העצמה נשית במילים שקופות

על הבימה היו המשוררת אביבית לוי קפאח והזמרת מיכל סונסינו. בדף הנלווה לאירוע שצפיתי בו ב"בית היוצר" (של אקו"ם) בנמל תל אביב הופיע הביטוי "העצמה נשית": האירוע כולו סב על ציר שיריה של אביבית, ושתיהן שרות את שיריה בליווי קטעי קישור על נשים ועל חייהן. אביבית שרה בקולה הרך, ומיכל באה בקול עוצמתי של זמרת קברטים מנוסה. אביבית פרסמה עד כה חמישה ספרי שירה, וגם מונוגרפיה על סָבה הרב יוסף קפאח. אביבית מפתיעה הפעם כיוצרת מופע מוזיקלי, שהיא אחראית על תכניו ועל לחניו. את העיבודים עשה יוסי קירש ואת המוזיקה מביאים "האושפיזין", והכול סובב סביב החוויה הנשית. המין שהוגדר כמין חלש עומד כאן על דעתו ומזַמן לנו מפגש מַעצים, שאינו מיועד לנשים בלבד. מתברר, שגם הנשים הדעתניות רוצות לדבר על נשיותן. לספר איך זה להיות גם בת זוג וגם אֵם, להיות אחראית על הבית ועל הילדים בצד ניהול קריירה מצליחה. מתברר שיש איזה צורך לספר על זה, לחשׂוף את הקשיים בדילוג בין הפּלאנֵטות השונות, לספר איך זה להיות בכמה מקומות וזמנים בעת ובעונה אחת ותמיד להשׂביע את רצון כולם... השירים חושפים משימה כמעט בלתי אפשרית. המונולוגים של אביבית מעבירים את המסר בוידוי פיוטי ומרגש. המסר הוא, שזה לא פשוט, ממש לא. וכשיש תסכולים, יש צורך לספר עליהם. גם לנשים שבקהל, אך גם לגברים, הרואים לפתע זווית ראייה שהם שמעו עליה, אך לא תמיד קלטו את מורכבותה. הערב בא לתת ביטוי למילים השקופות, המילים שאינן נאמרות: לא מילים כבדות גדלות מחשיבות עצמית, לא מילות נימוס, היסוס של אמירה שקרית, לא מתפתלות או מתחמקות מאֵי-שם אל לא ידוע בטרם יִוודע עד מה רעועַ עולמן, מילים שקופות... המילים הללו של אביבית מבטאות את השקיפות הזאת. שתי נשים עומדות על בימה כדי לבטא את האמונה שלהן בעצמן, לומר עד כמה הן מעיזות ללכת עם האמת שלהן, עם נשיותן, לצאת לדרך הקשה של הגשמת חלומות חייהן. לא לוותר על האני האמִתי, האני הנשי. זו גם הדרך עבורן לחיות חיים של משמעות, חיים של הַעצמה נשית, של צמיחה דרך הביטוי העצמי אל גילוי הזֶהוּת. השתיים נותנות לפיוט ולשירה להוליך את הקול, והקול אכן מוליך אותנו למחוזות של נשיות אמתית וחזקה: אביבית לוי כותבת השירים והן מיכל סונסינו שרות ברגש רב כדי לבטא את המילים השקופות שלא נראו עד כה, והן עושות זאת כדי להרשות לעצמן לומר את האני מאמין הנסתר שלהן. המופע הוא רגשי, המילים שנאמרות מחַפּות לא פעם על פחדים ועל מצוקות. המופע מבטא את מצוקות היומיום עד שעת החושך שבה ניתן לנוח כדי לקום אל מַטלות היום שלמחרת. הביטוי העצמי אינו מכסה על התחושה הנשית שלא תמיד בן הזוג שותף לכל המטלות ולכל המצוקות: באשר תֵלכי אחרייך יֵלכו כל כוכבי השמים כַּעפר הארץ אשר לא ייספֵר מרוב. בזיעת אפיים תשְׂאי גרגירָיו ואֵליו תָשובי נרדמת כִּבטרם היית. לֹא תקיצי לראות צלעךְ כנֶגדך עומדת להקימֵך מעיצָבון להאכילֵך מעֵץ הדעת אף לֹא לכַסותך בעלֶה תאֵנה. החוויה הנָשית השגורה של לרַצוֹת את כולם, למלא כל הצִיפיות, תוך כדי השאיפה "לממֵש את עצמֵך" כואבת וקשה - והמופע חושף את הלבטים והמחסור. המופע והשירים מעבירים מסר נשי נוקב: תחושה של החמצַת החיים תוך כדי התרחשותם. שיריה של אביבית לוי קפאח סוחפים אותנו למחוזות שונים: העונג והסיפוק שיש לאישה להיות אישה, אך גם על המְחיר שהיא משַלמת. מתברר, שהחיים הם לא פעם מאבק על הזֶהות, מאבָק לא להיות אָבק, לשמור על נחישות במימוש הזהות העצמית: אינֵך צריכה להיות גרגר-אָבק שהרוחַ פּורעת את ימיו. הֲיי לאבן, הֲיי לסֶלע כמוהם אַמצי את אשר לרגלייךְ בכל כוחֵך, עד שיהיה לבַית. המופע הוא מסע מרתק וסוחף במחרוזת שירים שכל כולם שירה עמוקה, צלילה אל הזהות הנשית העומדת על עצמה, זהות שאינה רוצה לוותר על החיים עצמם ועל אתגריהם. אביבית בשיריהָ פורצת דרך במילים ובלחנים שהם לחנים מקוריים שלהּ אל זהותה האישית, כתמונת מיקרו של הזהות הנשית בכללה. אביבית מתגלה כאשת אשכולות: היא גם משוֹררת, גם ד"ר למחשבים, גם כותבת הביוגרפיה של סבה הרב יוסף קפאח חתן פרס ישראל וגם פעילה ספרותית. היא מספרת על הזדהותה עם דמות סבָתה הרבנית ברכה קפאח, שגם היא כלת פרס ישראל על מפעל חייה. השירים באים לתת לכּוח הפנימי החָבוי בכל אישה להתבּונן בחייהָ, להיפגש עם אתגריהָ ולממש את כולם. השירים מבטאים קַבּלה עצמית אך גם רצון לחולל שינוי. נשיות פירושה גם זוגיות. המופע מתמודד בשירים ובאומֶר של קטעי קישור עם החלוקה במַטלות בין הגבר לאישה. עִם הצורך להיות ביחד לאורך האתגרים המשותפים: מה אוכל להבטיחַ אם תלך אִתי? גבוה ועמוק ורחוק מאד נלך. מה אוכל להבטיח אם תלך אתי? והבטחתי: אבוא לסמן לך דרך ואחריך לאסוף עקבות. המופע מרשים מאוד בתכניו, והוא אתגר לכל אישה לבוא ולפגוש את עצמה בפרשות הדרכים השונות של נשיותה. השירים של אביבית מאפשרים לנשים לחוות את חייהן מחדש, ואולי אף לצאת מן המופע למִקצֶה שיפּורים של חייהן, כדי לסלול דרך חדשה של נשיות מועצמת, בלי לוותר על החיים עצמם. לגברים זה אתגר להיחשף לעולם שונה משלהם, לחוויה נשית עמוקה ומורכבת, עמוקה ונוקבת. שיריה של אביבית לוי קפאח הם שירים נשיים (גם אם יש ויכוח אם יש דבר כזה), והיא קוראת במופע שלה לשעון הרֶחם לתקתק חיים לפי הזמן שלו, ולא לפי הזמן הגברי. אלה שירים שצומחים מתוך הזמן הנשי: אני בנקודת הפיתול אניח לשעון הרחם לתקתק חיים. והוא אשר יביא אותם לעולם בשעה טובה.