הפולחן לאיכות הסביבה, שקונה לו יותר ויותר שביתה במדינות שמעבר לים, מגיע סוף-סוף עכשיו גם לארץ. מתקני הפרדת פסולת-אשפה, המיועדת בסופו של דבר למיחזור מותקנים במרבית יישובי-ישראל ויותר פקחים עירוניים כבר החלו רושמים דוחות למי שמשליך, למשל, פסולת-זכוכית למתקן המיועד לפסולת-נייר, או פסולת-מזון למתקן של פסולת מפלסטיק.
מיון האשפה לסוגיה הוא על-פי מתקנים מיוחדים, הצבועים כל אחד בצבע שונה, כדי להקל בכך על הדייר המתלבט לאן להשליך את הפסולת שלו. ראשית שיגעון המיון המוקפד היא בשווייץ, שם קיימת כבר שנים ארוכות תודעת המיחזור. בעקבותיה הלכו, במרוצת הזמן, גם מרבית מדינות מערב-אירופה ומרכזה, כשעונשים כבדים - מקנסות ועד למאסר - מוטלים על מי שאינם מצייתים לחוק העזר העירוני, המחייב הפרדה מוחלטת וברורה של חומרי האשפה לסוגיה, המיועדת בסופו של דבר למיחזור.
וכך, במדינות הנאורות של אירופה מוצבים, דרך קבע, בחזיתו של כל בניין-מגורים, תשעה מתקני-אשפה שונים ומופרדים לאיסוף הפסולת ההולמת: יש מתקן מיוחד למזון, מתקן לבקבוקים, מתקן לנייר ולקרטון, מתקן לפלסטיק, מתקן לגומי, מתקן לזכוכית לבנה, מתקן לזכוכית צבעונית, מתקן לאביזרי-מתכת, ומתקן לחלקי-לבוש.
רק לקנא לא מכבר פורסם באמצעי התקשורת סיפור גלגולו של אוגדן-נייר, שהושלך בתל אביב בידי מאן דהוא למתקן המיועד לבקבוקים. אוגדן הנייר נשא את שם בעליו וכתובתו, ובדרך זו הגיע הפקח העירוני היישר לביתו של מפר החוק ורשם לו דוח. אבל, מסתבר, שלא הייתה זו סנונית יחידה. ציפור קטנה לחשה לי כי מקרים דומים נרשמו גם בירושלים, בחיפה ובנתניה.
תופעה בולטת וראויה לציון במדינות הנאורות שמעבר לים היא ההקפדה היתרה בהן על ניקיונן המוחלט של המכוניות המובילות את הפסולת המיועדת למיחזור. בהבדל ממכוניות הזבל הישראליות - מבהיקות המכוניות האירופיות בצחצוחן הרב ובסטריליות שלהן. הן נעולות בכל צידיהן נעילה הרמטית, מבלי שהפסולת שעליהן תתגלה לעין כל ומבלי שתתגלגל תוך כדי נסיעה לרחוב. פועלי האשפה מצוידים בכפפות לבנות, כאילו היו רוקחים, ועוטים על גופם סרבלים כתומים מצוחצחים. בהחלט תענוג לכל עין-רואה ודוגמה לא פחות ראויה לחיקוי. אז הלוואי שגם אצלנו בארץ, כשבינתיים רק נותר לקנא.
