ביוני 1940, כשנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליט שליט איטליה הפאשיסטית, בניטו מוסוליני, לחבור לציר הרשע בראשות גרמניה הנאצית. מחקרים רבים מעידים על אודות ההשלכות של ברית שטנית זו על יהודי ארץ המגף. אבל רק מעטים מודעים לעובדה שמטוסים איטלקיים הפציצו בעיצומה של המלחמה את תל אביב וחיפה, ככל הנראה כדי לחסל את שני נמלי הים שלהן. בהפצצות אלה נגרמו אבידות כבדות בנפש וברכוש, כשעשרות רבות מצאו בהן את מותם, בעוד עשרות אחרים מהיישוב העברי נפצעו פצעים אנושים.
אף כי היו איטלקים שנרתמו להצלת יהודים מהשמדה - נשלחו, בסופו של דבר, יהודי רומא לכבשנים של אושוויץ ולמחנות-ריכוז למיניהם, בעוד הוותיקן התעלם לחלוטין מהשואה שפקדה את יהודי-איטליה.
בשיחה עם News1 מותח ההיסטוריון היהודי-אמריקני, גד נחשון, ביקורת חריפה על איטליה, שלא מצאה לנחוץ, עד עצם היום הזה, להעניק שילומים למדינת ישראל בעטיו של הסבל הרב שגרמה ליישוב העברי בארץ, ועל התעלמותה מן הצורך לפצות את משפחות הקורבנות על ההרג, הפציעה והרס הרכוש שעולל להן. לדבריו, צריכה ישראל לעמוד על זכותה, גם אם בהצתה מאוחרת, ואף לפנות לצורך כך לבית הדין הבינלאומי. אסור, לדבריו, לוותר לאיטלקים על אחריותם לאסון שגרמו.
חומה בצורה עם זאת מודה נחשון שבאותם ימים נמהרים של מלחמת העולם השנייה לא היו גשרים לתקשורת ולהזרמת מידע שוטף על מה שהאיטלקים באמת עוללו ליהודים. התייצבות איטליה הפאשיסטית לצד גרמניה הנאצית תרמה, לדבריו, לניתוק כמעט מוחלט של קשר המכתבים השוטף עם ארץ ישראל והאמת על מה שהתחולל בשטח יצאה לאור רק במאוחר. חומה בצורה נוספת של השתקת האירועים הייתה הצנזורה הבריטית, שהטילה איפול מלא על הזוועות. יחד עם זאת אי-אפשר, אליבא דנחשון, להתעלם מהמחדל של מנהיגי היישוב העברי בתקופת השואה, כאשר נמנעו מליזום פעולות-מחאה, הפגנות ואסיפות-עם, נוכח מה שהאיטלקים עוללו.
בתוך כך יוצא נחשון חוצץ כנגד התנועה הציונית שהשליכה, אומנם, את כל יהבה על המאבק בספר הלבן הבריטי, אבל נמנעה מלהתמקד בשואה בכלל ובמה שעוללו האיטלקים בארץ בפרט, רק מחמת אינטריגות ומאבקי-יוקרה פנימיים.
