השופט: מנחם מזרחי, בית משפט השלום בראשון לציון המועד: יום רביעי, 3.4.13, שעה 10:15 הנושא: מעצרים עד תום ההליכים ימי מעצרים הם הדחוסים ביותר והקשים ביותר בבתי המשפט, והשופטים נדרשים במידה רבה לעבוד בסרט נע. נכון שדיוני מעצרים ראשונים (מעצרי ימים) הם הלחוצים ביותר, אך גם דיונים למעצרים עד תום ההליכים מצריכים הרבה מאוד מאמץ. והנה, דווקא בתוך סרט נע שכזה, מפגין השופט מנחם מזרחי תשומת לב יוצאת דופן ואולי אף מונע שחרור מיותר של נאשם. אבל עוד נגיע לזה.
בתיק הראשון מבקשת הסנגורית לשחרר את הנאשם. מדובר באדם נכה המואשם באיומים ובתקיפה כלפי בני משפחתו, שעד עכשיו לא הצליח למצוא חלופה. הסנגורית טוענת בלהט רב, בעוד מזרחי מקשיב בשקט ומעיין בתיק תוך שהוא מסמן לעצמו במרקרים צבעוניים. הוא מתערב כאשר הסנגורית אומרת שאחיו של הנאשם לא יוכלו לפקח עליו אם ישוחרר למעצר בית: אז למה הבאת אותם? "לא צריך להביא לבית המשפט את כל המשפחה". כאשר אחד האחים מתערב בשתי מילים, מזרחי יודע שאסור לו ליצור פירצה שתהפוך את הדיון לתוהו ובוהו: "בפעם הבאה אוציא אותך החוצה", הוא משתיק אותו.
לדעת מזרחי, ההגנה בזבזה הרבה זמן, משום שכבר אפשר היה לבקש תסקיר, אך הסנגורית חולקת עליו וסבורה שאין טעם לדחות את הדיון בחודש לצורך התסקיר. מזרחי אומר שהוא מוכן לשחרר את הנאשם לכתובת שאינה שלו, ואחד מאחיו מציע את אמם. מזרחי משיב לו: "שמתי לב שאתה אוהב לנדב אנשים אחרים".
מזרחי מאפשר לתובעת ולסנגורית עוד כמה משפטים, מבקש מהתובעת להפנות אותו בראיות לאחד מסעיפי האישום, ומכתיב החלטה מהירה ורהוטה. הוא מנתח את הראיות, מפנה לעדויות תוך שהוא עומד על סתירות ביניהן, ולבסוף קובע שיש עילת מעצר. אומנם ניתן להסתפק בחלופה, ממשיך מזרחי, אך עד כה לא הוצגה חלופה סבירה. אין תסקיר של שירות המבחן ואין חוות דעת פסיכיאטרית, הוא מציין, כך שבשלב זה לא ניתן לבחון את טענת הסנגורית לפיה ילדיו של הנאשם - כלפיהם לכאורה ביצע את העבירות - אכן מעוניינים שהוא יחזור הביתה. בתיאום עם הסנגורית, דוחה מזרחי את הדיון ביום אחד כדי לאפשר לנאשם לנסות למצוא חלופה, ואם ייכשל - הדיון יידחה בשבוע ובינתיים תוכן חוות דעת פסיכיאטרית.
"הוא כשיר מאוד" בתיק הבא נתקל מזרחי בלקוח מוכר. השאלה היא האם הנאשם כשיר לעמוד לדין, וההגנה טוענת שאין חוות דעת משום שהרופאים לא עבדו בפסח. "אני זוכר את חוות הדעת הקודמת, הוא כשיר מאוד", מגיב מזרחי. הסנגורית מתווכחת, אומרת שהיו סימנים ראשונים של דמנציה ואולי המצב החמיר, ומזרחי מוכן לדחות את הדיון עד 11.4.13 כדי לקבל חוות דעת מעודכנת. בשימת לב יפה לפרטים, הוא מורה לבקשת הסנגורית לשב"ס להמשיך להחזיק את הנאשם במחלקה הפסיכו-גריאטרית בכלא.
לפני התיק הבא פונה הנאשם אל מזרחי, כאשר בידיו בד לבן: "אפשר לשים כיסוי ראש?". מזרחי: "לא לדבר". הנאשם חוזר על השאלה, מזרחי חוזר על התשובה, הלה יוצא לשוחח עם סנגורו בתא המעצרים וחוזר לאולם כאשר הבד כרוך על ראשו. שוב יש למזרחי עסק עם שאלות של כשירות, אך כאן כבר יש חוות דעת שקבעה שהנאשם כשיר לעמוד לדין. הסנגור מבקש לדחות למועד לא קרוב במיוחד, משום שעליו להשלים את העתקת חומר החקירה והעיון בו. הנאשם מתערב: "אני מבקש מועד הכי קרוב שיש". מזרחי אומר שייתן לו לדבר, אם כי לבסוף אין בכך צורך, שכן הסנגור מסביר למרשו שממילא ההקראה בעניינו קבועה לסוף חודש מאי. מזרחי דוחה את הדיון ל-25.4.13.
"לא כתוב לה על המצח" כעת מגיע התיק אליו התייחסנו בראשית הדברים. מדובר בבקשה למעצר בית עד תום ההליכים של מי שמואשם באיומים על אשתו, בעוד הסניגור מבקש להסתפק בהרחקה מהאישה כדי שהנאשם יוכל להתפרנס ולפרנס. הסנגור מצביע על כך שהיחסים בין בני הזוג שבו לתקנם: "אדוני רואה שהמתלוננת מגיעה לכל הדיונים". מזרחי משיב: "לא כתוב לה על המצח 'מתלוננת'".
כאשר הסנגור מתחיל להתייחס לראיות, מורה מזרחי לאישה - שהיא כמובן עדת מפתח בתיק - לצאת מהאולם. הסנגור טוען שהאישה חוזרת בה מן התלונה, אך מזרחי לא מתרשם: "אם יש תלונה שמספרת את מה שנאמר בכתב האישום, יש ראיות לכאורה; אם אחר-כך היא רוצה לבטל אותה - זו שאלה אחרת". מזרחי שואל אם יש מי שיפקח על הנאשם במקום עבודתו, ומאפשר לסניגור לטעון בפירוט ענייני.
ואז זה קורה. האישה חזרה בינתיים לאולם, מזרחי מרים את ראשו ושואל האם הגבר שיושב באחד הספסלים הוא הנאשם. לאחר שנענה שמדובר בעָרֶב, מפסיק מזרחי את הסנגור ומכתיב הערה: "לאחר שהערב יצא החוצה ושוחח עם המתלוננת" - הערב מנסה לומר משהו ומזרחי מרים את קולו: "יש לי עיניים!" - "חזרה המתלוננת לאולם ועתה היא מבקשת להוסיף דבר מה". כעת היא מקבלת את רשות הדיבור, אומרת שבני הזוג נמצאים בתהליך של שלום בית, האיומים היו מתוך סערת רגשות והיא אינה חוששת מבעלה.
מזרחי מכתיב החלטה, שוב - תוך בקיאות רבה בפרטים, כולל במזכרי המשטרה על מהלך החקירה. הוא קובע שיש עילת מעצר ומתייחס גם לעברו הפלילי של הבעל, שכבר הודה והורשע באיומים על אשתו - למרות שאפילו התובעת לא הזכירה אותו. בהתייחסו לדבריה של האישה בדיון, אומר מזרחי: "התרשמתי שהקול קול יעקב והידיים ידי עשו, כלומר - קיים חשש רציני, כי המתלוננת מסרה את הדברים לא ממניע חופשי". למרות זאת, הוא יהיה מוכן להתיר לבעל לצאת לעבודה אם מעבידו יתייצב ויתחייב לפקח עליו. עד שזה יקרה, מעצר הבית המלא נותר בתוקפו, למעט כמה שעות התרעננות בשבוע.
השורה התחתונה: תשומת ליבו של מזרחי לאינטראקציה בין האישה לבין הערב ראויה לציון מיוחד, ודאי על-רקע תנאי העבודה באולם מעצרים. כך גם בקיאותו בפרטים ושמירתו על איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הנאשמים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 8.