השופטת: ישראלה קראי-גירון, בית המשפט המחוזי בחיפה המועד: יום חמישי, 15.8.13, שעה 09:00 הנושא: פשיטות רגל ישראלה קראי-גירון נכנסת לאולם בשעה 09:13 וניגשת מיד לתיק הראשון, אליו התכוננה היטב. היא אינה רואה את המנהל המיוחד של החייב ופותחת באש: "יש פה מנהל מיוחד שאינו מבין את תפקידו. לא עולה על דעתי שהנאמן ימשיך לטפל בזה כשמאז מרץ הוא לא הגיע אלי. מי יעשה את זה אם לא הנאמן? מתי? איפה הוא?". קראי-גירון רוצה לסיים את התיק על-ידי הפקדת 12,000
שקל נוספים בידי החייב, אבל היא צריכה את המנהל המיוחד.
"צלצל אליו שיגיע ונגמור את זה היום", היא פונה לאחד מעורכי הדין הנוכחים. "ואחר כך הוא יגיש בקשה לשכר מיוחד", מוסיפה קראי-גירון בציניות. היא מציעה שתינתן הודעה שזהו ההסדר, היא תישלח לכל הנושים המוצהרים - ולאחר קבלת הסכמת הנוכחים מכתיבה זאת לפרוטוקול. אבל קראי-גירון עוד לא גמרה עם המנהל הנעדר: "הוא לא מתפקד בתיק הזה! אדוני יעביר לו את רחשי לבי", היא מטילה שוב שליחות. כאשר בא-כוח החייב אומר שהמנהל המיוחד ניסה לדבר איתו, אולי על העדרותו, קראי-גירון מגיבה: "עוד מישהו רוצה להגיד משהו לטובתו? אולי אתה?" - היא פונה בחיוך לעורך דין שבכלל לא קשור לתיק. "אל תערבי אותי", הוא משיב וכולם צוחקים.
קראי-גירון מכתיבה לפרוטוקול את כל פרטי ההסכמה ומציינת שיש להפקיד את הסכום הנוסף עד 1.9.13. בא-כוח הנושה מעיר שימי הפגרה יימנו בזמן שהוקצב, וקראי-גירון מגיבה בחדות: "אני למדתי בפקולטה, שאם אני אומרת עד 1.9, זה כולל הכל". בא-כוח הנושה מעיר בסוף הדיון שהוא בא מרחוק, וקראי-גירון משיבה: "בגלל זה אדוני מקבל כזה טיפול מהיר". כאשר הלה נזכר שבעבר היה בית המשפט מפוזר בכמה בניינים בחיפה, קראי-גירון מסיקה ש"זה מראה כמה זמן לא היית פה". כל העסק נמשך עשר דקות.
"כמו שאני אומרת לילדים שלי" בתיק הבא מופיעה החייבת וקראי-גירון פותחת בחקירה: "הגברת עובדת?". החייבת: "לא". קראי-גירון: "למה?". החייבת: "בגלל הילדים". קראי-גירון: "בני כמה הילדים?". החייבת: "יש לי שישה ילדים, אני אחרי צנתור". קראי-גירון: "ואחריו הומלץ בחום לחזור לעבודה כמה שיותר מהר. לא ללמד אותי על צנתורים". החייבת: "יש לי גם לחץ דם". קראי-גירון: "לזה המציאו כדורים". החייבת: "הלוואי, אני לוקחת ארבעה כדורים וזה לא עוזר".
קראי-גירון באה לסגור עניינים והיא מבהירה לחייבת: "כשאני מציעה משהו, כדאי להסכים לפנֵי: 750 שקל לחודש, ואז יהיה נאמן והכל יהיה טוב, בכפוף להסדרת חוב המס. ואם אני אמנה - את מי? תזרקו שם". בא-כוח הכנ"ר מציע מועמד, וקראי-גירון מגיבה: "מה אנחנו לא עושים לקראת הטיסה שלו [בא כוח החייבים] לחו"ל".
בין לבין, קראי-גירון מזהה עורכת דין שהייתה אצלה ביום הקודם ומעוררת שוב צחוק: "הם עוד לא התאוששו מהטראומה". אחרי שהיא קובעת שהחייב ישלם 500 שקל לחודש ואשתו עוד 250 שקל, מתפנה קראי-גירון להגיב לטענת בא-כוחם לפיה לא התייחסה לאחד הדברים שאמר: "למה האשמות? כמו שאני אומרת לילדים שלי: שום דבר לא נעשה בכוונה".
"אני שומעת הכל, חבל" גם לתיק הבא קראי-גירון מוכנה היטב. החייב הזה "הוא אחד השיאנים שלי. אם זה נכון שהתשלום האחרון היה בינואר 2012 - הוא אחד השיאנים. קראתי את האשפוזים, קראתי הכל. אם הוא לא שילם, אני לא אדון בשום בקשה [שלו]. אני רוצה לראות כסף בקופה".
בא-כוחו של החייב מנסה להסביר, אך קראי-גירון קוטעת אותו: "אני מתחילה להתדיין עם מי שלא הפקיד כסף? אחר-כך אני אשקול לעזור לו. לא עולה בדעתי שלא יהיה כסף בקופה לפני כן. קודם כל הוא ישים 7,000 שקל, אחר-כך יש לי תיק של 82,000 שקל [שניתן לפרוס] ל-24 חודש והוא היה הולך הביתה. אבל זה רק אם הוא היה מכבד אותי ואת התיק".
לבסוף יש לה הצעה לבא-כוח החייב: "תצא עם הצד השני, נראה לי שהוא במצב רוח יותר פייסני ממני. עד שלא אראה בקופה סכום בן ארבע ספרות, ולא אכפת לי מה תהיה הספרה הראשונה - אני לא אתחיל לדון. אם הוא יפקיד, הוא לא יצטרך לסבול לא אותי ולא אותך ולא את כולנו". אחרי כמה דקות נשמעים בתוך האולם הדי הוויכוח בין הצדדים, וקראי-גירון מחייכת: "אפשר להגיד להם שאני שומעת את כל מה שהם אומרים, חבל".
"הגברת תגיד לי בדיוק" אחרי עוד תיק בו היא מביאה את הצדדים להסכמה מהירה, פונה קראי-גירון לנושא אחר שהגיע לפתחה כשופטת תורנית בפגרה. שוטרים הביאו אישה בכוח צו הבאה, לאחר שלא התייצבה לדיון בתיק פלילי וקראי-גירון שואלת אותה: "את יודעת למה את כאן?". העדה מסבירה, כי היא לא מקבלת דואר ומבטיחה: "שיקבעו לי דיון ואני אבוא". בעוד קראי-גירון מעיינת בתיק, אחד השוטרים אומר לעדה: "תגידי לה על הכסף שאין לך".
קראי-גירון פונה אליה: "את צריכה להיות עדה בתיק הזה ב-3 בספטמבר. לדיונים הקודמים לא התייצבת. איך אני אדע שתתייצבי ב-3 בספטמבר?". העדה: "עכשיו תתני לי את המועד ואני אדע". קראי-גירון: "זה לא מספיק. יש פה הוראה שתישארי במעצר עד שתפקידי 1,500 שקל". העדה: "אין לי אפשרות לשלם". קראי-גירון אומרת שוב את מועד הדיון ומחפשת פתרון אנושי: "את מצהירה שתתייצבי לדיון, אחרי שאני מזהירה אותך שאת צריכה להגיד את האמת?".
העדה משיבה בחיוב ומסבירה שהיא לא יכולה להפקיד ערבות משום שהיא חיה מקצבת ביטוח לאומי המעוקלת בשל חובותיה. "אין לי גם שבוע חשמל בבית. גם בלי הסיפור הזה, אני מתייצבת". קראי-גירון: "עכשיו הגברת תגיד לי בדיוק את הכתובת שלה, איפה היא מקבלת דואר". העדה: "אני מקווה מאוד שאקבל את הדואר, כי יש גם [כניסה] א'". קראי-גירון: "לאור המצב של גבירתי, ובכפוף להסכמתך לחתום על התחייבות אישית של 1,500 שקל, אני אשחרר אותך כעת". קראי-גירון מכתיבה החלטה במשפט אחד וארוך במיוחד, ומבהירה לעדה שהיא תיעצר אם לא תתייצב ו"הפעם לא יהיה שחרור".
השורה התחתונה:בני בן התשע התלווה אלי לאולם וכאשר שאלתי אותו לדעתו, הוא אמר שהשופטת ממהרת. קראי-גירון אכן יעילה מאוד, בין השאר משום שהיא מוכנה לדיונים בצורה מעולה. הרוח הטובה שהיא משרה והאנושיות שהיא מגלה, אינן באות על חשבון אף צד וגם לא על חשבון מראית פני הצדק. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 