איך יודע הכלב לחזור הביתה כשהוא לבדו? המדענים, מכל מקום, חלוקים בדיעותיהם: יש מהם הטוענים שחוש ההתמצאות הוא הגורם הישיר לכך; יש הסבורים שזוהי פשוט התנהגות אינסטינקטיבית; ויש אחרים המשוכנעים שההתקשרות למקום המגורים היא זו שמסייעת לעניין.
כך או אחרת, רבים הם הסיפורים המופלאים על אודות כלבים שמצאו את דרכם הביתה ממרחקים. העובדה שסיפורים אלה מסופרים בהבלטה, מוכיחה בעליל שזוהי תכונה יוצאת-דופן ונדירה למדי . ידוע שנוטים לייחס לכלבים "חוש שישי", שאינו אלא חוש-התמצאות, כזה שבו ניחנו גם ציפורים נודדות. התופעה כשלעצמה אומנם עניינה, מאז ומתמיד, את אנשי המדע, אולם האמצעים שבהם ניתן לקבוע "חושים" אצל חיות מוגבלים מאוד.
פרופסור דוד כץ, מן הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת שטוקהולם בשבדיה, טוען כי רוב ה"עובדות" אינן אלא סיפורים ואגדות. לדבריו, קשה להסיק מסקנות ממיתוסים כאלה ומסתבר לכן שהידע המדעי בנדון הוא קלוש ביותר.
חוש אבסולוטי לעומתו משוכנע פרופסור הלמוט שמידט, מגרמניה, כי לחוש ההתמצאות של הכלבים יש בהחלט הוכחות חותכות. הוא עצמו ערך ניסיונות בשלושה כלבים, ששניים מהם מצאו את דרכם הביתה, בעוד השלישי לא הצליח.
על-פי הניסוי, הוא הותיר את הכלבים במרחק של שישה קילומטר מביתם, בסביבה בלתי-מוכרת להם. בכל זאת הגיע אחד הכלבים לביתו, כשהוא עושה את דרכו בשעה ואחת-עשרה דקות לאורך 11 ק"מ. מסתבר מכך שהתנהגות הכלבים דמתה מאוד לזו של חיות-בר; הם עקפו בדרכם אנשים, חיות וישובים, וגם כשנאלצו לעבור ביישוב - הם עשו זאת בשולי החצרות החיצוניות של הכפר.
פרופ' שמידט נוכח לדעת עד כמה קטן במקרה זה השימוש בחוש הריח. גם הרושם האופטי היווה רק חלק קטן ובלתי-משמעותי מכושר ההתמצאות של הכלב. לדעתו, אין אלא לייחס לכלב גורמים אחרים, המכוונים את התמצאותו בשטח. מסקנתו היא חד-משמעית: לכלב יש "חוש-התמצאות" אבסולוטי.
התנהגות אינסטינקטיבית מדען אחר, פרופסור רובין כץ, מבריטניה, סבור שכאשר מדובר בחוש - פירושו של דבר התנהגות אינסטינקטיבית, באשר לתגובה מעין זו חסרה מהירות התגובה או מהירות ההחלטה.
מה שברור הוא שתגובות הכלב בקשר להתמצאותו תלויות, בראש ובראשונה, בהתקשרותו למקום-מגוריו. בסדרת-ניסיונות שערך בעצמו, מצא פרופ' כץ שההתמצאות נרכשת עם ההתבגרות. היא חלשה יותר אצל כלבים שמעולם לא יצאו מפתח-חצרם, וככל שהכלב קשור זמן רב יותר למקום מסוים - כן ימהר למצאו.
אולם, את סדרת הניסיונות המדויקת והמעניינת ביותר ערך פרופסור מילר מברן שבשווייץ. הוא השתמש ב-75 כלבים והניסיונות עליהם נערכו בכל עונות השנה, בים ובלילה, בכל מזג-אוויר.
הוא התחיל את ניסיונותיו כשהמרחק מהבית היה שניים עד שלושה ק"מ. מבין 75 הכלבים לא מצאו 45 מהם, ולו פעם אחת, את דרכם הביתה, בעוד 26 כלבים מצאו את הדרך לפחות פעם אחת, ואילו 18 כלבים מצאו את דרכם בכל 12 הניסיונות. חמישה כלבים הצליחו למצוא את הדרך שש פעמים, אלא שבפעם השישית העדיפו לצאת לצייד חופשי. שני כלבים הצליחו שש פעמים, ואילו בפעם השביעית נעלמו.
