מי יטרוף את הקלפים

קבוצת אי.די.בי, ובראשה נוחי דנקנר ושותפו החדש אדוארדו אלשטיין, פנו במוצ"ש לבית המשפט והגישו מסמכים המעגנים את ההתחייבויות שניתנו. במקביל הם מציגים נתונים שישביחו את מתווה ההסדר שהוגש מטעמם. הפנייה לבית המשפט, ממש ברגע האחרון, התבצעה נוכח הדברים שנאמרו בדיון בבית המשפט ביום חמישי, והצורך להציג מתווה מחייב שמאחוריו ניתן יהיה לעמוד. המסמכים כוללים בטחונות פיננסיים להתחייבויותיו של אלשטיין והודעה על כוונה לגיוס הון נוסף על-ידי אי.ד.בי. פיתוח. כל זאת בכפוף ובתנאי שהמתווה יאושר על-ידי בית המשפט. אלה עיקרי הדברים:

• על-פי ההסכם שהושג בין דנקנר לבין חברה שבשליטת המשקיע אדוארדו אלשטיין (קרן דולפין בע"מ), יועמדו בטוחות להבטחת השקעה בסך 75 מיליון דולר באי.די.בי. אחזקות, עליה התחייב אלשטיין:

• דולפין תפקיד בנאמנות בחשבון בנק בניו-יורק 25 מיליון דולר תוך שני ימי עסקים מעת חתימתו של ההסכם בין הצדדים;

• עם הגשת ההסכמים המפורטים בין הצדדים בדבר ההסדר לבית המשפט, תפקיד דולפין בנאמנות בחשבון בנק בניו-יורק סכום נוסף של 50 מיליון דולר;

• דנקנר ואלשטיין סיכמו על מתווה נוסף: גיוס הון בסך 400 מיליון ש"ח לחברת אי.די.בי. פיתוח. גיוס ההון יבוצע ממקורות עצמיים של הצדדים או גורמים נוספים שיובאו לשם כך;

• בנוסף הסכימו הצדדים על מכירת כמחצית מאחזקותיה של אי.די.בי. פיתוח בכלל ביטוח. המטרה: מכירת לפי שווי של כ-4 מיליארד ש"ח.

ההתחייבויות הנ"ל הובאו ממש ברגע האחרון בפני השופט אורנשטיין. במקביל, הוגשה מטעם החברה בקשה לחייב זימון אסיפת נושים, כדי שאלה יאמרו דברם באופן רשמי.

ביום שישי, יומיים לפני המועד שנקבע לשימוע החלטתו של השופט, הגיש עו"ד יורי נחושתן בקשה חדשה לבית המשפט: למנות את אייל גבאי למפרק אי.די.בי. בבקשתו ציין נחושתן, כי הוא כבר פנה לגבאי - וזה האחרון הסכים לשמש מפרק. גבאי מונה, כידוע, למומחה כלכלי מטעם בית המשפט לחברות אי.די.בי. פיתוח ואי.די.בי. אחזקות. באופן רשמי ומשפטי וגם בפועל, הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט. והנה, עו"ד נחושתן, המייצג את עצמו כבעלים של אגרות חוב שבחזקתו, מציע לגבאי אתנן בעייתי: מינוי למפרק. וגבאי מסכים לכך, ומראש. לכל ידוע כי מינוי לתפקיד מפרק, אם יאושר כמובן, הוא תפקיד חשוב ומבטיח. בצידו - גם מעמד וגם כסף גדול. לשנים רבות. גבאי נתן את הסכמתו המוקדמת לקבל את התפקיד, וזאת במקום לבקש מעו"ד יורי נחושתן להימנע מסיבוכו בניגוד עניינים ולהציע לו להעלות את רעיונותיו בפני בית המשפט. ושם בלבד. בפועל, כאמור - גבאי הסכים לקבל אתנן מעמדי/כספי, כשהוא עטוף ומולבן בבקשה רשמית לגיטימית כביכול לבית המשפט. אין זו הפעם הראשונה שגבאי מסתבך בניגוד עניינים:

• ההסדר שגיבש וחיבר בין נציגויות בעלי אגרות החוב נעשה תוך ניגוד עניינים מצידו וחריגה מסמכות;

• הבקשה שהגישה אחת הנושות באי.די.בי. - חברת פסגות, גם שם בהסכמתו המוקדמת של גבאי, למנות את גבאי למפרק לחברת חבס (גם שם מסובכת פסגות), נדחתה על-ידי השופט אורנשטיין.

המידע שלעיל מעלה בעיה חדשה, שגם אליה כדאי להתיחס: גבאי מסבך עצמו שוב ושוב בפעילות מוזרה תוך ניגוד עניינים. בלא מורא מבית המשפט בכלל או מהשופט אורנשטיין בפרט. התנהלותו החריגה בולטת לעומת עמיתו, עו"ד חגי אולמן, שמונה על-ידי השופט כמשקיף. אולמן מקפיד לפעול כראוי ובמקצועיות ו"לפי הספר". בנסיבות אלה מתחדדת הבעיה שהצגנו: גבאי אינו כשיר לשמש מומחה מטעם בית המשפט.

השופט אורנשטיין עומד לקבל את אחת ההחלטות החשובות בהן עסק בתפקידו כשופט. הוא האיש שייקבע האם יצליחו "הפושטים" במזימתם; או אם ליתן לקבוצת אי.די.בי., עם או בלי פיקוח מתוגבר, את ההזדמנות להציל עצמה מפשיטת רגל. נזכור נא: ההגיון העסקי הוא המחייב:

• יש לאפשר לאי.די.בי. למכור נכסים במחיר המיטבי. בלי לחץ של זמן;

• יש לאפשר לבנקים הנושים להציג מתווה משלהם, שייכלול דחיית פירעון חובות;

• יש לאפשר גיוס הון וגיוס משקיעים נוספים (נוסף לאלשטיין) בלי לחץ מצד תובעים, שמלכתחילה רכשו אגרות חוב כדי "לעשות סיבוב" ולבזוז את נכסי אי.די.בי.

לא נטעה אם נקבע: החלטה בסדר-גודל כלכלי שכזה לא התקבלה בבית המשפט מאז שהכריע הנשיא דאז בבית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אליהו וינוגרד, בעד דחיית הבקשות שהוגשו לפירוק קונצרן כור. גם בפני וינוגרד אז, כמו בפני אורנשטיין עכשיו, התייצבו גדודי נושים ועורכי דין שמילאו את האולם, וביקשו לבזוז ברשות ובסמכות את הנכסים הטובים. גם אז, כמו עכשיו, פעלו כמה אמצעי תקשורת באופן מגמתי נגד טובת העניין ונגד טובת הקונצרן, הנושים, בעלי המניות והעובדים. אלא שוינוגרד עמד בפרץ ובהחלטתו הציל את הקונצרן מפשיטת רגל.

עכשיו תורו של אורנשטיין.