|
גם השנה חולף-עובר לו יום הזיכרון לזוועות 1648-9 ללא איזכור כלשהו. לא תענית ולא סליחות. לא בבתי הכנסת (אף שבחלק מהסידורים, 'בית תפילה' למשל, מודפסות הסליחות שחוברו בעקבות פרעות ת"ח-ת"ט תחת הכותרת: "סליחות לכ' סיוון") ולא בבתי הספר, לא בתקשורת ולא במדיה החברתית. פרעות ת"ח-ת"ט נמחקו מן התודעה. אולי מפני שצרות אחרונות, אימי השואה, משכיחות צרות ראשונות, אף שהראשונות היו לא פחות אכזריות. אבל היה בכל זאת שוני: בשואה נרצחו 6 מיליון קדושים, ובפרעות ת"ח-ת"ט אבדו 'רק' 500-300 אלף יהודים; בשואה התנכלו הנאצים גם למומרים ומשומדים, ואילו בפרעות ת"ח-ת"ט הוצע ליהודים להשתמד ולהינצל, אך מרביתם קידשו שם שמיים ודבקו עד מוות ביהדותם. אך הואיל ומקובלים אנו שבזכירה סוד הגאולה, כמאמר הבעש"ט (הבעל שם טוב), ראוי לפחות לזכור ולהזכיר פרשה היסטורית מצמררת זו. עדויות לאסון הנורא שרדו בכתובים. רבי שבתי כהן (הש"ך), מגדולי מפרשי השולחן ערוך, שהיה עד ראייה ושמיעה לרצח ולהשפלה, הנציח את מראות עיניו בספרו 'מגילת עיפה'. הנה תיאור אחד הפוגרומים: "והרגו בעיר כמו ששת אלפים נפשות, קדושים, גאונים ורבנים חכמים ונבונים, זקנים וישישים, בחורים ובתולות, חתנים וכלות, טף ונשים... וכמה מאות טבעו במים ובכל מיני ייסורים קשים. ובבית הכנסת, לפני ארון קדש הקדשים, שחטו בחלפות המשוררים והחזנים והמשמשים... והוציאו כל ספרי תורות, ישנים וגם חדשים, וקרעום לגזרים, ונתנום למרמס רגלי אדם ובהמה, סוסים ופרשים, וגם עשו מהם סנדלים ומנעלים... וכמה מיני לבושים, והפכו הכתב לארץ, ועל היריעות היו ברגליהם דשים". ובהמשך טובע הש"ך לראשונה ביטוי שישוב ויצוף כעבור כ-300 שנה - צאן לטבח: "ואז הקיפום הריקים... והפשיטום ערומים... והיו היהודים בושים וגם נכלמים כשה לטבח יובלו, כרחל לפני גוזזיה נאלמים". ולהלן: "ענו וזנו וטמאו בתולות ונשים כמה מאות לעינינו". תיאור מדהים בעוצמתו לזוועות ת"ח-ת"ט, הותיר לנו ר' נתן נטע האנובר, בספרו המזעזע 'יוון המצולה': "והרבה ק"ק [קהילות קודש] אחורי הנהר דניפר... נהרגו על קדושת השם במיתות משונות ומרות. קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים; וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים; וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ופרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם; והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם; והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן; וקצתם קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים, ותפרו הבטן, וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן, ותלו הילדים בדדי אימותם; וקצתם ילדים תחבו בשיפוד וצלום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם; ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק. והרבה לקחו... בשביה, ונשים ובתולות עינו ושכבו עם הנשים לפני האנשים. והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים. "כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שמה... וספרי תורות קרעו לקרעים, ועשו מהם שקים ומנעלים לרגליהם, ורצועי תפילין לקחו לכרוך סביב רגליהם. וקצוצי תפילין השליכו בראש כל חוצות. ומשאר ספרי קודש עשו גשרים ברחובותיהם. וקצתם לקחו לתחוב בקני השרפה, אשר כל השומע תצילנה אזניו".
|