מי שסבור לתומו ששרידות ארוכה היא מדד להצלחתה של מסעדה מסוימת איננו אלא טועה בגדול. קחו, למשל, את "טאבולה" של הרצליה פיתוח (רחוב הנשיא 73), שעל-אף מרום-שנותיה אינה מצליחה להעפיל לפסגה קולינרית. כבר שנים שהיא ממשיכה לדרוך במקום, ואין זאת כי אם חילופי בעלות משכבר הימים הם אלה שהיו בעוכריה.
היא מתיימרת להיות מסעדה איטלקית אמיתית, אבל רחוקה מלעמוד במבחן, למרות הפוטנציאל שגלום בה מראש. הדברים אמורים במסעדה מרווחת ואלגנטית מאוד, בעלת ניסיון קולינרי לא-מבוטל, עם פרודוקטים טובים, רק שבאלה בלבד היא מוכיחה את עצמה, ותו לא.
את "טאבולה" היכרנו עוד מימי הזוהר שלה, כשהייתה עדיין בבעלותו של המסעדן המיתולוגי מאורוגוואי, אלכס גורדון. הצרה היא שאחרי ההצלחה הקולינרית המסחררת שלו הוא נקלע ברבות השנים לקשיים עסקיים והמסעדה הוותיקה החליפה ידיים. מאז היא צולעת ולא מתרוממת.
בינוני למדי הסבנו אליה בשניים לעת צהריים והלכנו על תפריט העסקית. מן המנות הראשונות שהוצעו לנו בחרנו בגלילות-חצילים, במילוי ירקות, ברוטב נפוליטנה. המשהו הזה, שנראה די מבטיח, התגלה בסופו של דבר כתפל. מנתה של בת הזוג - פטה כבד עוף, שהוגש עם ריבת-בצל - הייתה מוצלחת יותר, כדבריה. פוקצ'ת הבית שהוגשה בצידן של שתי מנות הפתיחה, הותירה בנו טעם של עוד.
אבל המנות העיקריות, אללי, לא התעלו על עצמן בלשון-המעטה. בכבדי העוף, ברוטב יין אדום, עם בצלים ופטריות שמפיניון ואורז מאודה, לא היה שום ייחוד. גם מנת האוסובוקו של בת הזוג, שהבטיחה גדולות, הייתה בינונית. היה זה תבשיל של רגל-טלה, עם ירקות-שורש ועגבניות, שמן הסתם יכול היה להוכיח את עצמו הרבה מעבר למה שנחשף.
גם קינוח הטירמיסו איכזב למדי. הוא התגלה כעייף וחסר כל מעוף מינימלי. ניכר בו שהוכן רק כדי לצאת ידי חובת-עשייה. אספרסו כפול וסודה צוננת לא הצליחו לשפר את ציון ה-6 מתוך 10 שהענקנו בלית ברירה ל"טאבולה". שילמנו 192 שקל והוספנו תשר של 15% לשירות אדיב והגון, אך איטי ביותר.
