הבחירות לרשויות המקומיות, ב-191 רשויות, כוללות פוטנציאל בוחרים של 5 מיליון מצביעים. אלו יצטרכו לבחור מי יעמוד בראש המועצה שלהם, וזאת מתוך מספר שיא של 723 מועמדים. לצידם ישנם עוד 19 אלף מועמדים שמוכנים לתרום מזמנם הפרטי ולהיות חברי מועצת העיר.
גם בבחירות אלו, כמו בבחירות 2008, מערכות המיחשוב, האינטרנט, הרשתות החברתיות ומערכות מידע שימשו באופן בולט את מרבית המועמדים. ראשי הרשויות המכהנים כיום ואלו המתמודדים על התפקיד בפעם הראשונה מבינים כי ההיי-טק מהווה גורם חשוב בעיר, משתי זוויות שונות.
ראשית, העניין הכלכלי. הרשויות המקומיות, שחלקן הגדול מצוי בגירעון כספי, הבינו כבר מזמן כי אזור תעשיה בתחום שיפוטן המארח חברות היי-טק, מהווה מקור הכנסה לא קטן לרשות ממיסים, ארנונה ושירותים נוספים. הקמת אזורי היי-טק משביחה גם את הנדל"ן, זאת לאור בואם של תושבים ועובדים נוספים לעיר.
במהלך החודשים האחרונים פרסמנו ב"
אנשים ומחשבים" ראיונות עם מועמדים שונים לרשויות המקומיות וביקשנו לשמוע את האג'נדה הטכנולוגית שלהם. מעבר לחזון הנדל"ני שבהקמת תעשיית היי-טק, ישנו גם חזון חינוכי לאומי: עידוד התלמידים ללכת ללמוד מקצועות מדעיים, מתמטיקה, פיזיקה, וכמובן מחשבים.
לראשי ערים יש השפעה חזקה על מערכת החינוך בעירם, בעיקר על בתי הספר העל-יסודיים שבאחריותם, ולכן הם עשו בשנים האחרונות מאמצים רבים למשוך אליהם מורים ומגמות טכנולוגיות, כולל מרשתות כמו אורט ועמל. לימוד מקצועות ההנדסה, כימיה, פיזיקה ומקצועות טכנולוגיים אחרים הפך להיות בון טון שראשי ערים רבים רוצים להתקשט בו. זוהי מגמה חיובית שבסופו של דבר משפיעה על שיפור והגדלת מספר הבוגרים, שפונים בהמשך לתעשיית ההיי-טק ותעשיות חכמות אחרות.
השימוש ברשתות החברתיות ההיבט השני הוא השימוש שעשו המועמדים בקמפיינים שלהם, ברשתות חברתיות ובאינטרנט בכלל. ד"ר אזי לב-און, ראש בית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל, חוקר את הנושא כבר כמה שנים. לדבריו, בבחירות אלו יש שימוש מסיבי באינטרנט, אבל בעיקר בפייסבוק (Facebook) ופחות שימוש באתרי אינטרנט, לעומת הבחירות הקודמות ב-2008. לב-און אומר כי במקביל לתופעה הזו מתקיימת תופעה משנית המעניקה עוד פן לפער הדיגיטלי. ממצאי המחקר הקודם שנערך ב-2008 (המחקר הנוכחי עדיין בעיצומו) הראו כי יש פערים עצומים בשימוש במדיה הדיגיטלית, בעיקר אצל חרדים וערבים. בנוסף, מועמדים רבים הודו בפני לב-און שהם פעילים בפייסבוק כי "צריך להיות שם", אבל השימוש שלהם רחוק מאוד מלהיות מיטבי ונועד בעיקר לעדכן את החברים. גם השנה מועמדים רבים עדיין לא זנחו את חוגי הבית ושלטי החוצות, הפלטפורמות המסורתיות יותר ליצירת קשר עם הקהל.
במחקר הקודם ציין לב-און כי המועמדים זיהו כבר אז את היתרונות והחסרונות של השימוש ברשת, ולכן מצד אחד הם ניצלו את המדיה האינטרנטית כדי להגיע לכמה שיותר בוחרים - חשוב לזכור שבבחירות לרשויות המקומיות לקול הבודד משקל גדול יותר לאור אחוזי ההצבעה הנמוכים - אבל מצד שני הם הבינו כי אין תחליף למגע האישי, למפגשים עם האזרחים ברחובות והשימוש באמצעי מדיה אחרים. חשוב גם לזכור כי המדיה החברתית משכה אליה קמפיינים רבים בגלל העלות הזולה יחסית.
השינוי הבולט היה בדרך השימוש ברשת, שבא לידי ביטוי בשימוש בווידאו והעלאת קמפיינים ליו-טיוב (YouTube). זאת במטרה לנצל את הפוטנציאל לוויראליות, בתנאי כמובן שהם אכן עשויים ברמה מקצועית גבוהה ומושקעים.
ומה עם המנמ"ר? לבחירות לרשויות יש גם היבט של מעמד המנמ"ר. משקלם ומיצובם של מנהלי מערכות המידע עלה משמעותית מאז הבחירות הקודמות. ראשי ערים מבינים שללא מערכות מידע, שום רשות לא יכולה לתפקד. ריבוי הטכנולוגיות והעלויות הלא זולות מחייבים את ראש הרשות לקרב אליו את המנמ"ר ואת הצוותים שלו. צחוק הגורל הוא שבמדינת ישראל של 2013 תפקיד המנמ"ר עדיין לא מוגדר כתפקיד מנדטורי ברשות, כלומר הוא לא ברשימת התפקידים שראש עיר לא יכול לנהל את העיר בלעדיהם. בעשור האחרון נעשו אינסוף ניסיונות להסדיר את העניין מול משרד הפנים והממשלה. הוקמו ועדות, הוגשו מסקנות והמלצות - אבל אלו, כדרכן, טרם יושמו במלואן.
השורה התחתונה: אלו שילכו להצביע היום יקבעו מי ינהל את העיר שלהם בחמש השנים הבאות, מי יספק להם את השירות הכי טוב, החינוך הטוב ביותר ויתר הדרישות שלנו מהפוליטיקאים המקומיים. בכל אחד מהתחומים האלו, מקומו של התקשוב, מרכיב המיחשוב והשימוש בטכנולוגיה לטובת שיפור השירות, הופך את ההצבעה לכזו שתקבע מיהו ראש העיר שיצעיד אתכם קדימה בתוך המאה ה-21.
