אוצר בלום מן ההיסטוריה של ארץ ישראל, מראשית המאה הקודמת, בן למעלה מ-100 שנים, נמצא בימים אלה מתגולל לו מפח האשפה לחצר-בית בצפון תל אביב. היה זה כשגל גדול של ניירות התעופף מן הפח, וכהרף-עין מילא את החצר הגדולה.
אחד מדיירי הבית, שישב אותה שעה במרפסת-ביתו שבקומה השנייה ושהבחין במה שאירע, מיהר לרדת לחצר כדי לאסוף את הניירות. אולם, כאשר נטל לידיו אחדים מהניירות, הבחין לתדהמתו כי אין אלה סתם ניירות ישנים ומקומם בוודאי שלא יכירנו בפח. מהר מאוד הוחוור לו שכל אחד מהם היה, פשוט, מסמך בפני עצמו.
בינתיים כבר הספיק הדייר לאסוף את כל הניירות המתגוללים. מבט נוסף שנעץ בהם חשף את תעלומתם המוזרה: על כולם התנוסס שמה של עטרה אילן, מראשונות הישוב, שנפטרה זה מכבר בשיבה טובה כשהיא מתקרבת לשנתה המאה. מאן דהוא, שעשה ככל הנראה "סדר" בביתה של המנוחה, החליט, מן הסתם, להיפטר מן הניירת הטורדנית, מבלי ששם ליבו לעובדה שבכך הוא משליך לפח אוצר היסטורי בלום.
כרטיס-חבר מספר 9 של "הקלוב הפלשתיני", שנמצא בין הניירות, מלמד שעטרה אילן נמנתה עם המכובדות שבחברי המועדון של החברה הגבוהה מאותם הימים. הכרטיס, מעוטר הפרחים, נשא את חתימתם של "הראש היינריך הייג והמזכיר, ד"ר זלקין".
מסמך אחר שנחשף הוא ה"
שקל" של ההסתדרות הציונית העולמית. השקל, משנת תרצ"ח, נרכש תמורת 50 מא"י.
לא החמיצה עטרה אילן הייתה פעילה בתנועה הציונית משחר-ימיה. מעידות על כך ההזמנות הרבות לקונגרסים הציוניים, שנשלחו אליה על-ידי ראשי הקונגרס, ואשר נמצאו אף הן בפח. מסתבר שעטרה אילן לא החמיצה אף לא קונגרס אחד.
מברק, שנשלח על-ידי עטרה אילן לידידים בגרמניה, מביע צער והשתתפות באבלם הכבד. על טופס המברק מתנוססת הכתובת: "הדואר, המברקה והשח-רחוק של פלשתינה". בתנאי קבלת המברק, המופיעים בו, נאמר: "המחלקה אינה מקבלת עליה כל אחריות עבור הפסד, נזק או הפרעות שייגרמו לרגל איזו טעות, עיכוב או מניעה במסירת המברקים, בין בפלשתינה ובין באופן אחר, בתוך תחומי כל מדינה אחרת שדרכה יעבור המברק הזה".
כרטיסי-תלמיד של עטרה אילן מעידים עליה כי למדה בבית הספר העירוני לבנות ביפו, ובשנת 1906 התקבלה כתלמידה בבית הספר התיכון המסחרי בלונדון.
כרטיס-כניסה משנת 1934 ליריד המזרח בתל אביב (המחיר 49 מיל) ולוח-כיס משנת תרפ"ח נמצאו אף הם באוסף המתגולל בפח האשפה, ולצידם כרטיס-ביקור של מלון "תלפיות" ברחוב אחד העם בתל אביב, שבו התאכסנה עטרה אילן מעת לעת. כרטיס-ביקור זה מספר כי "זהו בית-מלון אירופאי, עם כל הנוחיות, סביבה שקטה במרכז העיר, חדרים מרווחים, מסעדה וגן-קפה, מים זורמים, אולמי-קריאה וכתיבה, עיתוני חו"ל, גן נאה עם כסאות-נוח, שרות מדויק, חגיגות ונשפים בבית ומחוץ לבית, מטבח וינאי ממדרגה ראשונה, תחת השגחת הרבנות הראשית בתל אביב, כשר". ואילו חשבון שפרעה עטרה אילן במלון "סן-רמו" בתל אביב מגלה כי אכלה שלוש ארוחות תמורת 68 מיל (כולל שירות).
משמעות סימבולית עטרה אילן, שנותרה רווקה עד יומה האחרון, הייתה צעירה נאה, שרבים וטובים שיחרו לפיתחה. מעידים על כך מכתבי האהבה והחיבה שהרעיפו עליה ידידיה בארץ ובחו"ל, ומחשש לעינא-בישא (שמא בגדו), לא נגלה כאן את זהות כותביהם.
עטרה הייתה גם לקוחה קבועה של "בושם היגיינה" - התמרוקייה של העליתה התל אביבית של אותם הימים, ברחוב אלנבי 38, וכאשר הזדמנה לירושלים, לא הייתה שוכחת לפקוד את התמרוקייה של חוה אלפרן שבבית קלרק. על "מורה הדרך ליופי" של אותה תמרוקייה, שנמצא אף הוא בערימת השחת המתגוללת, מצאנו כתוב: "יופי בשביל נשים טרודות. פעמים רבות שמענו מפי נשים שרוצות הן להיות יפות-מראה, אבל אין עיתותן בידן לעשות את כל הנחוץ להן. המכשלה היא שרובן אינן יודעות ברור את הדרוש לעשות. המחברת הזאת תשמש להן בתור מורה-דרך מועיל. מבלי להתעכב על יופי, רוצים אנו להגיד שלכל הפרטים הנוגעים לעור חלק, צח ועדין, יש חשיבות גדולה מאוד. מבטיחים אנו שישנן תחבולות מסוימות מדעיות, המועילות ליפות את העור, אם רק יודעים איך להשתמש בהן. וכאן באים ההסברים לשימוש בתמרוקים לחלקי הגוף השונים".
ולבסוף: באחד ממכתביה באדר תרפ"ב לאחד מידידיה הרבים, אליהו שמו: "ישנם מכתבים שמקציבים להם פינה מיוחדת במגירת שולחן הכתיבה. שם הולכים הם ומצטברים יחד לזיכרון ובהזדמנויות שונות, כשבא האדם לחטט בזווית זו של עברו, מדפדף הוא בחבילת-ניירות זו, קורא את הכתוב וליבו מתמלא אז רגשות עדינים - זיכרונות העבר הנעים".
ולא ידעה אז עטרה איזו משמעות סימבולית תהיה לדבריה אלה, משנת תרפ"ב, כאשר יימצאו שנים רבות לאחר מכן - על סף שנת תשע"ד, הבאה עלינו לטובה, בפח האשפה של תל אביב... ואולי, מן הסתם, זו גם הדרך להחזיר עטרה ליושנה.
