע, הוא לא עומד בקריטריונים של מתי שלא מרשיעים". הסניגור: "לדעתי הוא כן עומד". אלטר: "אז תטען את זה בערעור". לבסוף הסניגור מבקש קנס סמלי, "אם אדוני בכל זאת רוצה להרשיע". אלטר משיב: "זה לא שאני רוצה, החוק מחייב אותי".
אלטר מכתיב בו במקום את פסק הדין. "התובע ביקש להטיל על הנאשם - מה ביקשת? מאסר על תנאי וקנס?", הוא שוב מפגין חוסר ריכוז. הקלדנית מאשרת שזו הייתה הבקשה. אלטר עובר לשאלת ההימנעות מהרשעה, שולח את הקלדנית לעשות העתק-הדבק מתיק אחר ומקריא במהירות את אותה פיסקה. כצפוי, אלטר מרשיע את האיש ומטיל עליו מאסר על תנאי והתחייבות כספית. כעת תורו של הסניגור להראות שהראש שלו במקום אחר. הוא מבקש לחלק את הקנס לתשלומים, ואלטר משיב: "לא נתתי קנס, למרות שביקשת קנס".
"אותי לא מעניין המתחם שלכם" בתיק הבא לא ניתן להתקדם, כי הנאשם והסניגור אינם באולם. התובע מסביר שהוא מנסה כבר כמה שעות לאתר את עמיתו ואינו מצליח. אלטר: "תבקש מהמזכירות שינסו לאתר אותו". התובע: "כבר ניסו". אלטר מתקשר בעצמו מהאולם למזכירות, כאשר אין תשובה הוא מתקשר למספר אחר, ושם אומר לפקיד: "אם תיצור איתו קשר והוא יגיד שאינו יכול להגיע, שיתן לך כמה תאריכים". אלטר חוזר לתובע: "נחכה כמה דקות, שלא נקבע מועד אחר שלא יהיה נוח לו".
הלאה. התובע מגיש טיעונים בכתב לעונש, תוך שהוא מתייחס למתחם הענישה, אך אלטר לא מרוצה: "איזה מתחם? הוא הורשע הרבה לפני שהמתחם [לפי תיקון 113 לחוק העונשין] נכנס לתוקף. למה סתם להשחית מילים? אותי לא מעניין המתחם שלכם, תקריא". התובע מבקש 12 חודשי מאסר בפועל והפעלת 11 חודשים על תנאי במצטבר. אלטר שם לב שיש בתיק מוצגים ושואל מה לעשות איתם; טוב שהוא עשה זאת, כי התובע בעצמו שכח לומר שיש להשמידם.
הסניגור טוען באריכות יחסית, והפעם אלטר דווקא מראה שהוא קלט מהר מאוד: "כל זה כתוב בתסקיר", הוא מתייחס לדוח של שירות המבחן שהוגש לו רק כמה דקות קודם לכן. לבסוף מבקש הסניגור להסתפק ברף המינימלי, ושוב אלטר עושה בשביל הצדדים יותר משהם עושים בשביל עצמם: "הרף המינימלי שלהם הוא שישה חודשים; אתה רוצה שישה חודשים?". הסניגור מתעשת ומבקש לחרוג מעונש המינימום ולהסתפק בעבודות שירות. אבל אלטר עדיין צריך ללמד אותו כללי יסוד, שהרי גם עבודות שירות הן מאסר בפועל: "אדוני יודע שאם אני מטיל עליו אפילו יום אחד של מאסר, אני חייב להפעיל את המאסר על תנאי. אם תשכנע אותי שאני יכול להטיל עשרה חודשים עבודות שירות - אני אעשה את זה", הוא מוסיף בציניות.
הסניגור ממשיך לחפש מוצא: "אני מבקש להאריך את המאסר על תנאי". אלטר מצידו ממשיך בקורס בדיני עונשין: "אם אני מטיל מאסר, אני חייב להפעיל את התנאי. אתן לך שנה להביא פסיקה שמאפשרת את זה". הסניגור פונה למוצא האחרון: "רק היום קיבלתי את התסקיר". אלטר: "אתה מבקש דחייה קצרה כדי להתכונן?". הסניגור משיב בחיוב ומקבל עוד שבועיים.
השורה התחתונה: קשה לסכם את התנהלותו של השופט אלטר. מצד אחד, יש לו יותר מדי רגעים של חוסר ריכוז הנובע כנראה מחוסר עניין. מצד שני, הוא מפגין תשומת לב לפרטים, לפעמים טוב יותר מאשר נציגי הצדדים. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 8. 