השופטת: אורית קנטור, סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה המועד: יום חמישי, 30.5.13, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים כרגיל בימי מיקוד פלילי - חלק מהנאשמים הגיעו בזמן, חלק איחרו וחלק לא הגיעו בכלל. בתיק הראשון - גזר דינם של שני גננים שצדו את הדורבן שהוא חיית בר מוגנת - נראה שגם אורית קנטור עוד לא ממש הגיעה. היא מביטה בדלת האולם בזמן הטיעונים לעונש, מסתכלת במחשב, מקלידה משהו.
כאשר הסניגור מתבקש להסביר מה הן הנסיבות האישיות, הוא טוען לגבי נסיבות המקרה אך קנטור לא מגיבה. אגב: הסניגור התכונן לדיון בצורה הגובלת ברשלנות - הוא לא מודע לפסק דין של בית המשפט המחוזי באותו נושא ואפילו לא הביא תלושי שכר של מרשיו כדי להוכיח את טענתו לפיה שכרם דל. התובעת מנסה לומר משהו אחרי הסניגור, אך קנטור מגיבה כראוי: "לא. זכות המילה האחרונה היא של הנאשם, או שאני טועה". את גזר הדין היא מכתיבה במהירות (ותוך שתיית קפה) וקונסת כל אחד מן הנאשמים ב-3,500 שקל.
לא אוהבת מתחת לדלת בתיק הבא קנטור כבר ערנית לגמרי. הנאשם איננו, התובעת אומרת שההזמנה הוכנסה מתחת לדלת ביתו וקנטור מתרגזת: "אני לא אוהבת את המסירה מתחת לדלת! בואי נבדוק בחוק: זה נחשב למסירה כדין?". התובעת: "לא, אבל זה מה שאפשר לעשות". במקרה נוכח באולם עורך דין המכיר את הנאשם, המבטיח למסור לו את ההזמנה ולוודא שיתייצב לדיון הבא. זה מספק את קנטור בצורה חלקית, והיא מוכנה להוציא צו הבאה במסגרתו יידרש הנאשם לחתום על התחייבות כספית אך לא ייעצר. הסניגור מגדיל לעשות: "אני מוכן להבטיח שאייצג אותו פרו בונו". קנטור: ".I couldn’t care less
איכפת לי איך תייצג אותו?". קנטור דוחה את הדיון ל-2.7.2013, אבל לתובעת יש דיונים בפניה למחרת. קנטור מוכנה להתגמש: "תדחי את הכל, תגישי בקשה".
עכשיו אין לקנטור עם מה להמשיך, כי אזלו התיקים שנקבעו ל-08:30. לאולם נכנס מתמחה צעיר המוכר לה, וקנטור חושפת פן אחר באופייה כאשר היא מתעניינת בחיוך מתי יסיים את התמחותו.
"את לא חייבת כלום" אפשר להמשיך: גזר דין לנאשם בעבירות מס. קנטור מוכנה היטב לדיון ונכנסת לתיק כאילו כלל לא הייתה הפסקה: "המחדלים הוסרו?". התובעות מדווחות שהתשובה חיובית לגבי חובות מס הכנסה ושלילית לגבי חובות מע"מ. קנטור פונה לסניגור: "למה לא עשיתם כלום?". הסניגור משיב שלמרשו אין כסף, ועוד נחזור לשאלת הסרת המחדלים. התובעת מטעם מע"מ אומרת שהכינה טיעונים לעונש בכתב, אך קנטור רוצה תימצות: "את יכולה להגביל את עצמך ל-20 שורות לדעתי". תוך כדי הטיעונים, מרימה קנטור את אחד מעמודי כתב האישום לעבר התובעת: "את בדרך כלל עושה טבלה [של החובות], למה הפעם זה לא ככה?". התובעת מסבירה ואומרת שהחוב הוא 280,000 שקל. קנטור מעירה מיד: "קרן" - ואכן, בתוספת ריבית והצמדה הסכום מנזק ל-440,000 שקל.
"המאשימה חייבת לציין", ממשיכה התובעת וקנטור קוטעת אותה: "כשאת אומרת את זה, את מפסידה שורות. את לא חייבת כלום; את אומרת". התובעת מדברת על הנזק שנגרם למדינה, קנטור מזכירה לה שכבר אמרה זאת, ומבקשת את השורה התחתונה: "מה את מבקשת?". התובעת מגישה מסמכים ופסיקה, קנטור שומעת כל מילה וגם מסייעת לקלדנית.
הסניגור מבקש לעיין בפסיקה, אבל קנטור סבורה שהטורח מיותר: "זו הפסיקה הסטנדרטית". הסניגור מגיש ריכוז תשלומים של מרשו על חשבון החוב למע"מ, אך קנטור אינה מתרשמת: "162 שקל ממש לא יכריע את הכף פה". הסניגור מראה שיש כמה אלפי שקלים, וקנטור מגיבה: It’s not good enough.
ואולם, כאשר קנטור מעיינת במסמך בקפידה היא מגלה בעיה: תשלומיו של הנאשם למע"מ לא מופיעים בפלט שהגישה לה התובעת. קנטור מבקשת תשובה ולא מקבלת אותה. "את לא מבינה מה שאני אומרת. לתעודת זהות שלו במע"מ יש חובה, אבל יש גם זכות [התשלומים]; למה זה לא מופיע בפלט? איפה יש אינדיקציה לתשלומים ששולמו? שאלתי שאלה ולא קיבלתי תשובה. לא עונים לי לשאלה; כנראה יש סיבה. אנשים לא משלמים סתם! שולם למשהו".
גם על הסניגור קנטור לא מקלה. היא רוצה לדעת מדוע העסק של הנאשם נקרא "ניהול ושיווק" אם הייתה זו סוכנות ביטוח. כאשר הסניגור מראה שמרשו הגיש תלונה על סחיטה באיומים, קנטור קולטת מיד במה מדובר: "הוא נטל הלוואות בשוק האפור?". ואילו כאשר הסניגור מדבר על מחלת בתו של הנאשם, קנטור מכתיבה לפרוטוקול: "מפנה לתיעוד כדי לשמור על פרטיותו". הסניגור ממשיך לפרט, אבל קנטור מסמנת לו שיפסיק ומכתיבה: "אובחנה כסובלת מתסמונת מסוימת".
קנטור מכתיבה מיד גזר דין: "חבל לדחות". היא גוזרת על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, תוך שהיא מציינת שכך פסקה גם במקרים אחרים (אותם הזכיר לי הסניגור). "הוא לא יכול להתחיל ביום ראשון הקרוב", אומרת קנטור לסניגור בשאלה רטורית. לא, כי הוא במילואים; הסניגור מציע את 15.7.2013. קנטור מציצה בלוח, מציינת שהיא אוהבת שעבודות השירות מתחילות ביום ראשון וקובעת את 14.7. הנאשם גם ישלם קנס של 30,000 שקל ב-60 תשלומים, שיחלו חודש לאחר תום עבודות השירות. אנחנו מציינים את הפרט הזה, כי הוא מלמד עד כמה קנטור הייתה ערנית ומציאותית, שכן הסניגור ציין שכיום מרשו הוא שכיר המשתכר 6,000 שקל בחודש.
"יש לי חושים" אחרי עוד תיק שנדחה לבקשת המדינה (כי ייתכן שהוא ייסגר, מסבירה קנטור בצורה יפה לנאשם שאינו מיוצג), מתבקשת קנטור לעיין מחדש בהחלטה לעצור נאשם עד תום ההליכים, כי כעת יש חלופת מעצר טובה יותר. קנטור חוקרת בעצמה את המפקחת המוצעת; "אני מקצרת לכם את התהליך", היא אומרת לצדדים. קנטור שואלת את המפקחת מה עליה לעשות אם הנאשם יפר את תנאי מעצר הבית, וזו אומרת שעליה להתקשר למשטרה. קנטור: "מאיפה את יודעת? הסניגור אמר לך או שכבר עשית את זה בעבר?". המפקחת מאשרת שההסבר השני הוא הנכון, וקנטור מגניבה חיוך: "לא סתם שאלתי, יש לי חושים".
קנטור בקיאה היטב בפרטי התיק, דבר הבא לידי ביטוי כאשר הסניגור אומר שאם ירצה מרשו לצאת לעבודה - תוגש בקשה נפרדת. "הוא לא עבד אף פעם, מה תוציא אותו לעבודה", היא מגיבה מיד. המדינה מתנגדת לבקשה, שירות המבחן מבקש לדחות את הדיון, אך קנטור מחליטה על מעצר בית. "עם כל הכבוד וההערכה לשירות המבחן, גם לחרותו של המשיב יש ערך, והעומס בשירות המבחן אינו מצדיק את אי-שחרורו אם תוצג חלופה הולמת, גם אם לא תיבחן בידי שירות המבחן", היא מנמקת.
השורה התחתונה: שופטת הבקיאה היטב בפרטי התיקים שלפניה ומנהלת את הדיונים ביעילות וביד רמה. קולטת במהירות את המתרחש, גם אם לעיתים יכולה הייתה להפגין מעט יותר כבוד לצדדים ולהימנע מפעולות אחרות בזמן שהם טוענים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 7. 