מה בין הטרדה לסיכול ממוקד

כניסתו של משה נסטלבאום לתפקיד מנהל הטלוויזיה, מעוכבת. בהוראת הנציבות - מחמת תובענה משמעתית שהוגשה נגדו. הטיעון המרכזי בה, כפי שפרסמנו: הטרדה מינית מילולית כלפי כמה מעמיתיו-גברים ברשות השידור. נטען נגדו, בין היתר, כי הוא הטריד את העיתונאי-המגיש יגאל רביד. אלא שעדותו של רביד שנמסרה לחוקרי אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, מעלה ספק באשר לצידוק שבהגשת התובענה:

• - יגאל רביד נשאל (ציטוט):
  לטענת נסטלבאום, אתה הרבית להתלוצץ אתו על נטייתך המינית. הוא נותן דוגמאות: במסיבה בביתך אמרת לו: "שמור על התחת שלך. כמה מהחברים שלי דלוקים עליו" ובתגובה הוא השיב: "אין לך מה לדאוג, באתי עם תחתונים מפח". במקרה אחר אמרת לו: "אני דלוק על הילד שלך". ובמקרה אחר: "... דלוק עליך". לטענתו, הדברים נאמרו על-ידו בהומור ובמסגרת היחסים החבריים ביניכם. תגובתך.
  - תשובת יגאל רביד (ציטוט):
  אני מאשר שבתקופה שבה יחסינו היו ידידותיים התלוצצנו על הנושא. הוא כאמור התארח בביתי ואני בביתו ואני מאשר שהיו הלצות מסוג זה. מאידך, ברגע שאני הצבתי קו-קדום וביקשתי ממנו שיחדל מהתבטאויות אלה היה מצופה שיחדל. ולא כך היה, כאמור לעיל.

מעדותו של יגאל רביד ניתן ללמוד כי הרקע לדברים היה חברי בהחלט, גם אם, למצער, לא שעה נסטלבאום לבקשתו-דרישתו והמשיך בהערות דומות. הדעת נותנת, כי נציבות שירות המדינה תיתן דעתה על-כך, ולא "תדביק" אישום משמעתי-פלילי לעובד מדינה, כאשר ברור שהדברים נאמרו על-רקע ידידותי-הדדי. בכל הכבוד, אין מקום לאישום המסתמך על דבריו של יגאל רביד - גם אם יוכח שהוא ביקש להפסיק את ההקנטות, שהרי רביד הוא שפתח בהתבטאויות הבלתי נאותות. ההלכה הפסוקה באשר להטרדה מינית מילולית שנקבעה בבתי המשפט תומכת במיצוי הדין עם חשודים, מקום שנמצא יסוד לעבירה שבוצעה בכוונה ומתוך כוונה לפגוע. מקום שמדובר רק בהקנטה, כפי שעולה מחומרי החקירה, אין מקום לתובענה. חד-וחלק. כך גם נקבע בפסיקה. החוק למניעת הטרדה מינית אוסר על הטרדה מינית בעבודה. סעיף 3 לחוק קובע שורה של התנהגויות העולות כדי הטרדה מינית. סעיף 6 מוסיף וקובע כי מדובר בעוולה אזרחית אשר בעטייה רשאי הנפגע לעתור לפיצויים בבית הדין לעבודה (גם ללא הוכחת נזק). המעבידים מחויבים, לפי החוק, לנקוט באמצעים סבירים ושונים, על-מנת למנוע הטרדה מינית. מעבידים שלא יהיו יפעלו כאמור, ייתכן שיימצאו עצמם אחראים אף הם להטרדה המינית. דוגמה לפסיקה: עובד בחברה המעניקה סיורים הגיש תביעה לבית הדין שבה טען כי הוא נאלץ להתפטר בגין הטרדה מינית בעבודה. בתביעה טען כי במהלך אחד הטיולים הקניט אותו אחד המדריכים האחרים, תוך שהוא רומז על נטיות מיניות בהן הוא מחזיק – לכאורה. בית הדין לעבודה קבע כי דין התביעה להידחות וזאת משום שהוכח כי מדובר בהקנטות הדדיות, אשר נעשו בהומור, ותו-לא. בית המשפט פסק: "מן המתואר בראיות שהובאו בפנינו עולה תמונה של מסכת ילדותית של התגרויות והקנטות, אשר בינה לבין החוק למניעת הטרדה מינית אין ולו כלום". בית הדין הארצי לעבודה התייחס להגדרה של הטרדה מינית בעבר ונקבע אומנם כי בישראל המושג הטרדה מינית כולל סוגים שונים של מעשים אסורים וקשת רחבה של התנהגויות, אך לא כל הלצה הומוריסטית יכולה לעלות כדי הטרדה מינית. נציבות שירות המדינה אינה מצטיינת במיצוי הדין עם עובדים שסרחו. דוחות מבקר המדינה עמוסים בביקורת חריפה. חבל שהנציבות נותנת ידה הפעם לסיכול ממוקד נגד עובד בכיר של רשות השידור.