254,507 שקלים שילמה המדינה במצטבר לחברת הבקרה החיצונית "ריבה", כדי שתבצע פעילות בקרה פעילות התחבורה הציבורית בישראל. נתוני הבקרה הועברו ל
משרד התחבורה, שקנס את המפעילים, אך לא ידוע מה הפער בין הקנס שהושת למה שנגבה בפועל. אין זה הדבר היחיד שאינו גלוי וידוע.
בדיון שקיימה (יום ב', 6.5.13) ועדת הכלכלה של הכנסת, התברר כי רק חלק מהמידע אותו ביקשה הוועדה באשר לאופן העסקת החברה החיצונית נמסר. עוד התברר כי מתוך 35 הפרמטרים שנבדקים באוטובוסים, רק 17 מתפרסמים בדוח ריבה. הדוח שבמשך שנים דואג משרד התחבורה להעלים מהציבור, ורק לאחר הגשת עתירה בנושא פרסם פעם רק דוח אחד וגם הוא במתכונת מצומצמת, נותן מידע חסר ומתומצת.
לדברי שלמה כץ, הממונה על הפיקוח הארצי במשרד התחבורה, הציבור אינו מתעניין בשאר הפרמטרים, כגון: איחור/הקדמה מעל שש דקות וכדומה, ולכן לא הכל מתפרסם. כץ, שיחד עימו בדיון היה גם יהודה אלבז, מנהל אגף תחבורה ציבורית, ייצגו את משרד התחבורה בדיון, והדפו לכל אורכו טענות כלפיהם, שלאו-דווקא עסקו בנושא הדיון, אלא גם כאלה שגלשו ועסקו בנושאים אחרים, בהם נושא תלונות הציבור [ראו ידיעה נפרדת], שעצם העלאתו יצרה סלט וחוסר הבנה אצל הנוכחים.
"את הדוח הזה אתם אלה שצריכים לדברר!", טען כלפיהם ח"כ
אורי מקלב (יהדות התורה) שיזם את הדיון ודרש שקיפות מלאה. "למה צריך לחלוב מכם את הנתונים, וכשכבר חולבים מקבלים מים, ולפעמים מים עכורים?!". הוא אף ציטט מדברי התלמוד, ואמר כי "כל הרוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל יעמוד עליהם".
חברת ריבה, נבהיר, אינה עוסקת באכיפה אלא בבקרה. היא מקבלת כ-40 מיליון שקלים תמורת שירותיה, המקיפים כ-10% מכלל הנסיעות המבוקרות אקראית באמצעות כ-200 בקרים. על-פי נתוניה, כפי שהוצגו בין היתר על-ידי המנכ"ל יחזקאל חכם, מדי שנה היא מבצעת 60 אלף נסיעות סמויות, 280 אלף דגימות של יציאות אוטובוסים מתחנות המוצא, 21 אלף בקרות בתוך האוטובוסים מהן עשרת אלפים סמויות.
נושא הדיון, שנוהל בידי חבר הכנסת רונן הופמן (יש עתיד), היה אי-עמידת משרד התחבורה במועד בו היה אמור להתפרסם המכרז לחברת הבקרה, בניגוד ליעדים שהציב ובניגוד לעמדת החשב הכללי במשרד האוצר. מחדל זה הביא להארכת החוזה מול ריבה בתשעה חודשים נוספים, שעבורם היא מקבלת 31 מיליון שקלים. נציג החשכ"ל, אלעד שפירא, גילה בדיון שרק לפני כמה חודשים פורסם מכרז, שעליו הגיעו 250 שאלות הבהרה.
- סימן שהמורה לא מסביר טוב! - הזדעק מקלב. החרה-החזיק אחריו ח"כ
ישראל חסון (קדימה), שהטיח בכץ: "אם אחרי שנתיים אתה לא יודע מה הלקחים שצריך להפיק ומוציא מכרז שאחריו אתה מקבל 250 שאלות, אתה מבין איפה פה הבעיה?".
כץ ואלבז אמרו, תוך שהם משלימים זה את דבריו של זה, כי לא הייתה בעיה במכרז או בשקיפות שלו, אך הייתה בעיה במועד. הם הטילו את האחריות לפתחה של ועדת המכרזים במשרד התחבורה, וציינו שהם מנסים לשפר את העניין. נציגי משרד התחבורה הודו כי קיימת בעיה של צוואר בקבוק בוועדת המכרזים של משרד התחבורה, שבגללה מחכים בתור מכרזים רבים, וציינו כי סוגיית המכרז והתקציב לו דומה לשאלת הביצה והתרנגולת בדיונים מול האוצר - מה קודם למה. כדוגמה, ציין את האופן בו מעכבת הוועדה מכרזים אותם הוא מכין ומנסה לרכך את תנאי הסף כדי להגדיל את מספר המתמודדים, למשל - להשמיט את הדרישה שכל המועסקים על-ידי חברת הבקרה יהיו עובדיה.
כאשר דחק ח"כ חסון ושאל מה נעשה בעניין, אמרו נציגי המשרד כי דלית רגב עמדה (בלשון עבר) בראש ועדת המכרזים [במשרד התחבורה הבהירו כי היא עדיין בתפקידה]. צעדים נוספים אותם פירטו:
- שינוי הרכב ועדת המכרזים;
- הפרדת תחום התחבורה הציבורית משאר מכרזי התחבורה;
- חלוקת התחום למספר ועדות מכרזים;
- הכנת מכרזים מקצועיים יותר.
נציגי משרד התחבורה טענו כי כל דוחות ריבה מופיעים באתר משרד התחבורה. אמירה זו התבררה כלא נכונה, כאשר יושב-ראש ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל, סטלה אבידן, גילתה לוועדה שכל הדוחות שנכתבו בשנים 2010-2003 מעולם לא פורסמו לציבור. חיזקת את דבריה עו"ד גיא דיין מהתנועה לחופש המידע, שציין כי הנתונים הגולמיים מתנקזים למאגר מידע גדול ששם הם חסויים מעיני הציבור. לדבריו, גם הדוח שפורסם היה מתומצת, ולאיש אין את היכולת לדעת ולבדוק. ח"כ חסון הקשה מדוע האזרח אינו יכול לראות את הנתונים ולתת משוב, ובתגובה טען משרד התחבורה כי הנתונים מתפרסמים, למעט הנתונים הגולמיים. אולם חרף התביעות לפרסם הכל לא ניתנה תשובה משכנעת מדוע לא הכל גלוי על השולחן.
