במהלך שלוש שעות של האופרה אותלו, היו רגעים רבים וארוכים של יופי עילאי ושלמות: קולות, מוזיקה, דרמה, תפאורה, צבעים, שהציפו כולם יחד את החושים. אם מנסים לכתוב על כך, זה נשמע כהגזמה פראית. אבל אותלו, עם השילוב הזה של שייקספיר-ורדי, מחזה שנכתב בערך בשנת 1600 עם אופרה שנכתבה יותר מ-200 שנה מאוחר יותר והוצגה לראשונה בפברואר 1887 בלה סקאלה - זהו שילוב מנצח להנאה צרופה.
אותלו אינה אופרה פופולרית, מאלה שכל אוהב אופרה מזמזם בקלות את האריות שלה, כמו לה בוהם, לה טריויאטה כרמן וכדומה. אבל המוזיקה של ורדי באותלו נחשבת ובצדק כ"אופרה המתוכננת והמתוחכמת ביותר של ורדי". ניכר שורדי אהב כל רגע מיצירה זו, שצליליה כאמור מגיעים לפסגות המענגות את הקהל בדרמטיות, בעושר צלילי המקהלה, במלאכיות האריות של דסדמונה ובאריות המרגשות הגיבורים הטובים והרעים.
במה מרשימה לסיפור נורא על קנאה הבמה של אותלו באופרה הישראלית מרשימה ביותר בתפאורה שהולמת את הסיפור ואת מעמדם של הגיבורים. מעברים חזקים מחגיגה לאסון מתרחשים במהלך הסיפור רווי היצרים של אותלו, סיפור בו מנצחים הרשעים והתכונות המכוערות ביותר של בני אנוש משיגות את כל מטרותיהן המגונות. ההתחלה מתארת קרנבל של שמחה בקפריסין, אשר המושל החדש אותלו מגיע אליה מטעם מדינת ונציה השליטה. המון חגיגי בבגדים עשירי צבעים באווירה מהודרת, נהנה מהאירוע, בין השאר, של הזוג הטרי דסדמונה ואותלו, המושל החדש ורעייתו שנישאו לא מזמן והם אוהבים עד כלות. לאותלו המצליח והנאהב יש שונאים המתכננים את מפלתו בתוכנית שטנית במיוחד.
התוכנית השטנית ונצחון הרשעים יאגו, סגנו של המושל שמצפה יחד עם קסיו ורודריגו שאותלו לא יישאר בתפקיד החשוב, שואפים להפילו ויאגו, הגדול שברשעים, חסר מצפון ומלא שנאה וקנאה, מספר לאותלו כי רעייתו דסדמונה היפה, זו שכל הגברים חושקים בה, בוגדת בו עם קסיו. קל לערער את בטחונו של אותלו, שכן באופרה זו יש תמימים ובעלי אמונה ורשעים שיעשו כל דבר כדי להשיג את מבוקשם. אותלו המאוהב מאבד את העשתונות, מאמין לסגנו יאגו ולסיפוריו, ומקנא עד טירוף לאשתו. לחיזוק הסיפור מביא יאגו לאותלו את המטפחת הרקומה שאותלו קנה לאהובתו בראשית היכרותם. מטפחת זו אבדה לדסדמונה בגן, ומשם נגנבה על-ידי יאגו והיא ההוכחה בשביל אותלו שאשתו בוגדת בו.
שמחת החיים של תושבי קפריסין ושל גיבורי הסיפור הופכת לרשת של מזימות המעכירות את האווירה, גם במוזיקה ההופכת להיות דרמטית וגורלית יותר ויותר, גם בטרגדיה המסתמנת. אותלו חוקר את אשתו שלא מצליחה להפריך את קנאתו, בינתיים מתחוללים גם שינויים בפיקוד ודמות חדשה באה מוונציה למלא את מקומו של אותלו הנדרש לחזור לוונציה. אותלו מחליט להרוג את רעייתו ומגיע אל חדר הכלולות שלהם, שם היא מחכה לו במיטה. למרות תפילותיה של דסדמונה שחשה את המוות מתקרב, אותלו אכן חונק אותה במיטתם. המשרתת אמיליה, אשתו של יאגו התככן, מספרת לו איך הגיעה המטפחת לחדרו של קסיו שעימו כביכול בגדה דסדמונה. אותלו, שליבו נשבר מול גופת אשתו החנוקה, נועץ חרב בליבו ונופל מת ליד דסדמונה. הרשעים ניצחו.
המונולוג ששר יאגו באופרה (נכתב על-ידי מחבר הליברית אריגו בויטו לפי שייקספיר) מעורר צמרמורת, מתאר ללא כחל ושרק את אופיו ותשוקותיו ההרסניות של יאגו:
אני מאמין באל אכזר שברא אותי בצלמו ובזעמי אקרא בשמו מזרע רשעות רשע נולדתי אני מושחת כי אני אדם ואני חש ברפש בראשית הרוחש בתוכי כן, זו אמונתי אני מאמין בלב שלם כאמונת אלמנה צעירה בכנסייה שכל הרעות במחשבות ובמעשים הועיד לי הגורל ואני מאמין שהאיש הישר הינו מוקיון נלעג בפניו ובלבו והכל בו שקר... ואני מאמין שהאדם הינו משחק גורל עיוור מרגע העריסה עד תולעת הקבר ולאחר כל הלעג הזה בא המוות ואחריו? אחרי המוות אין מאומה וגן העדן הוא סיפורי סבתא דסדמונה באופרה בתל אביב היא בעלת קול מלאכי ודמות יפה ורומנטית (זמרת הסופרן אילונה מאטרדזה). אותלו, טנור יפהפה, הזמר ההולנדי קור-יאן דוסלג'י. ליאגו, בריטון מרשים, יש טקסטים מוסיקליים רבי-הוד וכך כל הצוות המורכב מזמרים ישראלים ובינלאומיים. מקהלות האופרה ומקהלת מורן מפליאות לשיר, התזמורת מתעלה בנגינת ורדי, התלבושות והבימוי מעניקים שלוש שעות שחולפות ביעף, בעונג גדול.
