השופט: רועי פרי, בית המשפט לתעבורה בתל אביב המועד: יום שלישי, 6.8.13, שעה 09:15 הנושא: תיקים פליליים כאשר נכנסתי לאולמו של השופט רועי פרי, הוא היה בעיצומו של דיון עם סניגורית שאמנם הגיעה להסדר בעניינו של הנאשם, אך לא הצליחה לאתר אותו. לכן היא מבקשת דחייה לחודש ספטמבר, פרי מציע שייפגשו שוב בעוד יומיים - כאשר הוא עדיין תורן - אך היא מסבירה שזה לא נוח לה. כעת מתחילים התיאומים הכל כך אופייניים, עד שלבסוף קובע פרי את הדיון ל-15.9.13 בשעה 15:00. הסניגורית מבטיחה שזה עניין של דקה ואומרת שתיכנס כבר ב-14:00, אז פרי כבר קובע מראש ל-14:00. הוא מכתיב לפרוטוקול את בקשתה לדחייה ולאיחוד תיקים, מוודא שהתובעת מסכימה ולא שוכח להכניס את חובת התייצבותו של הנאשם.
התיק הבא מעסיק את פרי לא מעט. מדובר בנהג מונית, המואשם שנהג ברמת-גן במהירות של למעלה מ-70 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית היא 50 קמ"ש. לנהג יש טענה מקורית: אני מאשדוד, הוא אומר, הכביש שם מבלבל וחשבתי שמותר 70. "אי-ידיעת החוק אינה פוטרת", משיב לו פרי, אבל הוא רוצה להתקדם ופונה לתובעת: "נתחיל מהסוף - אתם שוחחתם לסיים את התיק?". ולנאשם הוא אומר בחיוך: "אתה מתחיל לטעון, וזה בסדר גמור, אבל בדרך כלל תיקים כאלה מסתיימים [בהסדר]".
כאן צצה בעיה. הנאשם אומר שהיה בעבר נהג מונית עצמאי, הסתבך בחובות של 150,000 שקל וכעת הוא נהג שכיר - ומשלם לבעלי המונית 250 שקל ביום, אפילו אם אינו נוהג. לכן, הוא מסביר, אין ביכולתו להסכים להסדר שיכלול שלילת רישיון, משום שהמכה הכלכלית תהיה קשה מדי. האיש מציג מסמכים, פרי מעיין בסבלנות, חושב לרגע שהאיש משלם מזונות ומחייך כאשר מגלה את טעותו, ומגיע לתכל'ס: "מה אדוני מבקש?" - לקבל בחזרה את הרישיון.
כמו בקדם-משפט אזרחי פרי שולח את הנאשם לשבת ומבקש מהתובעת את עברו של הנאשם. מתברר שיש לו 15 הרשעות קודמות, כולל אחת ממרס השנה על מהירות מופרזת. פרי מנסה לרכך את התובעת: "ביום הקראות רגיל, לא הייתם מבקשים פסילה על מהירות של 2 קמ"ש [מעל ברירת המשפט]. השבוע שמעתי 100 תיקי הקראות, ובית משפט זה ידוע כמי שמקפיד מאוד על עבירות מהירות, אבל לא שמעתי שעם 2 קמ"ש ועבר כזה ביקשתם פסילה [בפועל]. השאלה היא האם אפשר להגיע להסכמה בתוך הפסילה המינהלית [כלומר: עד 30 יום], על תנאי וקנס".
לאחר שמתברר שהרישיון נלקח מן הנאשם לפני שישה ימים, מציע פרי לתובעת: "אפשר בהחלט להסתפק בפסילה מתוך המינהלית, האדם למד את לקחו, ולסיים את התיק כבר עכשיו". התובעת ניגשת לנאשם ומשוחחת איתו בקצרה, עד שפרי מפסיק אותם ומסביר לנהג:
"אדוני יכול לעמוד על בקשתו [לקצר את הפסילה המינהלית] ואני אתן החלטה. אפשר [במקום זה] לעבור לתיק העיקרי, כי אדוני נוטל אחריות, ואני תוהה למה לא לעבור לתיק העיקרי". פרי מסביר לנאשם שבית המשפט אינו כבול להסכמות בין הצדדים, אם כי בדרך כלל מכבד אותן. הוא מציע שהם יסכימו על הפסילה על תנאי ועל הקנס, ויטענו למשך הפסילה בפועל בתוך מתחם 30 ימי הפסילה המינהלית. "גבירתי לא שמעה על טיעון מסגרת?", הוא פונה לתובעת.
הנאשם מסביר שאין לו כסף לקנס, ופרי ממשיך לתווך ביניהם בצורה המזכירה קדם-משפט בתיקים אזרחיים. הוא מציע שהתובעת תטען ל-15 ימי פסילה, אבל היא אומרת שאין לה סמכות לטעון לפחות מ-30 יום אם אין הסדר טיעון. פרי מנסה את מזלו מול הנאשם: "בית המשפט לא שותף להסכמות בין הצדדים, כי אני שוקל קודם כל את האינטרס הציבורי. חבל [שתהיה] עוד דחייה ושאדוני יגיע שוב ובינתיים אתה מרצה את הפסילה". התובעת והנאשם שוב משוחחים ופרי שוב ממתין. לאחר מכן הוא מסביר לנאשם מה הן האפשרויות הדיוניות - אך דומה שהנהג, כמו רוב מי שאינם משפטנים, מתקשה להבין במה מדובר.
תנועות יד והרמת קול בשעה טובה מסכימים שני הצדדים לעבור לתיק העיקרי, ופרי מכניס את הסכמתם לבקשת הנאשם לקצר את הפסילה. הוא פונה לתובעת: "תציגי את ההסכמות", אך היא עומדת על כך שלא מדובר בהסכמות, אם כי מבטיח שהמדינה לא תערער. "בית המשפט הזה לא מפחד מערעורים", מגיב פרי, שעדיין אינו מבין את התעקשותה של התובעת, אך נאלץ לזרום איתה. התובעת יוצאת כדי לבקש מהמזכירות לפתוח את התיק העיקרי במחשב של פרי, ובינתיים הוא מתפנה לתיק אחר.
מעשה בנהג שרשיונו נשלל ולאחר מכן נדון לשלילה נוספת. בית המשפט קבע שהשלילות יהיו מצטברות, דהיינו בזו אחר זו, אך הנהג טוען שלא ידע שעליו לקבל את הרישיון ולהפקידו שוב בבית המשפט. התוצאה היא, שלאחר שסיים את השלילה השנייה - גילה שמבחינה משפטית הוא כלל לא ריצה אותה. כעת הוא מבקש את רשיונו בכל זאת.
פרי בקיא בפרטי התיק, מה שמלמד שהתכונן כיאות לדיון. התובעת מתנגדת: הנהג היה מיוצג, הוא לא הפקיד את הרישיון כחוק ולכן לא ריצה את העונש. הנהג הזכיר בדרך אגב שיש לו ילד נכה ופרי מבקש שירחיב. האיש נענה וגם מציין שכבר שנתיים אינו נוהג בשל שלילת רשיונו.
פרי מכתיב החלטה בו במקום בצורה דרמטית למדי, תוך שהוא מדגיש קטעים מסוימים בתנועות יד, ואחרים - בהרמת קול. הוא מקבל במלואה את עמדת המדינה: הנהג היה מיוצג בהליך השני, השופט אמר במפורש שעליו להפקיד את הרישיון, ויש לו 66 הרשעות מאז 1992. פרי מנסה לנהוג עימו לפנים משורת הדין מתוך התחשבות בבנו הנכה ולקצר את שנת הפסילה השנייה, אך אז הוא מגלה שאין חפיפה בין ההפקדות ולכן הדבר אינו אפשרי.
מסיים בעצה אבהית כעת חוזר פרי לתיקו של נהג המונית. הוא מוודא שהאיש מודה באשמה, ומסביר לו שעליו לחזור על הטיעונים שהשמיע קודם לכן, "רק לאט כדי שהקלדן יספיק". פרי מעיין שוב במסמכים על מצבו הכלכלי של הנהג, שואל על פירוט חובותיו וממקד את הטענות. לבסוף הוא שואל מה הנאשם מבקש, והלה עונה בכנות: "אני לא מבין בזה כל כך, אולי תנאי ארוך מהרגיל וקנס, רק שלא תהיה לי פסילה".
פרי מכתיב את גזר הדין, לא בצורה לגמרי רהוטה, אך בהחלט תמציתי וממצה. הוא מטיל על הנאשם קנס של 800 שקל ופסילה ל-15 יום, כך שנותרו לו תשעה ימי פסילה. "אדוני הבין את גזר הדין?", הוא שואל אותו. הנאשם משיב בחיוב, אך תוהה כיצד זה שגם קיבל דוח מהשוטר וגם הועמד לדין. "אין לזה קשר", מסביר פרי, "הדוח הוא כתב האישום".
פרי מסיים בעצה אבהית: "הכי חשוב - שתהיה לך נהיגה זהירה. אדוני ישמור על עצמו ועל בטיחות הנוסעים. יש עליך הרבה אחריות. בכל מקום להסתכל על השילוט ולנהוג כמו שצריך, ושתהיה לך הצלחה בדרך החדשה כשכיר".
השורה התחתונה: שופט סבלני אם כי לעיתים יותר מדי, ומצד שני - לעיתים נדמה שהוא לא שם לב די הצורך לכך שלא כולם מבינים את המתרחש באולמו. מפגין אנושיות ותשומת לב לפרטים העולים כמעט בדרך אגב. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 8. 