כל חייו זרמה המוזיקה היהודית בעורקיו של הרב שלמה קרליבך - מלחין, זמר ונגן - ששמו יצא לפניו כ"רבי המרקד". בקולו הערב, מלווה בגיטרה שלו, הוא קיפץ ושלהב רבבות-מעריצים, שנסחפו בשיריו החסידיים הקצביים. כשליחה הנאמן של תנועת חב"ד בניו-יורק - מקום-מושבו - הוא הצליח לקרב את הנוער היהודי אל שורשיו, באמצעות מוסיקת הנשמה שלו.
עשרים שנה לאחר מותו שוב חוזר "הרבי המרקד" לככב בניו-יורק, והפעם במחזמר "רופא הנשמות", המבוסס על מסכת-חייו והמגולל את מערכת-יחסיו עם הזמרת נינה סימון, המועלה בימים אלה על בימת "אוף ברודווי סירקל אין דה סקוור", כשאת דמותו של קרליבך מגלם השחקן אריק אנדרסון.
על-פי גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" במנהטן, זוכה המחזמר להצלחה גורפת, לפרסום ולביקורת אוהדת מאין כמוה, ודווקא בקרב הקהל הלא-יהודי, המוקסם מן ההיבטים היהודיים של קרליבך. אליבא דנחשון, זכה "הרב המרקד" לפרסומו הרב בעיקר בזכות זיקתו לתקופתו - שנות השישים של ההיפיס - כפי שבאה לידי ביטוי במוזיקה סוחפת, בעיקר בקצב הרוקנרול. מעריציו סגדו לו בשל הייחוד שאפיין את ביצועי השירים בהופעותיו הגרנדיוזיות.
מיתוסים ואגדות אל "הרבי המרקד" התוודע נחשון בעת שקרליבך היה רבו של בית הכנסת הנודע ברחוב 79 שבמערב-מנהטן. בין כותלי בית הכנסת הזה השמיע הרב קרליבך, לראשונה, את הלהיט המוסיקלי המרגש שלו, "הנדנדה", שהולחן על-ידי הפסנתרן הנודע עמירם ריגאי, ושנכתב לזכרו של שמעון דיכטר - אחיו של
אבי דיכטר, שהיה ראש השב"כ, וגיסו של גד נחשון - שנפל במלחמת יום הכיפורים בסואץ.
נחשון מעיד כי הרב קרליבך הושפע מאוד ממוסיקת הנשמה של הזמרת נינה סימון, מבלוז ומרוק’נרול. הוא יצר זיקה מיוחדת להיפיס - הדור הצעיר המורד של ילדי הפרחים משנות השישים - מבוב דילן ועד לוודסטוק. קהל-מעריציו סגד לאישיותו החסידית-צבעונית, ועם מותו הוא הותיר אחריו מיתוסים ואגדות למכביר. שיריו זוכים לביקוש נרחב ברחבי ארה"ב גם כיום - שני עשורים לאחר פטירתו.
