הזוג המלכותי נהנתניהו

ואמנם, יש סימנים מדאיגים גוברים והולכים על התנהלותו הלא ראויה של נתניהו שנמשכת לאורך שנים וצוברת תאוצה: במקרים מסוימים בעט תחילה נתניהו בכללי המנהל התקין וטוהר המידות. אחר כך החל להתעלם מסעיפים כתובים של עבירות על שלטון החוק. עוד לפני שנתניהו נבחר לראש הממשלה ב-1996, היה ידוע בירושלים שבני הזוג נתניהו נוהגים לבקש הנחות מכל הבא ליד, בעיקר במסעדות יוקרה. בשנת 1994 פרסם העיתונאי יואב קווה בשבועון "כל העיר" תחקיר מקיף - "חגיגת ההנחות של נתניהו" - שהבהיר כי מדובר בשיטה, וכי בני הזוג נהגו לקבל ארוחות במסעדות רבות בבירה, כמו גם שלל שירותים אחרים, במחירי מבצע ולפעמים גם בלי לשלם. אבל אז לא היה מדובר עדיין בכסף ציבורי. תהליך התרחקותו של נתניהו משלטון החוק החל כבר בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. היה זה כאשר נתן את ידו למהלך מושחת שנרקח על-ידי שר המשפטים דאז, חבר הכנסת צחי הנגבי, השר אריה דרעי ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אביגדור ליברמן, בתמיכה סמויה של אהוד אולמרט, שכיהן אז כראש עיריית ירושלים, למנות את חבר הכנסת לשעבר עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. המטרה הזדונית הייתה להציב בראש התביעה הכללית במדינה פרקליט מקורב להם, שיסגור תיקים פליליים של אישים בכירים מושחתים מסוגם של דרעי, אולמרט וליברמן. בר-און כיהן בתפקיד זה יממה אחת בלבד ונאלץ לפרוש בבושת פנים. נתניהו ניצל בנס חרף המלצת המשטרה להעמידו לדין, רק בגלל רוחב ליבו של היועץ המשפטי החדש אליקים רובינשטיין (כיום שופט בית המשפט העליון) שהסתפק בפרסום דוח ציבורי חריף נגד כל המעורבים בניסיון להשתלט על שלטון החוק.

המעידה השנייה הייתה כבר בשיתוף פעולה עם רעייתו שרה, שיש בה שילוב הרסני של נהנתנית אובססיבית, שתלטנית חסרת רסן, קמצנית מדופלמת, נקמנית סדרתית וחולת ניקיון. התברר שראש הממשלה נתניהו ורעייתו נטלו בתום תקופה מסוימת לכהונתו עשרות מתנות שקיבלו בתוקף תפקידם הממלכתי וניסו להסב את ההובלות הפרטיות על חשבון משרד ראש הממשלה. אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ביקשה שרה נתניהו, כאשר כיהנה כאשת ראש הממשלה, להסב כסף פרטי לכסף ציבורי. באחת ההזדמנויות, בעת שהותם של בני הזוג בניו-יורק, פנה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אביגדור ליברמן אל מנהל הלשכה עו"ד פנחס (פיני) פישלר, בבקשה שירשום מתנות פרטיות שרכשה שרה בניו-יורק על חשבון הוצאות הלשכה. פישלר סירב ובעקבות זאת החל ליברמן להתנכל לו ודאג לפרישתו מתפקידו אחרי שהעליל עליו עלילה. החשבון ביניהם נותר עדיין פתוח. פרט מאלף: במהלך חקירת המשטרה בפרשת הובלות לא חוקיות של המתנות הפגינו בני הזוג תחושות לחץ וזעם: נתניהו האשים את החוקרים שגרמו למותה של אמו, ואילו שרה צעקה עליהם צעקות היסטריות.

ביבי נחלץ פעם נוספת מהעמדה לדין פלילי ועדיין לא למד לקח והחל במסעות תענוגות לחו"ל בתקופה שבה כיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון, ומאוחר יותר כיו"ר האופוזיציה בעת שאהוד אולמרט כיהן כראש הממשלה. פעמים רבות שאלתי את עצמי מדוע היה נתניהו יו"ר אופוזיציה אנמי כל-כך שנמנע מלתקוף את ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט, בעקבות חשיפת מעלליו העברייניים, לרבות נסיעותיו הראוותניות. ביבי לא תבע את התפטרותו של אולמרט וחטא לתפקידו הפרלמנטארי כאשר הותיר את מלאכת ההדחה לברק. מן הסתם הייתה לביבי סיבה סמויה ואולי הוא חשש שלאולמרט המסוכן וחסר המעצורים יש תיק נגדו. את התשובה לכך נתן כעבור שנים העיתונאי החוקר רביב דרוקר שחשף בערוץ 10: בתקופה שבה כיהן נתניהו כראש ממשלה בקדנציה שנייה, בשורה של מסעות תענוגות של משפחת נתניהו לחו"ל במימון של אילי הון וארגונים ציבוריים. בחלק מנסיעות שחיתות אלה "נתפרו" הרצאות, אבל המשותף להן היו טיסות יקרות, סוויטות פאר, אירוח במסעדות יוקרה וטיולים מרשימים. נושא המתנות נותר עלום. על המשמעות הציבורית, כתב בשעתו גידי וייץ, ראש ענף התחקירים של עיתון הארץ: "העניין המדאיג באמת הוא לא התרדמת של דעת הקהל, אלא העדר שיפוט המציאות של נתניהו. הפרשות שנקשרות בשמו זה שני עשורים חושפות פגם חמור בשיקול דעתו של ראש הממשלה וחוסר יכולת להבחין, בגיל מתקדם, בין אסור למותר. הן גם רומזות על דפוס התנהגות בלתי נשלט, פרי של יחס פתולוגי לכסף. ספק אם אפשר לסמוך על שיקול דעתו של אדם כזה ולהפקיד בידיו החלטות קצת יותר משמעותיות מתשלום מלא על ארוחה איטלקית: מה, למשל, לעשות כשהגראד הבא ינחת באשדוד". מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, החל לטפל בשעתו בפרשת הנסיעות הללו שזכתה לכינוי "ביביטורס", אך לבקשת נתניהו הורחבה הבדיקה לאישי ציבור נוספים אף כי היקף נסיעותיהם ואופיין היה שונה בתכלית.

נמר לא מחליף את חברבורותיו ומשפחת נתניהו לא החליפה את דפוסי ההתנהלות שלה גם בקדנציה השלישית של נתניהו כראש הממשלה, שבאה לידי ביטוי בבזבוזי כספים בארץ כמו פרשת הגלידה היומית על חשבוננו. הצפצוף הממושך על דעת הקהל נמשך בהזמנת מטוסים לטיסות יקרות של ראש הממשלה ורעייתו לחו"ל, בהזמנת חדרי מיטות במטוסים, באירוח בסוויטות יקרות ובהוצאות מוגזמות של הפמליה המלכותית בעת שהותה בחו"ל על חשבון הקופה הציבורית המדולדלת. לשיא הציניות הגיעה משפחת נתניהו כאשר צירפה לטיסתה הממלכתית האחרונה לסין שנועדה להדק את הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות שתי עובדות של הלשכה, כדי לשרת את הגברת המלכותית, הנהג הפרטי שראוי לצ'ופר ואת שני הבנים אבנר ויאיר (משפחת נתניהו טוענת אומנם שהבנים טסו על חשבונה. נושא זה אינו מובן מאליו וטעון בדיקה). לעומת זאת, לא צורף שר הכלכלה נפתלי בנט בגלל הווטו שהטילה שרה לצירופו למשלחת, וביבי כידוע לא מסוגל לסרב לה. שרה כועסת עד היום על בנט על שסירב להחזיר לגברת בשעתו כספים שקיבל מביבי ללא ידיעתה מחשבון הבנק הפרטי של המשפחה כתמורה לעבודתו כאשר שימש כמשנה לשכתו בהיותו באופוזיציה בעת התמודדותו על תפקיד ראש הממשלה. אומ"ץ מטפלת מזה שנתיים בפרשת ביביטורס ולא תניח לפרשה זו עד שמבקר המדינה הנוכחי, השופט בדימוס יוסף שפירא, יפרסם את ממצאיה ויהיו התוצאות אשר יהיו. בתשובה לפנייתי האחרונה למבקר לפני כמה ימים, נמסר לי שהדוח מתעכב רק משום שלא הגיעו שתי תשובות אחרונות לשאלות שהוצגו לנתניהו.

לפני זמן קצר פרסמתי מכתב פומבי ארוך אל ביבי, שבו כתבתי בין השאר:

• "עצמאותה היתרה של שרה ויכולת שליטתה מבית ומחוץ היו לך לרועץ. למרבה הצער, אתה עדיין שקוע בבוץ וכולנו משלמים את המחיר, תרתי משמע. שרה הייתה שותפה פעילה בפרשת 'ביביטורס' שנחקרה בשנים האחרונות על-ידי משרד מבקר המדינה ועלולה להגיע לחקירת משטרה. מתברר שלאורך התקופה שבה כיהנת בשנות התשעים כיו"ר האופוזיציה וכשר האוצר, נסעת עם רעייתך שרה עשרות פעמים לטיולי נהנתנות יקרים בחו"ל על חשבונם של אילי הון זרים הנמנים על החוג הקרוב של חבריך. שמותיהם מפארים את פנקס הכתובות האישי שלך שפורסם ברבים.
  להגנת שמך, שחדל להיות טוב, טענת שמרבית הנסיעות הללו היו לצורך מתן הרצאות בהתנדבות למען האינטרסים של המדינה - הסבר ששכנע את חסידיך השוטים, והם לא מעטים. אחרי שהחלה בדיקת מבקר המדינה, הפעלת לחצים כדי שהבדיקה תתרחב ותתמקד בשרים ובחברי כנסת אחרים, כדי שהפרשה שלך תהיה בטלה בארבעים או בפחות מכך. מקורבייך ניסו למשוך זמן עד לסיום כהונתו של מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בתקווה שהמבקר החדש, השופט בדימוס יוסף שפירא, שקיבל את ברכתך המוקדמת, ישכח מהעניין האישי הבעייתי שלך.
  יש לי חדשות רעות בשבילך: המבקר החדש הוא אדם עצמאי, בלתי תלוי ואמיץ, ואינו חייב לך דבר.
  נראה לי שהבעיה העיקרית שלך היא שאתה המשכת ביתר שאת את תהליך החיבור ההרסני בין ההון לשלטון, שבו החלו קודמיך אריאל שרון ואהוד אולמרט, ודאגת לאינטרסים הכלכליים של אילי ההון ולהעשרתם האישית. ההבדל היחיד אולי נעוץ בכך ששרון ואולמרט עשו זאת בראש חוצות, תוגמלו בניגוד לחוק וכיסיהם תפחו, ואילו אתה נוהג לטשטש את הקשרים ומצטייר במגעייך עם אנשים כאדם חסכן שהפרוטה אינה מצויה בכיסו".

מבקר המדינה הנוכחי התבקש על-ידי אומ"ץ לבדוק פרשה נוספת שקשורה בקשרי ההון ושלטון שבה היית מעורב. בהקשר לכך כתבתי למבקר:

• "ראש הממשלה בנימין נתניהו חתם בתקופה שכיהן כשר האוצר בשנת 2003 על החלטה של מינהל מקרקעי ישראל המאשרת העברת קרקעות מדינה לרשות משפחת דנקנר בעלת חברת תעשיות המלח.
  מתברר כי במהלך דיונים משפטיים בבג"ץ סביב עסקות הקרקעות של תעשיות המלח, נטען שעסקת בהעברת הקרקעות הללו שנראית על פניה כמפוקפקת, נעשתה ללא אישור שר האוצר דאז בנימין נתניהו ומשום כך אין תוקף להסכם הנחתם בין המדינה לבין החברה.
  עיתון 'כלכליסט' טוען עתה כי לידיו הגיע מסמך שעליו חתם שר האוצר דאז בנימין נתניהו על החלטת המינהל שמאשרת את העסקה.
  עלי לציין, כי מבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג מתח בשעתו ביקורת על ההסכם וקבע בין השאר: 'בביקורת נמצא שכל הנושא של שווי הקרקעות לא נעשה בצורה תקינה... בביקורת הועלה שהמינהל לא התבסס במשא-ומתן עם חברות המלח לפני החתימה על ההסדר על תשתית מקצועית ראויה, הנחוצה לצורך הערכה מושכלת של עמדות המיקוח במשא-ומתן כזה'".

אנו ממתינים עתה לתשובת המבקר.

עוד כתבתי לנתניהו במכתב הפומבי אליו: "האם אף פעם לא שאלת את עצמך מדוע אתה שנוא כל-כך על חוגים רחבים בציבור? יחס עוין זה כלפיך בא לידי ביטוי מוחשי בתוצאות הבחירות האחרונות לכנסת. התשובה לכך היא חוסר רגישותך הבסיסית לבזבוז כספי ציבור חרף המחאה החברתית ההמונית שהייתה לפני שנה ברחבי המדינה ולמרות המצב הכלכלי הקשה. אתה נדיב מאוד בכל הנוגע לרווחתה של משפחתך על חשבוננו, בשעה שאת משכורתך הנדיבה ומשכורתה של רעייתך אתם מפקידים בחשבון הבנק שלכם. הביקורת הציבורית בתחום זה לא מרתיעה אותך בדרך כלל". כמה חבל. מאחר שמאז שפורסם המכתב הפומבי המשיכה משפחת נתניהו לזלזל בדעת הקהל וליהנות בתקופה שבה נפער בור תקציבי ענק של 40 מיליארד שקל בקופת המדינה, אין לי אלא להזדהות עם מאמר שכתב השבוע העיתונאי מתי גולן בגלובס תחת הכותרת: "שרה וביבי זקוקים לגמילה". קטע הפתיחה של המאמר זועק בעד עצמו: "כאשר אדם עושה מעשה תמוה או בלתי ראוי פעם אחת אומרים מעידה. פעם שנייה עוד מעידה. אבל כאשר הדבר חוזר על עצמו כמה פעמים האבחנה היא בדרך כלל שמדובר במחלה בלתי נשלטת. אנשים שסופגים ביקורת וממשיכים בשלהם לא יכולים להיות מה שנקרא נורמטיביים. אין שום דבר נורמאלי בהתנהגות כזו כשלעצמה ובוודאי כאשר היא חוזרת על עצמה לגבי התנהגות של מלכים אטומים ומגוחכים. כל מה שכותבים על בני הזוג נתניהו הוא נכון אבל חסר תוחלת. את המילים האלה כתבו עליהם כבר כמה פעמים בעבר ואנחנו כבר יודעים שזה לא עוזר. הגיע הזמן שנבין שלחבוט בהם זה כבר כמו להכות כי הם חולים וצריכים לקבל טיפול דחוף כדי להבין את המשמעות ולהבין שהדברים שהם עושים דוחים ומקוממים שלא לדבר מושחתים".

לפני זמן קצר קראתי באחד העיתונים שבקדנציה הקודמת של נתניהו נפגש עמו באחד הימים ראש המוסד לשעבר מאיר דגן לישיבה סודית כדי לדווח לו על מבצע עלום שעומד להתבצע על-ידי אנשי המוסד. לפתע נכנסה לחדר שרה, דגן השתתק ונתניהו אמר לו: "אתה יכול להמשיך, אין לי סודות מפניה". דגן שתק ושרה יצאה מהחדר זעופת פנים. מאז לא הוזמן יותר ראש המוסד לביתו של ראש הממשלה. כל מילה נוספת מיותרת.