המאוורר טוחן את הזמן ונבגיו מוטחים בפרצופי. האם ייתכן שהזמן הוא בסך הכול תופעת לוואי של אבק? קל לבחון את התיאוריה אצל אחת מדודותיי, אשר בביתה יש רק פתית אחד של אבק - זה שמוזכר במילון אבן שושן, ולכן המחוגים שם אמורים לעמוד מלכת. בניגוד אליי, אדם גיבח-אופקים הרואה בזמן אַבְחוֹמֶר חמוד שמתאים בעיקר לבדיחות קיץ (למשל: זמן אחד שאל אותי - סלחי לי, גברתי, איך אני מגיע מכאן למחר? אז אמרתי לו, תן לי לישון על זה לילה), סדרת מדע חדשה בשם 'פלאי היקום' מתייחסת לזמן ביראת-פאתוס. "סיפורנו מתחיל בראשית היקום", הכריז הקריין בנימה של מסתורין ועם זאת יודעת-כל, כאילו היה עונד על צווארו את אבן הרוזטה של הפיזיקה. הפרק הראשון הוקדש לשאלה: מדוע אנו נוסעים מהעבר לעתיד ולא להפך. אסטרונומים סיפרו דברים מעניינים, למשל, שהגאות והשפל מאטים בעקביות את סיבוב כדור הארץ, ולכן היממה הולכת ומתארכת - אך איש מהם לא הודה בפשטות שאין לו מושג מדוע חץ הזמן עף בכיוון אחד. מבוכת המדע רק גוברת לנוכח העובדה שמחקרים מיקרוסקופיים מוכיחים דווקא שכל דבר יכול לקרות גם במהופך. ככל שצפיתי בפרק הזה, כך התעבתה בי התחושה שהמדע הוא כמו חור בגרב: חציפותו עולה על יכולת תפיסתו. ובכל זאת, נהניתי מתמונות הנוף המרהיבות - הקרחונים הכחולים בפטגוניה, ואתר צ'ינקיליו בפורטוגל שבו ערוכים בשורה 13 'מקדשים' העוקבים אחר תנועת השמש ובכך מהווים לוח שנה של אבן, בוץ ומים - מדויק להפליא גם אלפי שנים לאחר בנייתו. אך התצלום החזק ביותר היה של 'שערי הגיהנום', חוף בפורטוגל שאלפי אוניות עלו בו על שרטון וניצוליהן עמדו בפני שוקת תקווה שבורה: מאחוריהם אוקיינוס, ולפניהם מאות קילומטרים של מדבר. החיזיון הזה של אוניות טרופות התקועות בתוך ישימון חול מסמל כמובן את ניצחון הטבע על התרבות האנושית ואת האבדון שכולנו מפליגים אליו, אך יש בו גם יופי אכזר. תעלומה לא פחות רצינית מהזמן היא: כיצד הצליח הפרק לעסוק במשך 60 דקות בנושאים כמו ראשית היקום ואחריתו, חיים ומוות - מבלי להזכיר אפילו ברמז את המושג 'אלוהים'. הקריין קבע שהיקום צועד אל גורל של "לילה קפוא ונצחי שבו לא יהיה כל הבדל בין עבר, הווה ועתיד" - אך לא תהה שמא הבודהיזם מתרגם את האנטרופיה לחזון רוחני. ובכל זאת, אף כי סדרה זו מפוסטרת-שרעפים, ואולי דווקא בשל כך, היא עוררה בי מחשבה שהזמן הוא גז אציל משום שהוא מאפשר את המוזיקה. שהרי לולא תנועת הזמן, כל תו היה נמשך לנצח. ומכיוון שהאור הוא נשא של זמן - יוצא מכך שמוזיקה היא שטף המחשבות של האור. שֶטֶף שאי-אפשר בנבואתו ואי-אפשר בשתיקתו.