בית העירייה הישן ברחוב ביאליק בתל אביב עמד מוזנח וסגור במשך שנים, עד שמישהו בעירייה תפס שכל ובמקום למחוק את הבניין הישן ולהקים במקומו גורד שחקים דוחה, החליט להשקיע קצת כסף והרבה רצון ולהחזיר עטרה ליושנה ואת הבניין המיוחד לתפארתו. הבניין, ש"סוגר" את רחוב ביאליק, כולל את חדרו המקורי של ראש העירייה המיתולוגי, מאיר דיזנגוף (שמעילו תלוי על קולב בפינת החדר ושולחנו הפשוט יכול לשמש דוגמה לכמה מנבחרינו תאבי היוקרה והתואר), וגם מוזיאון ובו תערוכות מתחלפות. ביקרתי ומצאתי תערוכה "פושטית" - כך קרא האוצר, ד"ר גיא מורג צפלוביץ', לתערוכה של מחברות. המחברות הפשוטות, החומות, של בית הספר, שכריכתן האחורית שימשה בית ללוח הכפל, שימשו כמיזם אומנותי. האוצר מספר, שאסף מחברות חומות ריקות ושלח אותן לאמנים בעלי שם ולאמנים צעירים ב-45 מדינות בעולם והציע להם להשתמש במחברות כמיזם אמנותי. "רשימת היוצרים של 'פושטית' הפכה להיות כמו רשימת הארצות שמשתתפות באירוויזיון: תלמידה מהגמנסיה הרצליה, ופליט מסודן, המאייר הרשמי של הניו-יורקר ונציג טורקיה בביאנלה ועוד ועוד", כותב גיא מורג צפלוביץ'. התוצאות נבחרו ועשרות מהן מוצגות בבית העירייה. מגוון של איורים וציורים מיוחדים ומשמעותיים ממלא את המחברות האחידות הללו. המחברות שאיבדו את משמעותן. ועל כך אני יכול להעיר מנסיוני שלי. גיליתי בפינת ארון כמה מחברות חומות כאלה, שלא פתחו אותן עדיין. הנכדים סירבו בתוקף. הם רוצים מחברות צבעוניות עם ספירלה או מעדיפים מחשב וטבלט. המחברות שלי נשארו מבויישות בארון.

גילוי נאות

עד כה העליתי למעלה מ-300 פוסטים ונתקלתי בשאלות מצד ידידים וגולשים: האם הסיפורים שלך אמיתיים?הגדיל לעשות חברי, שמואל, שהיה איתי בטיול בברצלונה. הוא קנה שם חולצה ביורו ואני סיפרתי זאת. "אלמלא הייתי איתך, לא הייתי מאמין", אמר לי וצחק. אז אני מצהיר שהסיפורים בבלוג שלי אמיתיים, הגדירה זאת טוב ממני נרי ליבנה, טוראית פופולרית בהארץ. היא השיבה לאביב הורוביץ, בעל בלוג לענייני תקשורת, והוציאה לי את המלים מהמקלדת: "מיטבם של הטורים שלי, שבהם מוסווית זהותם של האנשים עד כדי כך שלעתים גם מתחלף מינם או זהותה של גיבורת הסיפור שלא תמיד היא דווקא אני... הסיפורים הם תמיד אמיתיים, האנשים בהם לא, אלא אם כן הם מוזכרים בשמותיהם". העדפתי לצטט עיתונאית ידועה במקום לכתוב לבד.