משבר ה
הינתקות לא היה רק משבר פוליטי או משבר חברתי - בדיעבד, חלחלו אותם זעזועים וגירושים מן הבתים והפכו לזרמים תת-קרקעיים. המצב החדש של המשפחות העקורות יצר ואקום נורא, חלל שקשה היה למלא.
התסיסה המשיחית והציפייה לגאולה - כל אלה התרסקו אל סלעי המציאות, מול הבולדוזרים שטלטלו ללא רחם גגות רעפים, חלונות ודלתות, תכולה של בתים, חלומות שנותרו באוויר, תקווה לישועה שלא באה.
הציפייה לנס משמים, נותרת ללא מענה. מאמינים שהתפילות וה'סליחות' ישנו את רוע הגזירה: "מראש חודש אלול ועד לערב כיפור, בכל לילה לפני עלות השחר, הסתובבתי... להעיר את הגברים לאמירת סליחות... הערנו אותם כדי שבאשמורת הבוקר הראשונה כל הגברים והנערים יתכנסו בבית הכנסת לומר סליחות ותחנונים". יש מבט לשמים, מחכים לשערי גאולה. שמואל יריב כתב ספר קשה וסבוך, ואין לכחד, שההדים הפוליטיים לא מניחים לך לרגע, והחשש שמא הספר יגלוש למשנה אידיאולוגית או לפלקט, כל זה נמצא כל הזמן.
יריב בנה עלילות משנה - והכול מתנקז אל העלילה המרכזית, סיפורם של משפחות שגורשו מגוש קטיף, שנקטפו מחיי השלווה והאמונה על מציאות חדשה. מדי פעם מבליחה בחיינו כתבה על מגורשים מקטיף שניסו להיקלט בחבל לכיש או ביד בנימין או באזור אחר, ואנו נזרקים בבת אחת לאחור, לאותה מציאות משברית, שהחברה הישראלית קיבלה אותה ברובה כמובנת מאליה, כהכרח המציאות.
בספרו מתאר שמואל יריב את עקורי ההינתקות 'פליטים מ הגוש' (עמוד 92). הקשר ביניהם הופך להיות קשר רוחני, קשר מבפנים: "פליטי הגוש מזהים זה את זה בעזרת הריח", כך אומר אסף לחברו, וממשיך: "יש משהו מיוחד במבט שלנו, בחיוך, בדיבור, משהו בהליכה, וכמובן בתנועות הידיים"- עמוד 92.
סיפורן של משפחות - סיפור של אומה שמואל יריב בונה סיפור של שתי משפחות ברדיוסים קרובים - ומנסה לטוות חוטים של קשרים בין הדמויות, כדי לבחון באמצעות סיפור חייהן מה עוללה אות הינתקות לחיים הפיזיים, לרובד הנפשי שלהן, לקשרים ביניהם, לאמונה ולחלומות שלהן.
מצד אחד בני משפחת אריאל אלישיב, פליטים מגוש קטיף, ויריב בחר לתאר הכול לא מיד לאחר השבר הגדול, אלא לקח טווח זמן של כמה שנים, כדי לבדוק את זרמי התסיסה שפעלו בחיי הדמויות. למול משפחה זו נבנית משפחת אסף פלד - וכאן בחר יריב לבחור בדמות לא טיפוסית במיוחד למתיישבים סטריאוטיפיים, לא דווקא אנשי חינוך או רבנים. אסף פלד הוא כדורגלן צמרת מקצועי, כוכב לשעבר, והשבר הראשוני לא קשור לגירוש. מגבלות גיל מרחיקות אותו מן המגרש, אבל השבר הגדול עוד מחכה לו בפינה.
שני הגברים עוברים תהליך שאיבוד מקומם, איבוד עיסוקם הקבוע, ושברונם מקרב ביניהם, שני העקורים מחפשים חיבור, מבקשים למצוא נחמה זה בכאבו של זה. אולי להתחזק מן החברותא.
אריאל המורה המצליח ליהדות אינו מצליח במקומו החדש וכאן נכנס לחייו אסף הכדורגלן לשעבר. יריב מצליח לבנות עלילות משנה ומצבים שבהן נבחנות המשפחות במגרש החדש של החיים, באי היכולת להסתגל למצב החדש, בהישארות הרחק מן הבית שנעקר, הרחק מן האמונות שפרנסו את נשמותיהן.
השיחות והמעברים בין המצבים חושפים לפנינו שינויים שעוברים הגיבורים בחייהם - ויריב ידע לבנות מצבים אמיתיים ועמידה במבחנים שונים. בהמשך אנו למדים שאסף הופך לבעל חברת בנייה - והוא מעסיק את אריאל כמנהל החברה. לכאורה עלילה שמושתתת על עולם של בנייה ורצון ליצור משהו חדש, אך דווקא כאן מלמד אותנו שמואל יריב, שמעבר לכול מחכה להם עולם הרוס.
תסריט שמוביל לכתב אשמה העלילה של הספר מזמינה במאי טוב שיסריט את הסצנות הרבות, את משברי חיי המין שבאו בעקבות התרסקות הכיוון והדרך, בעקבות שברון האמונה והציפיות. אנו עדים לבדיקת אופיים של גיבורים ברומן זה בסיטואציות משבריות - מחלה, התרחקות, התכחשות למחלה או לדברים שקרו.
ספרו של שמואל יריב "כשנשים אוהבות" היה ראוי שיקראו לו בשם פחות אופטימי - "כשמשפחות נשברות" האהבות אינן אהבות שמחות, ומעבר לכל העוצמה הרוחנית שמתרסקת ומחפש מרפא - כמו עולה ונרשמת באותיות אש ההאשמה נוראה כלפי המדינה שכה נכשלה בסיפור ההינתקות, בעצם הגירוש, באי יכולתה להיערך לבנות את חייהן של המשפחות העקורות.
מי שראה את סרטו של
רינו צרור על הנערות השרות שירי אמונה ומייחלות שתהליך ההינתקות לא יקרה, מרגיש את הרוח הזו שמחלחלת בין הדמויות, במתח בין העבר שכלל הרס ושברון לבב, לבין ההווה שמגלה התרסקות אמיתית.
המשבר מתחיל בעקירה, עולה דרגה והופך להיות סדקים בחיי המשפחה, משברים כלכליים, אובדן דרך, אובדן כיוון, שבירה של ערכים. יש גם קטעים חושפניים מדי, כשאר המחבר גולש לתיאורים של מצבים בחיי האישות, והשבר רב מנשוא.
העקירה נותרת כמו מחלה שקשה להינתק ממנה:
"אני מתאר לה נופים מגוש קטיף, והיא מציירת לי אותם כאילו שביקרה שם. וזה עושה לי טוב. אולי הנחיצות הזאת היא האהבה שלי אליה"... עמוד 306. החיבור המיוחד שנוצר הוא בסיס לקשר של בני עם מיוחד בתוך מדינת ישראל.
מי שיקרא בין השיטין ימצא גם הדים לדרכה של החברה הדתית לאומית בעת ההינתקות, טיפוח הציפיות המשיחיות לפני השבר הנורא, העקירה והצער הנורא שבאו בהלם על המשפחות, תחושה שאווירה שבתאית התנפצה אל לשונות הברזל של הבולדוזרים.
יריב אכן מופיע כמספר על, אבל כולנו מגלים אותו בין השיטין, די קרוב לעולמם של הגיבורים, שלעתים הופכים בעינינו לאנטי גיבורים. יריב מנסה להמתיק להם את הגלולה, לגלות הזדהות, לעתים ללטף אותם, לשלוח להם דברי נחמה. לתת להם להאמין בעצמם.
שמואל יריב ניסה לערבב את חיי הדמויות המרכזיות כדי להוליך אותנו לשינויים שחלים בהם עקב השבר מצד אחד, ועקב החיבור החדש ביניהן מצד שני.
הקשר ביניהם גורם לתמורות בדרך שבהם הם חשים כלפי משפחותיהם, כלפי עצמם, ורגעי ההתוודעות שלהם, הם רגעים מכוננים ברומן זה.
תמיד תהינו, מתי יבוא הרומן שינסה לספר את הסיפור שלא סופר על ההינתקות, סיפור שינסה לצלול לאותם זרמים תת-קרקעיים, שינסה להציג לנו מראה שבה מסופר הסיפור הנפשי, הסיפור הרוחני. אם יבוא במאי ויחפש סיפור כזה כדי להוליך אותנו אל שבר ההינתקות, ימצא שלד מצוין לתסריט ולדמויות. החברה הישראלית עדיין לא סיימה לבחון את דרכה באותו שבר נורא. ספרו של שמואל יריב, הוא הזדמנות לדו שיח מחודש בנושא.
