לקולינריה האיטלקית יש בארץ הזאת עדנה כבר שנים מרובות. אחת מאבני הדרך שלה היא רשת מסעדות "ג'ויה", הפרוסה על מרחב תל אביב והשרון. הוותיקה שבהן ונושאת הדגל שלה היא "נובה ג'ויה" שבאזור התעשיה בהרצליה פיתוח, שאף כי ידעה תהפוכות במרוצת השנים - היא ניצבת כיום על רגליים איתנות למדי.
הסבנו אליה בשניים, לעת צהריים, אחרי שנה ומחצה שפסחנו עליה. התפריט רב הרושם שהוגש לשולחן, העיד על גיוון קולינרי, גדול לאין שיעור מזה שהיה ב"ג'ויה" נחלת העבר. מן המנות הראשונות שהוצעו לנו נדלקנו על מרק הריבוליטה - נזיד-איכרים ייחודי, שראוי כשלעצמו לאות-מישלן. בצדק רב נחשב המרק הזה למנת הדגל של "ג'ויה" ותפארתה בו היא ללא צל של ספק. הוגשה לנו צלחת גדושה של קטניות וירקות, בטעם גן עדן, שכלעצמה עשויה בהחלט להשביע בטן שוקקת-רעב.
קליפה דוחה מן המנות העיקריות החלטנו לחלוק בינינו מנת רביולי-בטטה ומנת טורטלי-דה-לה-נונה - שתי פסטות מעולות, שהכילו את כל הטעמים הדרושים. ניכר בהן שהוכנו ביד אמונה ואוהבת, והן הותירו אחריהן טעם של עוד. בקבוק גדול של סודה צוננת, איטלקית אף היא, הרווה את צימאוננו ביום קיץ-סתווי.
ועכשיו הגיע תורו של הקינוח כאקורד אחרון. הפור שלנו נפל על דולצ'ה-בננה, שהומלץ בכל לב על-ידי המלצרית שלנו. היה זה מקפא-פרפה בטעם חלבה, ובראשו - אללי - מעטפת דוחה ובלתי-מוצלחת של קליפת-בננה מטוגנת, מרה ונמהרת. הותרנו אותה לאנחות בצלחת וליקקנו בשקיקה את הגלידה הקפואה, כשניחוח קפה האספרסו, שהוגש בצידה, חיפה על פאשלת קליפת הבננה.
שילמנו 267 שקלים, והוספנו תשר של 15% לשירות אדיב ומהיר.
את "נובה ג'ויה" זיכינו ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו, וזה בהחלט המקום לציין שעם מעט יותר מאמץ, יכלה המסעדה להגיע ל-10.