מוסדות החינוך במדינת ישראל, שבהם אינטגרציה היא מילת-קסם בלבד, יכולים מן הסתם לקחת דוגמה ממוסד ייחודי בברלין, שבו לומדים בצוותא בריאים ומוגבלים בהצלחה יתרה.
"בית הספר ללא חרדה" הוא כינויו של המוסד החינוכי הגרמני, שכבר הספיק להפוך למופת חינוכי. הוא הוכיח, קבל עם ועדה, שילדים בריאים יכולים לא רק לחיות, ללא הפרעה, במחיצתם של ילדים מוגבלים, אלא גם מסוגלים ללמוד באותה כיתה ביחד עימם ואפילו לצאת מכך נשכרים.
"בית הספר ללא חרדה" ממומן כולו ביוזמה ציבורית. תלמידיו אינם צריכים לחרוד לציונים ולתעודות שנתיות. לא מוטלת עליהם חובה להכין שיעורי-בית ואין הם חייבים להשתתף בלימודי מקצועות במועדים קבועים. כך או אחרת מבצעים התלמידים את תוכנית הלימודים הרשמית בשבוע-לימודים של חמישה בקרים, לרבות משחקים, ספורט וחוגים לאמנות.
במרכז מטרות הלימוד של בית הספר עומדת ההתפתחות החברתית. התלמידים הבריאים לומדים לסייע לבני-גילם המוגבלים, ואילו המוגבלים לומדים להסתייע בעמיתיהם הבריאים. המשרד הפדרלי להשכלה ולמדע החליט כי ראוי לאמץ את הפרויקט הזה כאלטרנטיבה לנוהג החינוכי המקובל, הדוגל בבתי-ספר מיוחדים לכל סוגי המוגבלים מבחינה פיסית, שכלית או חברתית.
מדוח של מועצת ההשכלה הגרמנית מתברר כי לא היו כל קשיים למישהו מהתלמידים שעברו ללמוד בבתי-ספר סדירים בבוואריה, אחרי ארבע שנים של חינוך ממוזג בבית-הספר "ללא חרדה" שבברלין. אף שלא ידעו כלל מהו לחץ של הישגיות, ואף שלא למדו בכיתות שבהן היו הבדלי-משכל ניכרים בין התלמידים - הופרכה הדעה הקדומה כי הלימוד בשיטה המהפכנית מזניח את פיתוח ההישגים האינטלקטואליים.
חינוך משותף מבדקים שנערכו הוכיחו שלמרות הדגש על חינוך חברתי, ומן הסתם גם אולי בזכותו, הושפעה לטוב גם ההתפתחות המושגית. "הלימוד החברתי" עזר גם לאותם ילדים, שקודם לכן היו בגדר "כישלון מוחלט" בבתי-ספר ציבוריים. בבית הספר שבברלין הם הגיעו לרמת-הישגים נורמלית.
עד כה מקיף הניסוי בברלין רק את ארבע השנים הראשונות של בית הספר היסודי. כעת לומדים בו 160 תלמידים בחמש כיתות ו-55 מהם נחשבים למוגבלים מסוגים שונים. עתה דורשים המורים וההורים מרשויות החינוך לאפשר את הלימוד הממוזג עד לשלב ההכשרה המקצועית.
מדעני מכון המחקר לרפואת-ילדים חברתית ולרפואת-נוער בברלין מגינים על התפיסה כי בימינו אפשר להנהיג את החינוך המשותף, החופשי מכפייה, בכל בתי הספר של גרמניה, בתנאי שהמורים יוכשרו הכשרה בסיסית מתאימה בתחום החברתי-חינוכי ותהיה דאגה לטיפול פדגוגי כלשהו. יתר על כן: לדעת המדענים אפשר להגשים את הדגם הברלינאי בכל מקום, ועל כך הם נותנים את דעתם בדין-וחשבון שהגישו באחרונה לוועדה הפדרלית לתכנון ההשכלה בגרמניה.
רופאים, פסיכולוגים ואנשי חינוך מ-21 מדינות התעניינו ובאו עד כה לברלין, כדי ללמוד את השיטות והאפשרויות של חינוך משותף לבריאים ולמוגבלים. כולם כאחד הגיעו למסקנה חד-משמעית שבית הספר "ללא חרדה" ראוי, אכן, לשמש כדגם לחינוך קואופרטיבי לשמו.
