|
|
|
|
|
ומהכלל אל סיפור ספציפי. לפני ארבע שנים הקימה קבוצת מתנדבים, ניצולי שואה ואחרים, את עמותת "עופות החול", במסגרת הפרויקט הכללי של "תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה ולביסוסה" - מפעל שיוזמיו היו צבי גיל (שהגה את הרעיון), משה זנבר ז"ל וראול טייטלבאום. העמותה שמה לה למטרה להביא לידיעת הציבור הרחב את הסיפור הזה שלא סופר כמעט, או בקיצור "מ-שואה ל-תקומה". אנשים אלה הצליחו לאסוף מתוך כאבם העצום כוחות נפש לבנות חיים חדשים במדינה שקמה. הם היו יוזמי "הבריחה" בשלהי המלחמה, והפרטיזנים שביניהם העבירו אלפי שרידים בדרך לא דרך, בנהרות, באגמים, ביערות, בהרים, במסע של אלפי קילומטרים, כדי להגיע לחוף מבטחים באיטליה. הם היוו כמחצית מהכוח הלוחם של הפלמ"ח עם תחילת מלחמת העצמאות. כמעט מחצית מן הכוח של כל צבא ההגנה לישראל, בראשית המערכה, היו ניצולי שואה. הם הקימו 60 ישובים חקלאיים, וכמעט הצילו את התנועה הקיבוצית. הם איכלסו את כל ערי הפיתוח. הם שיזמן את כל מערכת התיעוד וההנצחה לשואה, כולל חקיקת חוקים, לרבות "יד ושם" וכל מוסדות ההנצחה שקיימים בארץ. והם שהנחילו לנו דור חדש של אישים מובילים בכל תחומי החיים. מלבד תרומתם של הניצולים כקבוצה, רבים מהם תרמו תרומה ייחודית למדינה ולעולם, ביניהם חתן פרס נובל, חתני פרס ישראל וזוכי פרסים יוקרתיים מן המעלה הראשונה בארץ ובעולם. יוזמי עמותת "עופות החול" הגיעו למסקנה כי הדרך הטובה והעכשווית להעביר את המסר היא הדרך החזותית, ולכן את מטרותיה מגשימה העמותה באמצעות הפקת סרטים, באורך מלא, או קצרים יותר, על ניצולי שואה שבנו את חייהם כאן. ארבעה סרטים, באורך מלא, הופקו כבר: הסרט "עופות החול" המספר את סיפורם של שבעה ניצולי שואה; "כמו מלכת אנגליה" - סיפורו של הילד דוד ברגמן, שנותר לבד בעולם בגיל 11 והיה לבמאי להקת הנח"ל; "הקובייה ההונגרית" - קורותיו של פרופ' אנדרה היידו חתן פרס ישראל למוזיקה; ו"הבריחה" - תיעוד מסעם של שמונה בני נוער בעקבותיהם של העקורים בנתיבי אירופה בדרכם לארץ ישראל. בנוסף יזמה העמותה פרויקט בשיתופם של בני נוער "דורי דורות": אלה מתחקרים אישית, עם מצלמה ומיקרופון, את ניצולי השואה על אודות העבר הרחוק "שם", אבל גם - ובעיקר - על השתרשותם במדינת ישראל וקורותיהם עד עצם היום הזה. התחקירים המצולמים, בהם משולבים תוספות-רקע דוקומנטריות מתבקשות, כמו גם חומרי ארכיון, נערכים לסרטונים קצרים המועלים ליו-טיוב.
|
|
העמותה פנתה, זו השנה השלישית, אל החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה, בבקשה לקבל תמיכה כספית לפעילותה. בשנה הראשונה נדחתה הבקשה כי היא מולאה על-ידי חברה בע"מ ולא על-ידי העמותה, בפעם השנייה נדחתה הבקשה, שכן מסמך של רשם העמותות הוגש באיחור של ימים, והשנה - נדחתה הבקשה פעם נוספת בטענה כי "אינם תורמים דיים להנצחת זכר השואה... היעדרות בשלות ואיתנות פיננסית, חוסר הניסיון של העמותה ועוד”. זאת בשעה שהמפיקים והבמאים הם ממיטב הקולנועים בישראל, והראיה לכך הן הביקורות המצוינות לסרטי העמותה שעד כה צפו בהם למעלה מ-500,000 איש בארץ. האם יש מדד ל"תרומה להנצחת זכר השואה"? ואם כן, מהו? האם מסעות בני נוער לפולין (מפעל שהתחיל כיוזמה תיירותית ופוליטית) תורמים יותר להנצחת זכר השואה והתקומה - מאשר ההצעה שלנו לקיים כאן בארץ צעדת תקומה מהר הזיכרון לכנסת ישראל, בהשתתפות גם אלה שאין ידם משגת להשתתף בנסיעה לפולין? האם רק פעילות עם קבוצות אוכלוסיה בפריפריה או בסיכון או עולים זכאית לתמיכה, ופעילות לכלל הציבור הישראלית פסולה? ואשר ל"איתנות פיננסית" - הרי אם היו לעמותה הכספים להפקת הסרטים, לא היה צורך לפנות בבקשה לתמיכה. והסיפא הוא המדהים ביותר - "חוסר ניסיון של העמותה" - המפיק הראשי של העמותה הוא מר מיכה שגריר, אשר על-פי קורות החיים שלו, שצורפו לבקשת התמיכה, הפיק וביים עשרות רבות של סרטים לכל ערוצי השידור בישראל, זכה בפרסי יוקרה, ועוד כוחו במותניו. דומני כי הסיפור האמיתי שמאחורי "הסיפור שלא סופר של ניצולי השואה" הוא שמישהו ירה את החיצים ואחר כך סימן את המטרה. הרשימה הזאת, שהיא תמצית שבתמצית מה שיש לנו לומר, לא באה להטיל דופי באנשי החברה להשבה; ובייחוד לא ליו"ר מיכה חריש, ניצול שואה שמנוע מלהתערב, הגם שליבו אתנו. זאת השיטה. זה התמנון שפועל באמצעות ועדות ותתי-ועדות, וחברות פרטיות מניבות רווחים שמודדות רייטינג לפי איזה מד מקומם כאשר מדובר בניצולי שואה. מכאן שלא באתי לערוף ראשים של אנשים, אלא השיטה הזאת ראויה שתעבור מן העולם. היא סטרילית, היא מנוכרת, היא אטומה. לסיכום - המטרה של העמותה, כפי שציינתי, ראויה לא רק לתמיכה כספית של החברה להשבה, היא ראויה לתמיכה של ממשלת ישראל והעם כולו. היא לא רק מנציחה את זכר השואה, את הקורבנות ואת הזוועות, אלא מעלה את ניצולי השואה כאותם "עופות החול" - הפניקסים - אשר נסקו מן האפר, הגיעו לישראל ומילאו אחר הכמיהה בת אלפיים - להקים מדינה יהודית. זאת כלקח הראשון של השואה. אז אל תשאלו מה הניצולים יכלו לתת למדינה, והם נתנו - שאלו מה המדינה נתנה להם. ואידך זיל גמור.
|
|
