השעון חוזר לתקתק

אנשים שלא יודעים דבר על הסרט - נכנסים לאולם ההקרנה שבמויאון ישראל, יושבים זמן מה, ויוצאים, מבלי שחוו את החוויה. ראשית, הסרט ללא תרגום. אבל השחקנים שמופיעים בו - הם הקרם דלה קרם של כוכבי הקולנוע מאי פעם. הסרטים, גם אם לא חזיתם בכולם, ידברו לליבכם, כי כל סצינה קצרה ככל שתהיה, מתחברת באקשן ובמתח לזו שאחריה. מלאכת ההדבקה של הקטעים, היא מלאכת מחשבת. וכך, בין אם תצפו בשעה או ביותר מהסרט - תצאו בתחושת חוויה פנומנלית. כריסטיאן מרקליי החל את דרכו האמנותית בסוף שנות ה-70 כדי-ג'יי ויוצר מוזיקה תוך כדי הדבק, בטרם נעשה אמן רב תחומי העוסק בפיסול, בצילום, בהדבק ובמיצג. הסרט "השעון" זכה בפרס אריה הזהב בביאנלה בוונציה ב-2010. הוא נרכש על-ידי מוזיאון מומא בניו-יורק וב-2011 על-ידי מוזיאון ישראל, מוזיאון פומפידו בפאריס והטייט מודרן בלונדון, ומוצג לחלופין בשלושתם. זאת - לאחר שהקרנתו במוסקבה, בלוס אנג'לס, בוונציה ובניו-יורק (שם - לראשונה, ב-2010) - השתרכו התורים להקרנות, שהצופים צפו בהם בין כמה שעות ליממה. היצירה מזכירה את "מתיחתו" של האמן דאגלאס גורדון את סרטו של אלפרד היצ'קוק "פסיכו" לכדי 24 שעות, על-ידי העברת ההקרנה לסלואו מושן, מה שהופך כל סצינה למשהו מופלא ביותר. גם אם לא חייבים לשבת את מלוא השעות כדי לחוות את החוויה. במומא זה הוצג במלואו, וכשצפיתי בחלקו - הוא הרשים מאוד. אולי זו מניפולציה, אך בהחלט יצירתית. וכך אמורים הדברים לגבי הסרט "השעון". מרקליי יצר משהו מקורי וחדש, שמרתק אותך בכל דקה ודקה, כשלאחר משפט מסוים מסרט אחד, ההמשך לכאורה הטבעי, הוא מסרט אחר ומתקופה אחרת. בשחור-לבן או בצבעים, באנגלית, צרפתית או יפנית, אתה לא זקוק לתרגום. האמירה הקולנועית חזקה מהכל, ולצופה קשה להתנתק מהצפייה בסרט. למען הצופים אוהבי הקולנוע (והסרט מיועד במיוחד לכאלה) תהיינה שתי הקרנות מלאות בהן יוכל הקהל לצפות מאחר-הצהריים ועד למחרתו, ובאיזו שעה שירצה. מה-28.8 בשעה 17:00 ועד למחרתו באותה שעה. וב-24.9 משעה 14:00 ועד למחרתו באותה שעה. משעה 21:00 ועד ל-9:00 בבוקר הכניסה חינם. שאפו למוזיאון ישראל ועל התערוכות המרהיבות הנוספות שבו - נרחיב בהמשך (תערוכת קבר הורדוס, תערוכת יהודית סספורטס ותערוכת "תעתועים" באגף הנוער).