ספרו החדש של פרופ' דן אריאלי, "האמת על באמת", מדבר על העובדה שכל אחד משקר, כמעט בכל עניין. זה כולל גם את מי שחושב את עצמו לאדם ישר ודובר אמת.
דן אריאלי, 55, נולד בארה"ב, גדל בישראל והוא היום מרצה באוניברסיטת דיוק בארה"ב, ומחברם של הספרים "לא רציונלי ולא במקרה", "לא רציונלי ולא נורא" והספר הנוכחי, "האמת על באמת" (הוצאת דביר).
פרופ' לפסיכולוגיה ולכלכלה התנהגותית, תלמידו של פרופ' דניאל כהנמן, בעל פרס נובל בכלכלה. פרופ' אריאלי זכה בפרס איגנובל, פרס מקביל לנובל, שמקבלים חוקרים רציניים על נושאים "שגורמים לאדם לצחוק ואחר כך לחשוב". נושא מחקרו היה יעילותן הגבוהה של תרופות פלצבו יקרות (בניגוד לחוסר יעילותן של תרופות זולות). שלושת ספריו זכו לפרס של רשת
אמזון ותורגמו לארבעים שפות! פרופ' אריאלי הוא בעל טור בניו-יורק טיימס ובעיתונים שונים בארה"ב. שפתו קולחת וגדושה הומור.
האמת על באמת האם אנחנו משקרים כל הזמן? אנחנו משקרים הרבה, גם בלי להרגיש ובלי לתכנן, מסביר פרופ' דן אריאלי, ונותן מאות דוגמאות מחיי היומיום של בני
האדם במאה ה-21. מסקנות המחקרים שערך אריאלי, קובעות כי רוב בני האדם משקרים שקרים "לבנים" (בעיניהם) ו"מעגלים פינות". לדוגמה: כאשר נדרשים עובדים למלא שאלונים על מספר השעות הנוספות שעבדו באותו חודש, תמיד יוסיפו כמה שעות לטובתם. או בחבורה של מתנדבים למען עמותות, שנחקרה, במהלך תקופה, רוב המתנדבים "עיגלו פינות", בזה שלקחו לעצמם קצת כסף מדי פעם. הם הניחו שאף אחד לא ידע... כך גם בדוחות שמגישים אנשים לחברת הביטוח, תמיד יגדילו בדוח את מידת הנזק שנגרם להם כתוצאה מגניבה, פריצה או כל נזק שנגרם בדירה... חברות ביטוח בארה"ב משלמות סכומים ענקיים למבוטחים, סכומים שהם תוצאות ההצהרות המוגזמות.
פרופ' אריאלי סבור על-פי המסקנות, כי אם בני האדם לא היו חוששים שייתפסו, היה מספר הגניבות ה"קטנות" ו"עיגולי הפינות" גדול בהרבה. מעטים האנשים שחושבים את עצמם לאנשים ישרים - שלא עושים את הנ"ל.
פרופ' אריאלי מקדיש פרק מיוחד לנושא "למה אנחנו מרמים יותר כאשר אנחנו לובשים מותגים מזויפים?" בטח שמתם לב לעובדה שתעשיה ענקית, חובקת עולם, מתנהלת לה בארצות המזרח הרחוק ובטורקיה, שם נמכרים העתקים מדויקים או העתקי בערך, של אביזרי אופנה יוקרתיים מכל הסוגים. בעיקר שעונים, תיקים, צעיפים, משקפי שמש, תכשיטים של מותגים גדולים ועוד. מיליוני אנשים ששים לקנות מוצרים מזויפים.
מותגים מזויפים אריאלי מספר כי באחד הערבים הוזמן בניו-יורק להרצות לפני קהל של נשים אופנתיות, עורכות ועובדות של ההארפר'ס בזאר - ירחון אופנה ולייף סטייל. בתום הערב קיבל מהעורכת מתנה תיק של פראדה. למרות חוסר העניין שלו באופנה, התרגש פרופ' אריאלי מהעובדה שהוא הולך ברחוב עם תיק פראדה והעסיק את עצמו במאורע. באותו ערב טייל הפרופסור ברחובות ניו-יורק והגיע לצ'יינה טאון, שם ראה עשרות דוכנים למכירת תיקי פראדה, בשמי ארמני, שעוני רולקס וקארטייה וכולי, הכל מזויף למשעי. מעבר לעובדה שתעשיית הזיופים פוגעת בתעשיית האביזרים האמיתית, בדק הפרופסור את ההבדל בתחושה של מי שמסתובב עם אביזר אמיתי ומי שמסתובב עם אביזר מזויף.
מי שמסתובבת או מסתובב עם פריט מזויף, נהנים בעיקר מהעובדה שה"אחרים" לא יודעים אם זה אמיתי או מזויף. כלומר המזייפים נהנים מן הספק -נהנים לרמות. מי שהולך עם פריט אמיתי נהנה ממעמדו ובאמת אינו מרמה את אף אחד. מיליוני הרמאים המסתובבים עם סחורה מזויפת מעידים על הנטייה החזקה של ה"נורמטיבים" לשקר ככל יכולתם (ובעיקר לעשות רושם ולהתהדר בעושרם, שלא קיים). אלה הלובשים מותגים מזויפים מפתחים במהלך הזמן תחושה ש"כולם" מרמים, הם נעשים חשדנים יותר ומרשים לעצמם לרמות בכל הזדמנות, רמאויות "קטנות" ו"לא חשובות".
תעודות והסמכות רמאות נפוצה היא בתחום תעודות הסמכה. מתעודות בגרות דרך דוקטורטים למיניהם, רופאים ומטפלים מקשטים לא פעם את חדרי ההמתנה שלהם בתעודות אמיתיות ומזויפות על מוסדות הלימוד המסחררים בהם למדו וקיבלו מכתבי הלל והסמכות. בעלי הזיופים לא מרגישים רמאים כי חלקם למדו ועשו תארים ולדעתם הם רק "משדרגים" קצת ומשפרים ולא משקרים... מרואיינים וסלבריטאים שונים בעולם, בעלי ממון והצלחה, מוסיפים סיפורים לראיונות עיתונאיים מהסוג שהם סבורים (אולי בצדק) שיוסיפו להם כבוד ויקר. סיפורים שאפשר אומנם לבדוק, אך תוך כדי הראיון מספרים סיפורים שלא היו ובהמשך ממשיכים עם השקר בשנים הבאות.
לא פעם שאלנו את עצמנו איך העזו אנשים מסוימים להמשיך ולרמות בלי סוף. השמות של הרמאים הענקיים של העשורים האחרונים: לארס ארמסטרונג (אלוף הטור דה פראנס, שבע פעמים), ברני מיידוף (הגנב הכי גדול בהיסטוריה המודרנית), מרתה סטיוארט (בעלת הוצאת הספרים והבשלנית הכי ידועה בארה"ב, שמכרה מניות ברווח על-פי אינפורמציה פנימית וישבה אחר-כך בכלא) ובעלי חברת אנרון, שביססו את כל עסקי החברה על בלופים. ובכן, בהתחלה הם רק ניסו. זה הצליח. אחר-כך ניסו עוד קצת וזה המשיך להצליח. ההמשך שינה כבר את הדעה שלהם על מזלם ויכולתם, והגדיל את החשק לנסות שוב ושוב. בסוף הם נתפסו. אז תחשבו כמה אנשים לא נתפסו עד היום...
הספר "האמת על באמת" מלא דוגמאות על שקרים ושקרים "לבנים" (המצאה לרכך את משמעות החטא), עבירות על החוק, ובעיקר: איך רוב האנשים בטוחים שהם סמל היושר ובעצם מבלפים על ימין ועל שמאל. וזה מבלי לדבר על פוליטיקה, עסקים, אמונות דתיות, שקרים בפרסום וכל השאר. במילים אחרות: יש בעיה עם שקרים ואין הרבה אמת במרחב חיינו.
