מוקף בחומת בטון גבוהה ובשערי ברזל אטומים, שוכן לו ברחוב קלאוזנר ברמת אביב בתל אביב, מוסתר משהו מעיני הציבור, גן החיות של המחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, או בשמו הרשמי: הגן למחקר זואולוגי ע"ש א. מאיר סגליס. הכניסה הראשית לגן היא דרך שער ברזל ברחוב קלאוזנר ומתבצעת באמצעות הקשת קוד סודי או העברת כרטיס עם פס או שבב מגנטי. רחבת הכניסה לגן מזכירה באמצעי האבטחה שלה ובשער הברזל האטום כניסה למתקן ביטחוני מסווג. רק מעט אנשים, רובם מעובדי הגן ועובדי מעבדות המחקר לידו, נכנסים ויוצאים במשך היום בשערי הגן. ספק רב, אם העוברים ושבים ברחוב קלאוזנר בסביבת הגן, יודעים כי מאחורי החומה הגבוהה מסתתר לו גן חיות המשתרע על שטח של כ-30 דונמים, ובו בעלי חיים רבים ממגוון רחב של סוגים ומינים. לפני כשבועיים ביקרנו אני ורעייתי בגן בלוויית קבוצה מצומצמת של אנשים, ויכולים אנו להעיד כי הביקור בגן חיות זה הוא חוויה והנאה צרופה. הגן רחב-ידיים, יפהפה וטבול בירק ובצמחייה, ובו בעלי חיים רבים. הגן כולל כ-40 מיני יונקים, כ-100 מיני עופות וכ-80 מיני זוחלים. ראינו בביקורנו בו זאבים, נשרים, נימיות, צבאים, יעלים, חזירים מסוגים שונים, נחשים מכל הסוגים, לטאות וזוחלים למיניהם, בזים אדומים, עיטם לבן זנב, עזנית, מגלנים ועוד. נמסר כי יש בגן עטלפים וגם מיני דגים ומיני חרקים שונים ובעלי חיים רבים נוספים. במרכז הגן מצוי אגם מים מלאכותי מוקף מדשאות ובו שטים להם בנחת ובשלווה עופות מים כברבורים, ברווזים, שחפים, אנפות וברכיות. מעל לאגם ובסביבתו חגים עפים להם עופות וציפורים שונים. המחזה שנגלה לנו בגן בהחלט היה מרנין ופסטורלי. הגן אומנם זקן משהו במראהו החיצוני ולא משופע באביזרי גן ואטרקציות מלאכותיות חדשניות ומודרניות, כבגני חיות אחרים בארץ, כמו הספארי ברמת גן או גן החיות התנ"כי בירושלים, גם השילוט דהוי, אבל זהו אולי לדעתי גם יתרונו. המטייל בגן הזואולוגי ברמת אביב מקבל תחושה כאילו הוא פוגש את החיות בטבע האמיתי ובסביבתם הטבעית של בעלי החיים. רוב בעלי החיים נמצאים בכלובים או במכלאות, אבל יש לא מעט בעלי חיים כטווסים יפהפיים וצבעוניים, חסידות, עופות וציפורים ועוד המסתובבים חופשי בשטח הגן. הגן הנעלם חברי הקבוצה שעמה ביקרתי בגן החיות הזואולוגי ברמת אביב, חלקם הגדול אגב תושבי תל אביב, לא הסתירו פליאתם ותדהמתם מהגן המיוחד והחווייתי, והשמיעו הערות בנוסח "לא ידענו שבתל אביב יש גן חיות יפהפה כזה, למה לא פותחים אותו לציבור התושבים?". דומה כי רוב תושבי תל אביב, כולל תושבים הגרים בשכונת רמת אביב בה שוכן הגן, לא ביקרו בגן, בטח לא בעשור האחרון. רבים מהתושבים אף לא יודעים על קיומו. הגן הזואולוגי קיים במקומו הנוכחי מזה 32 שנה מאז 1981. הוא מופעל על-ידי המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומשמש בעיקרו למחקר ולהוראה. רוב ימות השבוע, כולל שעות אחר-הצהריים, הוא שומם יחסית ממבקרים. יש פה ושם קבוצות מאורגנות, בעיקר אליטיסטיות, המשתייכות לקמפוס טבע הפועל באוניברסיטת תל אביב או לחוגי וגופי טבע המקורבים לאוניברסיטה, אבל הציבור הרחב לא שם. אם בכל זאת אתה מתעקש לבקר בגן כבודד או כיחידים אתה לא יכול לעשות זאת ועליך למצוא קבוצה של לא יותר מ-18 איש ולשלם עבור ביקור יחידים בגן כמו תשלום קבוצה, קרוב ל-300 שקלים. דברים אלה התבררו לי בשיחות עם כמה עובדים בגן. הדבר מונע לעיתים מאדם בודד או מיחידים להיכנס לגן. למה? הרושם הוא, ואני יכול להעז ולומר זאת גם מתוך ידיעה ממקורות פנימיים בתוך האוניברסיטה, כי הנהלת הגן הזואולוגי ברמת אביב, דהיינו הנהלת אוניברסיטת תל אביב, לא רוצה את הציבור הרחב, בטח לא בהמוניו, בגן הזואולוגי אשר בתחום אחריותה ותפעולה, וזאת מסיבה פשוטה: פתיחת הגן לציבור תהווה עבור הנהלת הגן "כאב הראש" ועלות כספית מסוימת, הדבר כרוך בהעסקת שומר וסדרנים, ובשביל מה היא צריכה, הנהלת הגן הזואולוגי, "כאב ראש" מיותר זה. המצב הנוכחי, בו יש מספר מצומצם ואיכותי של מבקרים בגן הזואולוגי, מתאים ונוח לה יותר. יש כאן לדעתי ראייה צרה של טובת האינטרס של האוניברסיטה ולא ראייה רחבה של טובת ציבור התושבים הרחב וחבל. ואיפה הציבור? מדובר בגן חי, רחב-ידיים וייחודי, אז למה שהציבור הרחב לא ייהנה ממנו? איפה המעורבות החברתית שהאוניברסיטה מתהדרת בה? אחרי הכל, בל נשכח, הגן הזואולוגי נבנה על שטח ציבורי ותפעולו ממומן מכספי ציבור. יש כאן אי-ניצול, ויש אף שיוסיפו אי-ניצול מקומם, של אתר ומשאב ציבורי לרווחת והנאת הציבור, שכאמור מממן מכספי מיסיו אתר זה. למה שלא יפתחו את הגן בימי חול אחר-הצהריים ובשבתות לציבור הרחב ולא רק לקבוצות אליטיסטיות? הפניתי שאלה זו לדוברת אוניברסיטת תל אביב אורנה כהן והיא שלחה לי בדואר חוזר תגובה רשמית בעניין. להלן תגובת דוברת האוניברסיטה: "אנחנו שמחים שביקרת ונהנית בסיורך בגן הזואולוגי, שהוא אכן שמורת טבע ייחודית. הגן, שיועד בבנייתו בעיקר למטרות מחקר והוראה אקדמיים, אינו מותאם לקהל הרחב: חלק מהחיות מסתובבות באופן חופשי, אין בו גידור מתאים להגנה על בעלי החיים ועל המבקרים וכן חסרה חסימה של שטחי המחקר. "למרות זאת, הגן פותח את שעריו לציבור - גם בשבתות - במסגרת ההדרכות של קמפוס טבע - [קישור]. במסגרת זו קבוצות מבקרים מסיירות בגן ונהנות מהדרכת סטודנטים שלומדים וחוקרים בפקולטה למדעי החיים. ההדרכות כוללות סיורים, ימי מדע, השתלמויות, מחנות מדע לילדים בחופשות ועוד. סך הכל, אנו מארחים כ-10,000 איש בשנה בפעילויות השונות. כמו רבים אחרים, גם אנחנו מעוניינים להתאים את הגן לקהל רחב יותר. מאמץ כזה דורש משאבים מרובים, ואנו מקווים לגייס לכך תמיכה בעתיד". עד כאן תגובת דוברת אוניברסיטת תל אביב. אני לא מסכים עם חלק מדבריה כפי שנמסרו בתגובתה, ואני מבקש להגיב עליה. איני יודע מאיפה לקחה הדוברת את נתון 10,000 המבקרים בשנה ועל סמך מה קבעה זאת, גם בהנחה שמספר זה נכון, בחישוב שנתי המספר לא גדול. אני מצוי באוניברסיטת תל אביב וקובע באחריות כי רוב ימות השבוע ואף בחלק ניכר מהשבתות המקום שומם ממבקרים ולא מנוצל כראוי לרווחת ולהנאת הציבור. לגבי טענת הדוברת בתגובתה, "חלק מהחיות מסתובבות באופן חופשי, אין בו גידור מתאים להגנה על בעלי החיים ועל המבקרים" - מדובר בחיות כטווסים וברבורים שאינן מסוכנות בהיותן מסתובבות בצורה חופשית, אחרת אני מניח שהנהלת הגן הזואולוגי הייתה אוסרת מן הסתם כל כניסה של מבקרים. ובכלל, ניתן ב"כסף קטן" להכשיר את הגן למבקרים. צריך להגיד ביושר שהסיבה האמיתית לאי-פתיחת הגן הזואולוגי לציבור הרחב במשך השנים היא רצון להימנע מכאב ראש ומכאב כיס מסוים. ומה עם הציבור הרחב? תולדות גן המחקר הגן למחקר זואולוגי הממוקם כיום ברחוב קלאוזנר אינו רק גן יפה וייחודי אלא גם בעל עבר היסטורי וחשוב בתולדות התפתחות תולדות הוראת הטבע בארץ ישראל. ראשיתו בשנת 1931 כאשר המורה לטבע יהושע מרגולין יסד את המכון הביולוגי-פדגוגי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. מטרת המכון להכשיר מורים לטבע לילדי ישראל. מרגולין ניהל את המכון עד יום מותו בשנת 1947. מחליפו בניהול המכון היה עוזרו הזואולוג המיתולוגי פרופ' היינריך מנדלסון, לאחר קום המדינה כשהתברר כי המכון הביולוגי - פדגוגי. בהיות רחוב יהודה לוי צר מלהכיל הועבר המכון לאבו כביר. בשנת 1953 שונה שם המכון ל"המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע" ובשנת 1956 צורף המכון לאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1981 הועבר המכון מאבו כביר לשטח רחב-ידיים ברחוב קלאוזנר מול שער מספר 14 (שער ספרא) של אוניברסיטת תל אביב.