ישנה הפרדה משמעותית בין שני מצבים: המונח אלרגיה לחלב מתייחס למצב שבו אדם נולד אלרגי לחלבוני החלב. מדובר בסוג של פגם גנטי, כמו אלרגיה לעקיצת דבורה, אלרגיה לבוטנים וכדומה. במצב בו אותו אדם ייחשף לחלבון החלב, אזי יסבול מתופעות אלרגניות כגון: פריחה, קוצר נשימה ועד למצב של שוק ואפילו מוות. למי שנולד כאשר הוא אלרגי לחלב - אסורה צריכת חלב ומוצריו ככלל.
לעומת זאת, אי סבילות לחלב מתייחסת לסוכר החלב (הלקטוז). אנזים הנמצא ברירית המעי שאמורה לפרק את סוכר חלב (לקטוז). אנזים זה הינו אנזים המונח על תאי האפיתל (תאי הרירית) במעי הדק, והוא אחראי לפירוק סוכר החלב (הלקטוז), שכאמור מצוי בכל מוצר חלב מן החי אותו אנו צורכים.
עם התבגרות האדם, במהלך חייו, הולכת ומתדלדלת כמות האנזים הזה. דהיינו, הגוף אינו מסוגל לפרק את הסוכר חלב. עניין זה עלול לבוא לידי ביטוי בדרגות חומרה משתנות לתופעות כגון: כאבי-בטן, גזים, שלשולים ונפיחות בבטן, כל אימת שאוכלים מוצרי חלב. תופעה זו, של אי סבילות ללקטוז, שכיחה בקרב כ-70% מהאוכלוסיה הבוגרת בארצנו, ללא קשר למוצא.
אופי הדלדול של האנזים במהלך השנים, מושפע משמעותית מכמות הצריכה של חלב ומוצרי-חלב. בגיל ילדות, אי הסבילות היא פחותה, אך ככל שמתבגרים, מי שאוכל ושותה יותר מוצרי חלב, כך גם גופו יגיב בהתאם במהלך השנים.
יש לציין, כי ישנם מוצרים שהם דלים בלקטוז באופן יחסי כגון גבינת קוטג' ויוגורט.