|
המלחמה בסוריה החלה לגלוש צפונה, אל האזורים הכורדיים. בשלב הראשון הגיעו לשטח כוחות צבא סוריה החופשי, ובתוכם גם 'ג'בהת אל-נוסרה'. המטרה הראשונית הייתה ההשתלטות על שדות הנפט. המורדים קיוו שהנפט יהפוך עבורם למקור הכנסה. הכורדים, שעד אז הצליחו להישאר מחוץ למעגל הלחימה, התנגדו לכניסת המורדים לשטחם. מהר מאוד התברר למורדים שנפט אי-אפשר יהיה לחלץ משם. במקביל פרצו סכסוכים בין צבא סוריה החופשי לבין ג'בהת אל-נוסרה. האיסלאמיסטים רצחו כמה מהמפקדים הבכירים של צבא סוריה החופשית, והחלו להשתלט על האזור. המצב החמיר כאשר בדמשק, בצעד אופייני, שחררו מן הכלא אנשי 'אל-קאעידה', שהצטרפו לקרבות בצפון סוריה, סילקו את אנשי צבא סוריה החופשי, והצטרפו לאיסלאמיסטים. הכורדים לא ישבו בחיבוק ידיים. כוחות של צעירים כורדים, שעברו אימונים בחשאי, על-ידי כוחות הפשמרגה של האוטונומיה הכורדית בעירק, השיבו מלחמה. המאבק התברר כמורכב ביותר. חלק ניכר מן הקרבות התנהל באזורים הסמוכים לטורקיה, במיוחד באזור ראס אל-עין, עיירת גבול שהפכה לזירת דמים. שוחחתי עם בכיר בהנהגה הכורדית. האיש, שעד לפני שעד לפני שנה נמנה עם קהילת הגולים הכורדים באירופה, החליט, בניגוד לרצון משפחתו, לעזוב את חייו השלווים ולהצטרף למאבק על מולדתו הסורית. בחודשים האחרונים הוא מתגורר באוטונומיה הכורדית בצפון עירק. משם הוא מעביר, בדרך לא דרך, ציוד ועזרה הומניטרית אל תוך סוריה. אחרי לא מעט ניסיונות, הצלחתי להתקשר אליו. הוא היה נרגש. מראות הפליטים הכורדים החוצים את החידקל, אמר, גרמו לו להזיל דמעות. זה היה "חיזיון תנ"כי", כך התבטא. לא פחות. בדרך כלל הוא שומר על קור רוח. אולם מאותו רגע בו העליתי את נושא ג'בהת אל-נוסרה, קולו עלה. זרם של קללות שטף את הטלפון. "כלבים ארורים", אמר, "שטנים צמאי דם. כשניסו להשתלט על מעבר הגבול בין טורקיה לסוריה בראס אל-עין, הצלחנו להרוג ולתפוס חלק מהם. מצאנו עליהם תעודות טורקיות. "ג'בהת אל-נוסרה", אמר, "נתמכת בחשאי על-ידי חלקים מהממסד הטורקי הביטחוני שמתנגדים להקמת אוטונומיה כורדית בצפון סוריה". בדיקה שערכתי בקרב מקורות נוספים העלתה הערכה זהה. התמיכה אינה לוגיסטית גרידא. "ההנהגה של ג'בהת אל-נוסרה", נאמר לי, "יושבת בצד הטורקי ומקבלת גיבוי חשאי מן המודיעין הטורקי". מידע זה עולה בקנה אחד עם פרסומים בעיתונות הכורדית שמהם עולה כי אנשי ג'בהת אל-נוסרה אחראים לרצח 450 כורדים, רובם ילדים, נשים וזקנים. על-פי הפרסומים, נשיא האוטונומיה הכורדית, מסעוד ברזאני, העביר, באמצעות מקורבים טורקים, אזהרה מפורשת למנהיגות ארגון ג'בהת אל-נוסרה היושבת בטורקיה שלפיה אם לא יחדלו ממעשי הטבח, לכוחות הפשמרגה הכורדים תינתן הוראה לחצות את הגבול לתוך סוריה כדי להגן על אחיהם הכורדים. במקביל הקים ברזאני ועדה לחקירת מעשי הטבח. הוועדה פועלת כעת בהוראה ישירה מברזאני להפיק דוח מקצועי המגובה בעדויות ובמספרים מדויקים על טבח הכורדים בצפון סוריה.
|
|
|
|
|
פליטים כורדים [צילום: AP]
|
|
|
לפני שלושה שבועות התלקחו מחדש הקרבות באזור ראס אל-עין. התושבים המבוהלים, שבסיבוב הראשון טעמו על בשרם את אכזריותם של אנשי ג'בהת אל-נוסרה, החליטו לנוס על נפשם. החדשות הרעות מראס אל-עין התפשטו, וככל הנראה היו הפתיל שהדליק את אקסודוס הכורדים המבוהלים אל מעבר לגבול. שם נקלטו על-ידי ממשלת האוטונומיה הכורדית העירקית בזרועות פתוחות, בסיוע סוכנות הפליטים של האו"ם. על-פי הערכות האו"ם, בסוף השבוע שעבר, מגיע מספר הפליטים בשטח האוטונומיה הכורדית בצפון עירק ל-200 אלף איש. רובם ככולם כורדים. בדרמה הזו צופים בעניין רב לא רק המיעוטים הכורדים הפזורים ברחבי אירן, עירק וטורקיה, אלא גם ובעיקר הממשלות בבגדד, באנקרה ובטהרן. מספרם הכולל של הכורדים הפזורים ברחבי האזור מגיע ל-50 מיליון איש, והשאלה שכולם שואלים את עצמם היא אם מלחמתם של הכורדים בכנופיות הטרור האיסלאמיסטיות היא שלב בדרך לייסוד אוטונומיה כורדית בסוריה, שתשיק לאוטונומיה הכורדית בעירק. ואם כן, אם זה שלב בדרך להקמת מדינה חדשה במזרח התיכון. מדינה כורדית, שעלולה לזעזע את מארג הגבולות שנקבע לפני מאה שנה על-ידי המעצמות הקולוניאליות. השאלה הזו תעמוד במרכזה של ועידה היסטורית שתיפתח באמצע ספטמבר באירביל, בראשותו של מסעוד ברזאני. אל הכנס צפויות להגיע משלחות של המיעוטים הכורדים מאירן, עירק, סוריה וטורקיה. במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינסה הוועדה המארגנת של הכנס, הושם דגש על כך שהכנס לא יכוון נגד אף ממשלה במזרח התיכון ומארגניו מתנגדים לכל סוג של מאבק אלים. הדגש, נאמר, יושם על יצירת מבני קשר קבועים בין המיעוטים הכורדיים במדינות השונות, במטרה לקדם את מעמדם המקומי והאזורי. למותר לציין שהמרכז דרכו יעברו כל הקשרים יהיה משרדו של הנשיא מסעוד ברזאני. כן, ברזאני מגיע לכנס חסר התקדים הזה, חזק מאי פעם. הוא הצליח לעשות מה שאיש לפניו לא הצליח: ללכת נגד הפלגנות הממאירה שהרסה במאה השנים האחרונות כל סיכוי למימוש החלום הכורדי. הוא מגיע לכנס כשלצידו עומדים כל ראשי המפלגות הכורדיות החשובות, ובכלל זה הזרוע הפוליטית של ה-PKK. יריבו הפוליטי העיקרי של ברזאני, עבדללה אוצ'לאן, נמצא בכלא הטורקי, ולא נראה שישוחרר בקרוב. יתרה מזאת, ברזאני הצליח להפוך למתווך-על בין הטורקים לבין אוצ'לאן והמחתרת הכורדית, בזכות שיתוף הפעולה הכלכלי עם טורקיה, אף הוא חסר תקדים ברמתו ובהיקפו.
|
|
מסעוד הרצל-בן-גוריון-ברזאני
|
|
|
נכון להיום, ממשלת האוטונומיה הכורדית-עירקית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של טורקיה. גדולה אף יותר מגרמניה, שירדה למקום השני. יתרה מכך, בטורקיה מקווים שכאשר יתחיל לזרום נפט מכורדיסטן העירקית, הוא יעבור דרכם. גם מהכיוון האירני העניינים נראים מבטיחים למדי. בבחירות האחרונות, המיעוט הכורדי באירן הצביע, רובו ככולו, עבור הנשיא החדש, חסן רוחאני. הקשרים עמו טובים, והכורדים, שהם אולי אופטימיים יותר מתמיד אך למודי ניסיון, ביקשו שבמקביל למשלחת הכורדית מאירן תגיע משלחת אירנית רשמית. בשלב זה, מכיוונה של בגדד שוררת שתיקה מעיקה. בבגדד מבינים שהתרגיל הכורדי של ברזאני הוא הפעם הרבה יותר מתרגיל: זוהי עשיית היסטוריה. ברזאני, כך נראה, הוא המנהיג היחיד ברחבי האזור שמנהיגותו ושיעור קומתו רק הולכים ומתחזקים. ניסיונו הרב, המתפרש על פני יותר משישים שנות מאבק, הוא נכס עצום במזרח התיכון ההפכפך. הוא כבר ראה הכול. האוטונומיה הכורדית משגשגת תחת מנהיגותו דווקא בזכות מתינותו והימנעותו מדרישה להקמת מדינה כורדית. דבקותו ביישום איטי ומדורג של מודל האוטונומיה הכורדית-עירקית, כמו גם בזכות כוח של לוחמי פשמרגה שמוכנים למות למענו, מציבים אותו במקום בו הוא היחיד מקרב המנהיגים במזרח התיכון שמנהיגותו מגיעה כעת לשיאה. ברזאני הוא אומנם אריה בחורף, אך שיאו עוד לפניו. שוחחתי עם איש עסקים מבאי ביתו על מנהיגותו המאוחרת של מסעוד ברזאני. "כן", אמר האיש שעושה עסקים בכל רחבי המזרח התיכון, "אתם שם בישראל צריכים להבין את זה טוב מכולם. מסעוד ברזאני הוא ההרצל והבן-גוריון של הכורדים גם יחד. הוא חוזה מודל 'האוטונומיות הכורדיות המאוחדות'. הוא ראש הממשלה והנשיא הראשון שלהן. "אני רק מייחל ומקווה שבריאותו תעמוד לו וששום כדור של מרצח נתעב לא ייגע בו. הטורקים והאירנים אומנם מוכנים כעת לתת לוועידת אירביל להתקיים, אך הם מודאגים. לברזאני ברור כשמש שהטורקים, העירקים והאירנים מוכנים בכל רגע לפעול נגדו, אם יחשדו שפניו להקמת מדינה כורדית. אולם ברזאני אופטימי וכך גם בני משפחתו. הוא מודע עד כאב למשמעויות, ומכין את הרקע היטב. שליחים מטעמו כבר יצאו להסביר את עמדתו לרוסיה, לסין, לקזחסטאן, למדינות חבר העמים ולעוד שורה של מדינות שהקשר עמן – ובכן, השתיקה יפה לו". שאלתי את האיש אם הוא מתכוון לכמה ישראלים ממוצא כורדי שרוצים גם הם לקחת חלק בוועידה. הוא שתק. ברור לו שגם אם הכורדים רואים בישראל מדינה אחות, אין זה הזמן להכביר על כך מילים. "חלום של מאה שנה עומד להתגשם", אמר האיש. "בואי נחכה עוד קצת לראות שלא הכול יתפוצץ לנו בפרצוף".
|
|
