לחובבי הקולינריה של המסעדות הישראליות מצפות הפעם, שלא כהרגלנו, בשורות-איוב על סיכוני בריאות האורבים לסועדיהן, בצד רמייה או יד קמוצה של בעליהן.
מעל לכל מדאיגה העובדה שרבות מן המסעדות נוהגות להעסיק בין כותליהן מסתננים סודנים ואריתריאים. מסתבר, שלא בדומה למסעדות שמעבר לים, אין עובדים אלה נדרשים לעבור בדיקות רפואיות לצורך העסקתם. על-פי עדותו של רופא בכיר, שאליו פנינו, מרביתם של העובדים מהמדינות האפריקניות חולים במחלות שונות, או שהם נשאים של שחפת, חצבת או איידס ומהווים בכך איום ממשי על בריאות הסועדים.
יש מסעדות המעסיקות עובדים אלה בעבודות-ניקיון בלבד של השירותים. אחרות מאפשרות להם לשטוף כלים, או לפרוק מצרכים המגיעים למסעדה. אלא שיש גם כאלה המשלבות את עבודות הניקיון של האפריקנים בשירותים עם עבודה במטבח עצמו. יש ביניהם שמכינים את הסלטים ושוטפים כלים, ויש כאלה שנשלחים על-די המעסיקים היישר מהמטבח לנקות שירותים ושחוזרים אליו לעבודה לאחר מכן. כך או אחרת, הסכנה להידבקות, על-פי אותו רופא בכיר, גדולה במיוחד, עקב המגע בברזים או בידיות למיניהן המצויות בשירותים.
הטבח הסודני בשבוע האחרון היינו עצמנו עדים לתופעה מדאיגה עוד יותר. באחת המסעדות התל אביביות היותר ידועות הגדילו לעשות. מבעד לחלון הזכוכית של המסעדה הבחנו ב...טבח סודני, שהופקד על הכנת הארוחות לסועדים. עטור בסינר צחור כשלג הוא טרח על הבישול, מבלי שהסועדים היו מודעים, מן הסתם, לעובדה שהם אוכלים מתבשיליו. על-פי בירור שערכנו היה זה טבח-מחליף לטבח הקבוע.
אבל אין זו הצרה היחידה המצפה בימים טרופים אלה לקהל הסועדים במסעדות השונות. הפעם ענייננו בעבודה בעיניים. הדברים אמורים בשמן-זית זך, שבו מבשלים, כביכול, על-פי התפריט, את המנה המוזמנת. אלא שלא מינה ולא מקצתה: במרבית המקרים אין זה כלל שמן-זית זך, אלא שמן זול אחר, שלא אחת איננו אכיל.
ואם לא די בשתי צרות צרורות שכאלה - הרי לכם צרה שלישית, של קימוץ. במסעדות רבות הנמיכו פרופיל לרגל ייקורם של מצרכי המזון ובמקום המנות הנדיבות שהוגשו בעבר, מגישים באותו מחיר, בצוק העיתים, מנות מוקטנות בהרבה.
