עד היום הרופא לא מבין מדוע אני חולפת על פניו בשאט-סֶלֶד, כאילו היה חיידק מיגרנה. תקופה ארוכה חיזר אחריי, מצויד באיפוק, מכונית יקרה ומרפאה מעוצבת הסמוכה לביתי. אפילו בחלומותיו המשעממים ביותר הוא לא חושד שזה בגלל העציצים.
ברור לי שלהשקות בחשאי עציצים של מישהו אחר הוא הרגל מטופש כמו שנורקל עשוי פורמייקה, אבל איכשהו, ההרגל נטפל אליי. ראיתי שהעציצים בחזית המרפאה גוססים והתחלתי להשקותם בנדיבות. חודשים הרוויתי צימאונם באישון ליל עד שנקעה נפשו של הפנאי הצפוד שלי, שדחק בי להיפטר מההרגל המגוחך. על דלת המרפאה תליתי מכתב: "שלום לרופא. בחודשים האחרונים השקיתי את עציציך כי היה לי עצוב לראותם גוועים. אם תרצה לשמור על שפעתם, אל תסתפק בהשקיה של פעם בשבוע, הם יחטפו שוב צהבת. לשיקולך, שכנה". עוד באותו ערב נתלתה על דלת המרפאה תשובתו האלגנטית ואסירת התודה: "לשכנה האנונימית - תפסיקי לחפור!"
למחרת עמד האיש בפתח מרפאתו. "אולי נשתה קפה?", שאל אותי ד"ר ג'קיל בחיוך חמים. "כבר היה לי דייט עם הפנימיוּת שלך, היא מלבבת בערך כמו סקרלטינה", רציתי לענות, אך רק מלמלתי משהו והמשכתי במהירות. עד היום הוא לא מבין. הרי בספרי הרפואה לא כתוב דבר על "נשים הלוקות בבריחה פתאומית מרופא נאה כאילו היה מוכה צרעת".
בניגוד לרופא, ערוץ 1 לא חסך במים. בזכות רוממה טבלתי באוקיינוס תכול-דכי המפייס את העשתונות ולוטף את הנפש. שעה ביליתי עם 'הצוענים הימיים', המנהלים את כל חייהם על ספינות ועוצרים בחוף רק כדי לקנות אורז ודלק. ילדיהם נולדים בים ומתיהם נקברים בים והם אוכלים מהים ואינם שבעים ממנו. "יש לנו מחלת יבשה", הסבירו לכתב הבי-בי-סי בחיוך מריר. וחשבתי: אפילו שוכני כֶּחֶל אלה אינם יודעים מהו בעצם צבעו של האופק. אך הגחתי מהאוקיינוס באישונים שזופים וצרובי מלח, וכבר נידב לי ערוץ 1 מִשְדָר רטוב שני, הפעם בים התיכון: מצנחי רחיפה מעל 'אפולוניה', ביקור במרכז סיוע לצבי ים שנרמסו בטרקטורונים או בלעו ניילונים, וקפיצה לקיסריה.
בשובי מקייטנת המים של רוממה דפדפתי בגיליון של 'אודיסאה', ולפתע נתקלתי במאמר שנתקע בגרון כמלפפון ים. ברשימה על ספרו של ג'ונתן ספרן פויר 'לאכול בעלי חיים', המתאר את זוועות תעשיית הבשר, מתריע המבקר הישראלי אריק גלסנר: אם האנושות תחדל להיות תוקפנית כלפי בעלי חיים, התוקפנות הזו עלולה להיות מתועלת למקום אחר. "במקום שבו לא צולים חיות, עוד ישרפו בני אדם", מזהיר גלסנר מפני הצמחונות. במילים אחרות, הצמחונות עלולה להמיט על העולם אושוויץ שני. על אינטלקטואל כגון זה אפשר לומר שלהיטותו לזעזע רחבה היא ונפשו צרה.
לנוכח מאמרו זה של גלסנר, המצדיק את אכזריות הציוויליזציה לבעלי חיים בלהטוטי אינטלקט מצמררים ומופרכים, נראתה לי פתאום גסות-הרוח של הרופא תמימה. מתוקה כמעט במגושמותה.
