המגורים סביב לחומת הסוגרים אחידים למדי. ממצאים אלו דומים בכל ערי הפריפריה של יהודה. נמצאה מצודה אחת בנוייה אבן מסיבית עם אורווה. לא נמצאו באתר בנייני פאר, או קברים מפוארים, או כל סימון מעמדי אחר. לעומת זאת בירושלים של שלהי בית שני נמצאו סמלי מעמד כאלו לרוב. למעשה, כל מערב ירושלים (כתף הינום) הוא נקרופוליס גדול.
באתר התגלו אלפי חרסים. אלו רופאו (צורפו כתצרף) לכדי כַּדי אגירה שצורתם אחידה העשויים באופן אחיד מחומרים מקומיים ועליהם חתימת אגודלו של הקדר על אחת הידיות. חמש מאות ידיות מטובעות כאלו נמצאו. ידיות דומות לאלו נתגלו בחפירות של אתרים מאוחרים יותר מטובעות עם חותמת "למלך חברון". האם זהו המס לשלטון המרכזי?
נמצאו שני ממצאים מיוחדים במינם המעידים על תיארוך מדויק. האחד, מקבץ של חרצני זיתים, שמהם שמונה תוארכו בשיטת פחמן 14 לתחום של 40 שנה מסביב לשנת 3100 שנה לפני מציאתם. הממצא השני הוא שתי כתובות - אוסטרקון, דיו על שבר חרס - בכתב עברי קדום, עם מילים המזוהות כעברית. ואולי כיהודית. הראשונה כבר פוענחה וכוללת מילים שיכולות להיות רק בעברית, כמו שופט, עבד, אלמנה ויתום. הכתובת השנייה עדיין בפענוח. הכתב קודם לכתב הפיניקי שבשימוש כתובת אחז הארמי. יש לו קווי דמיון לכתב המצוי במכרות הטורקיז בסיני המתוארך כ-500 שנה לפני כן. (יש לציין כי בספרות המחקרית ה"מקובלת" (השוללת), אין ביהודה יכולת כתיבה וקריאה עד ל-200 שנה לאחר תיארוכה של שעריים).
נמצאו כלי חרס טיפוסיים לקפריסין, מעט כלי חרס פלישתיים וכן כלי בהט שיכול לבוא רק ממצרים.
נמצאו באתר שלושה חדרי פולחן ובהם מצבות, מזבחות בזלת, כלי נסך לנוזלים מחרס, אפר, עצמות של חיות, כשרות בלבד, אבל לא נמצאו צלמיות, אלות או פסלונים.
גולת הכותרת - שני ארונות לשמירת סמלי האל. הפתח, ביחס אחד לרוחב לשניים לגובה, עם סיתות מיוחד של שלושה משקופים ומזוזות נסוגות, על-פי מתכונת מקדש שלמה, ללא צלמיות. מאוד מזכיר "ארון עדות" או "ארון הברית". על הארונות הללו עיטורים של אריות, פרוכת וחבלים. משני צידי הארונות עמודים מעוטרים, כעמודי יכין ובועז המתוארים במקדש שלמה. בתקרת הארונות חרותים דימויי קורות על-פי הדגם המתואר מילולית במקדש שלמה ומקדש יחזקאל.
באתרי הפולחן הצמודים לשערים נמצאו גם חרבות ברזל. (שמירת החרבות אצל הכוהן מתוארת באירוע של שמירת חרב גליית אצל אחימלך בן אחיטוב הכהן).
מהם הלקחים העיקריים מחפירות שעריים:
קיומו של כתב קריא מעיד על האפשרות למסור מידע, וקיומן של מסורות כתובות כבר מן התקופה המיוחסת לתחילת ממלכת בית דוד. על כן לא חייבים לדמיין כינוס מסורות ואגדות (מיתוסים) מאות שנים לאחר מכן, על-פי תיאוריית המיזעור והאיחור.
הופעת ערים בצורות בפריפריה של נחלת יהודה מעידה על יכולת ארגונית, הנדסית וטכנולוגית שלא הייתה מצויה בידי השבטים עד תקופת המלוכה.
למרות היכולת הטכנולוגית, אין סימני אי-שוויון בולטים המעידים על התפצלות למעמדות. ייתכן שזה היה סוד שרידותה של ממלכת בית-דוד, שלאורך זמן לא התנשאה על העם.
סמלי הפולחן חסר-הפסלים מצויים עם תחילת הממלכה, כמו גם ההקפדה על איסורים תזונתיים.
קיומה של ממלכה יהודית על גב ההר עם פריפריה ממלכתית נרחבת, לפני 3000 שנה, המתאימה לתנאים ולתנאי השטח כמתואר בתנ"ך, תואמת את המציאות הארכיאולוגית.
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם. ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, עַד בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת וְעַד-עֶקְרוֹן. שמואל א יז, נב.
שעריים נהרסה כאמור לפני שבשלה להיות עיר הממלאת את תחום החומות. העיר שהחליפה אותה כעיר ממלכה היא בית שמש שבה נחשפה חומת סוגרים זהה, המתוארכת לחמישים שנה אחרי שעריים. רק ממלכה יכולה הייתה להשקיע בביצורים מסוג זה, גם מבחינת כוח אדם וגם מבחינה הנדסית.
בשלב המוקדם של הממלכה המאוחדת תוארכו שלושה מרכזים עירוניים במרחק של יום הליכה - חברון ירושלים ושעריים. בשלב השני יש התפרצות בנייה בצפון - מגידו חצור ודור - המשקפים ניסיון להכיל את השבטים הצפוניים בממלכה המאוחדת. בשלב שלישי, לאחר פיצול הממלכה, יש חזרה לדרום הכוללת את לכיש, גזר, באר-שבע וערד, המוגדרים בארכיאולוגיה כ"ביצורי רחבעם". לאחר מבצע סנחריב, שהרס לחלוטין את ממלכת ישראל וגם את חלקה הגדול של יהודה, יש פיתוח יהודאי בעיקר של ספר המדבר - ערד ועין גדי.
אל מול האויב המשותף נלחמו ישראל ויהודה במשותף. הממלכתיות גברה על השבטיות, והצורך בממלכה מאוחדת גבר על השבטיות. אחרי שנים של שקט ביטחוני, שוב גברה השבטיות, והממלכה המאוחדת התפצלה כך שהסורי יכול היה לגבות מחיר כבד מישראל והאשורי - להרוס אותה כליל. אין חדש תחת השמש, אמר קהלת.
העוגן העיקרי של תיאורית "אגדת" בית-דוד - שלילת הממלכה היהודית, בכירותה של ממלכת ישראל ואיחורה של ממלכונת יהודה - מצוי באוניברסיטת תל אביב, היא תל קסילה, היא פלשת, מסביב לדמותו של פרופ' ישראל(!) פינקלשטיין. העוגן העיקרי לארכיאולוגיה המקראית המחייבת ריבונות יהודית בגב ההר, בכירות בית דוד, ביצורי רחבעם, פיצול שבטי המוביל לחורבן, מצוי באוניברסיטה העברית, היא ירושלים, בירת יהודה, מסביב לדמותו של פרופ' יוסף גורפינקל ושושלת מזר. כאמור, אין חדש תחת השמש.