הפרסומת הבטיחה הרים וגבעות: "מסעדה שעומדת עם היד על הדופק ומביאה סטנדרטים אחרים לבילוי איכותי"; וגם: "כבר בכניסתכם למסעדה תריחו את ניחוח הבשרים המעולה, שטעמם ניכר כבר מהרגע הראשון".
אלא שלא מינה ולא מקצתה. "הטאבון והמנגל", שברחוב יהודה המכבי 65 בתל אביב, רחוקה לטעמנו מכל היומרות שהיא מתהדרת בהן ולנו התגלתה בקלונה הגדול.
המדובר במסעדה מזרחית כשרה, בלתי-מצודדת בלשון-המעטה, הממוקמת בצידי כביש סואן במיוחד. אותנו היא כמעט הבריחה עוד למן הרגע הראשון. היא חסרת כל מעוף עיצובי ורחוקה מלהיות אינטימית.
ללא ציפיות אם לא די בכל הצרות האלה, הרי ש"הטאבון והמנגל" הדיפה ניחוח בלתי-נעים וגם רחשה זבובים שהטרידו מאוד את מנוחתנו.
הסבנו שלושה לשולחן ברחוב, בלי הרבה ציפיות. ואומנם, את אשר יגורנו - בא לנו מהר. שיפודי הפרגית והכבש שהזמנו היו רחוקים להיות במיטבם. הם הדיפו ריחות די-דוחים וטעמם היה עלוב למדי. אפילו הלאפות, שהתלוו לבשרים, לא הצליחו להתעלות על עצמן והיו יבשות ובלתי-פריכות. מרק הירקות נותר כמעט כולו בצלחת וגם כדורי הפלאפל הכזיבו.
האכזבה עוד גדלה שבעתיים כאשר התבשרנו כי אזלו כל הקינוחים שביקשנו. בלית ברירה הסתפקנו בבקלאוות, שדווקא היו די טעימות, בלוויית קפה טורקי, סודה וקולה לרוויה.
גם השירות היה די צולע. שילמנו 200 שקל, כולל תשר רק בשל הנימוס, ונשבענו שלושתנו שאל "הטאבון והמנגל" לא נשוב במהרה.
